שבוע טוב
תודה על התגובות מאחר ואין לנו אינטרנט בבית אני לא יכולה להראות לו והוא לא יכול להיות פעיל במשך כמה ימים לא דיברתי איתו על כך, נתתי לו להתבשל בעצמו ביום שישי וזה לא קורה אצלו לאן ששלחתי אותו כדי להביא משהו הוא שכח משהו אחר במקום אחר לא יכולתי כבר לשתוק אמרתי לו תמשיך להכחיש אבל הבלבול הזה מעיד על משהו והוא נורא כעס וצעק (והוא בן נפלא בדרך כלל ותמיד תמיד עוזר) אמרתי לו רק שהוא מספיק גדול ואם הוא רוצה להמשיך בדרך שהוא קבע לעצמו (בעיניני רפואה) הוא חייב להיות אחראי קודם כל כלפי עצמו ורק אז הוא יוכל להיות אחרי כלפי הסובבים אותו נתתי לו חיבוק גדול ואמרתי לו שזהו אני כבר לא מדברת זה באחריות שלו אתמול אחרי שהוא עשה הבדלה לא הספקנו לכבות את הנר והוא זרק לי אמא קחי אותי למיון במשך השבת היה לי המון התקפים הלכנו ושם הוא שוב קיבל רגלים קרות והתחיל לספר להם בצורה נורא מבולבלת שכמובן שוב הבנתי שהוא רוצה להכחיש ואז הזמינו נוירולוג ולמזלי השם שמע את התפילות שלנו והגיע למיון הרופא מהמרפאה של פרופ' נויפלד שהוא מכיר אותנו כבר הוא גם לא הבין מה הבן שלי רוצה להגיד אבל בשאלות קונקרטיות הוא הגיע למסקנה שאין מנוס מלחזור לתרופה הוא כמובן הבין שהבן מנסה לגרום לכולם להבין שזה אולי משהו אחר ושרק לא יקראו לזה אפילפסיה כי הוא פוחד שזה יפגע במה שהוא עושה עכשיו והוא מלא פחדים וזה יעזור את כל מה שהוא למד עד עכשיו מה שאני אמרתי לו שככל שהוא יגיע מהר יותר לאיזון ככה בכלל לא חייבים לדעת ויהיה לו יותר קל. לא יודעת אם אני נוהגת נכון אבל מה לעשות אני יודעת שאני עושה הכל מאהבה אליו ומדאגה אני יודעת שהרבה כאלה שחולים באפליפסיה וסובלים מפירפורים היו רוצים שמה שיש לו שזה יחסית הקל שבקלים יהיה להם ואנחנו כאנשים מאמינים באמת מודים לשם שזה כל מה שיש לו אבל אי אפשר שלא לדאוג שמסביבך אתה רואה ושומע שאי אפשר לקבל את זה ואי אפשר ללמוד את זה וכו'... תודה שאתם כאן מי יתן והשבוע יעבור בבריאות וללא התקפים רפואה שלמה
תודה על התגובות מאחר ואין לנו אינטרנט בבית אני לא יכולה להראות לו והוא לא יכול להיות פעיל במשך כמה ימים לא דיברתי איתו על כך, נתתי לו להתבשל בעצמו ביום שישי וזה לא קורה אצלו לאן ששלחתי אותו כדי להביא משהו הוא שכח משהו אחר במקום אחר לא יכולתי כבר לשתוק אמרתי לו תמשיך להכחיש אבל הבלבול הזה מעיד על משהו והוא נורא כעס וצעק (והוא בן נפלא בדרך כלל ותמיד תמיד עוזר) אמרתי לו רק שהוא מספיק גדול ואם הוא רוצה להמשיך בדרך שהוא קבע לעצמו (בעיניני רפואה) הוא חייב להיות אחראי קודם כל כלפי עצמו ורק אז הוא יוכל להיות אחרי כלפי הסובבים אותו נתתי לו חיבוק גדול ואמרתי לו שזהו אני כבר לא מדברת זה באחריות שלו אתמול אחרי שהוא עשה הבדלה לא הספקנו לכבות את הנר והוא זרק לי אמא קחי אותי למיון במשך השבת היה לי המון התקפים הלכנו ושם הוא שוב קיבל רגלים קרות והתחיל לספר להם בצורה נורא מבולבלת שכמובן שוב הבנתי שהוא רוצה להכחיש ואז הזמינו נוירולוג ולמזלי השם שמע את התפילות שלנו והגיע למיון הרופא מהמרפאה של פרופ' נויפלד שהוא מכיר אותנו כבר הוא גם לא הבין מה הבן שלי רוצה להגיד אבל בשאלות קונקרטיות הוא הגיע למסקנה שאין מנוס מלחזור לתרופה הוא כמובן הבין שהבן מנסה לגרום לכולם להבין שזה אולי משהו אחר ושרק לא יקראו לזה אפילפסיה כי הוא פוחד שזה יפגע במה שהוא עושה עכשיו והוא מלא פחדים וזה יעזור את כל מה שהוא למד עד עכשיו מה שאני אמרתי לו שככל שהוא יגיע מהר יותר לאיזון ככה בכלל לא חייבים לדעת ויהיה לו יותר קל. לא יודעת אם אני נוהגת נכון אבל מה לעשות אני יודעת שאני עושה הכל מאהבה אליו ומדאגה אני יודעת שהרבה כאלה שחולים באפליפסיה וסובלים מפירפורים היו רוצים שמה שיש לו שזה יחסית הקל שבקלים יהיה להם ואנחנו כאנשים מאמינים באמת מודים לשם שזה כל מה שיש לו אבל אי אפשר שלא לדאוג שמסביבך אתה רואה ושומע שאי אפשר לקבל את זה ואי אפשר ללמוד את זה וכו'... תודה שאתם כאן מי יתן והשבוע יעבור בבריאות וללא התקפים רפואה שלמה
