שבוע טוב....
- פותח הנושא ahuva2 היחידה
- פורסם בתאריך
ועם למד אז מה למד אלפשה../images/Emo35.gif
אלפשה אלפשה הגיע הזמן ללמודבאמת ,ועיקר האמונה היא על-ידי אמונת חכמים בחינת ויאמינו בה' ובמשה עבדו. כי אי אפשר להאמין בה' כי אם כשמאמינין במשה עבדו, שהוא אמונת חכמים, כי לגדולתו אין חקר והוא יתברך מרומם ונעלה ונישא מאוד מדעתנו. ואי אפשר להשיג האמונה הקדושה כי אם על-ידי הצדיקים האמיתיים שהם מכניסין בנו האמונה הקדושה. וצריכין אנו להאמין בהם ולא לסור מדבריהם ימין ושמאל. וכל הקלקול של כל הדורות שהיו מכעיסין ובאין קודם מתן תורה, שהם דור המבול ודור הפלגה, היה על-ידי פגם אמונת חכמים, כמו שכתוב: "לא יפנה דרך כרמים". ופירש רש"י שכרמים הם הצדיקים שהיו נשבעין לבלי לפנות לדרכם של הצדיקים האמיתיים העומדים ברומו של עולם."
אלפשה אלפשה הגיע הזמן ללמודבאמת ,ועיקר האמונה היא על-ידי אמונת חכמים בחינת ויאמינו בה' ובמשה עבדו. כי אי אפשר להאמין בה' כי אם כשמאמינין במשה עבדו, שהוא אמונת חכמים, כי לגדולתו אין חקר והוא יתברך מרומם ונעלה ונישא מאוד מדעתנו. ואי אפשר להשיג האמונה הקדושה כי אם על-ידי הצדיקים האמיתיים שהם מכניסין בנו האמונה הקדושה. וצריכין אנו להאמין בהם ולא לסור מדבריהם ימין ושמאל. וכל הקלקול של כל הדורות שהיו מכעיסין ובאין קודם מתן תורה, שהם דור המבול ודור הפלגה, היה על-ידי פגם אמונת חכמים, כמו שכתוב: "לא יפנה דרך כרמים". ופירש רש"י שכרמים הם הצדיקים שהיו נשבעין לבלי לפנות לדרכם של הצדיקים האמיתיים העומדים ברומו של עולם."
ומיהם אותם חכמים ומי הוא זה שמכריז עליהם כעל
חכמים? משה ככל הידוע לי נחשב לנביא ולאו דווקא לחכם. ולעניין: " כי אי אפשר להאמין בה' כי אם כשמאמינין במשה עבדו, שהוא אמונת חכמים וגו." - זה לא בדיוק מה שהתורה אומרת על אברהם בספר בראשית פרק ט"ו פס' 6: "וְהֶאֱמִן בַּיהוה; וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה׃" במיוחד אם זוכרים שהדברים נאמרו לגבי אברהם (או אברם עדיין) כמה מאות שנים לפני הולדת משה מה שמשמיט את הקרקע מתחת לקביעה הנ"ל או שאולי הגיע הזמן להתאים את התורה לדברי החכמים
חכמים? משה ככל הידוע לי נחשב לנביא ולאו דווקא לחכם. ולעניין: " כי אי אפשר להאמין בה' כי אם כשמאמינין במשה עבדו, שהוא אמונת חכמים וגו." - זה לא בדיוק מה שהתורה אומרת על אברהם בספר בראשית פרק ט"ו פס' 6: "וְהֶאֱמִן בַּיהוה; וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה׃" במיוחד אם זוכרים שהדברים נאמרו לגבי אברהם (או אברם עדיין) כמה מאות שנים לפני הולדת משה מה שמשמיט את הקרקע מתחת לקביעה הנ"ל או שאולי הגיע הזמן להתאים את התורה לדברי החכמים
אמון במוסרי התורה מאז ועד הנה
לפעמים גם תלמידי חכמים טועים. אפילו על משה רבנו, אדון כל החכמים ואדון כל הנביאים, מסופר שטעה שלוש פעמים. רק האפיפיור מתנשא לומר שאיננו טועה לעולם. אנו אומרים שכל אדם עלול לטעות, גם ענק שבענקים. יש בתורה קרבן מיוחד שהסנהדרין צריך להקריב במקרה שהורה הוראה מוטעית ועם ישראל נכשל אחריה, "פר העלם של ציבור". מסכת הוריות פותחת: "הורו בית דין לעבור על אחת מכל מצוות האמורות בתורה והלך היחיד ועשה שוגג על פיהם... פטור מפני שתלה בבית דין" (הוריות ב א). אם כן, מה כוחו של תלמיד חכם? ספר החינוך מסביר שעדיף לילך אחרי חכמי הדור שטועים לפעמים, מללכת על פי דעתנו ולטעות כל הזמן. אם "כל אחד ואחד מישראל יאמר: דעתי נותנת שאמיתת העניין פלוני כך הוא... יצא מזה חורבן" אך "בעשותנו מצוותם (של החכמים), אנו משלימין מצוות האל, ואפילו אם לא יכוונו לפעמים החכמים אל האמת, חלילה, עליהם יהיה החטאת ולא עלינו" (מצווה עח). אכן, גם מומחה טועה, אך זו טעות של מומחה. יש פתגם עממי שאומר "עם הארץ לעולם אינו טועה בהבנת התוספות...". לכן מותר לתלמיד להתווכח עם רבו, כמובן מתוך כבוד וחרדת קודש. כאשר רבי יהודה הנשיא מקשה קושיה על רבי יוסי, הוא מקדים: " אנן עלובייא מקשייה על דברי יוסי" ומוסיף שכמו ההבדל "בין קודשי קדשים לבין חולי חולין, כך בין דורנו לדורו של ר' יוסי" (גטין ו ז). יש אפילו מצוות תוכחה של תלמיד לרבו כאשר לתלמיד נראה שאין הרב הולך בדרך הנכונה, כמובן בדרך הכנעה ויראה "לימדתנו רבנו ש..." (ברכות טז ב). אמונת חכמים איננה שטחיות. היא קשר עמוק, שייכות, קשר של חיים. יש להכיר באמת – לעומתנו, החכמים הנם עולם אחר, פלנטה אחרת, הלא הם מסרו כל נפשם וכל חייהם להתעמק בתורת ד'. רבנו הגדול הרמב"ם כותב: "ראוי להמון למסור משענתם על הנביאים בעלי העיניים האמיתיים ודי להם במה שילמדו להם, שהסברה הפלונית אמת, והסברה הפלונית אינה אמת. ואחרי הנביאים, החכמים החוקרים והרודפים ימים ולילות, הסברות הדעות, כדי שידעו איזו מהן אמת, ואיזה מהן שווא" (איגרת תימן הוצ' מוסד הרב קוק עמ' קסו). לכן יש לנו אמונת חכמים, אמון בחכמים, אמון במוסרי התורה מאז ועד הנה: "משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים, והם מסרוה לאנשי כנסת הגדולה" (אבות א א). אמונה זו היא האמונה בתורה שבעל פה, האמון הזה הוא עצם חיינו.
לפעמים גם תלמידי חכמים טועים. אפילו על משה רבנו, אדון כל החכמים ואדון כל הנביאים, מסופר שטעה שלוש פעמים. רק האפיפיור מתנשא לומר שאיננו טועה לעולם. אנו אומרים שכל אדם עלול לטעות, גם ענק שבענקים. יש בתורה קרבן מיוחד שהסנהדרין צריך להקריב במקרה שהורה הוראה מוטעית ועם ישראל נכשל אחריה, "פר העלם של ציבור". מסכת הוריות פותחת: "הורו בית דין לעבור על אחת מכל מצוות האמורות בתורה והלך היחיד ועשה שוגג על פיהם... פטור מפני שתלה בבית דין" (הוריות ב א). אם כן, מה כוחו של תלמיד חכם? ספר החינוך מסביר שעדיף לילך אחרי חכמי הדור שטועים לפעמים, מללכת על פי דעתנו ולטעות כל הזמן. אם "כל אחד ואחד מישראל יאמר: דעתי נותנת שאמיתת העניין פלוני כך הוא... יצא מזה חורבן" אך "בעשותנו מצוותם (של החכמים), אנו משלימין מצוות האל, ואפילו אם לא יכוונו לפעמים החכמים אל האמת, חלילה, עליהם יהיה החטאת ולא עלינו" (מצווה עח). אכן, גם מומחה טועה, אך זו טעות של מומחה. יש פתגם עממי שאומר "עם הארץ לעולם אינו טועה בהבנת התוספות...". לכן מותר לתלמיד להתווכח עם רבו, כמובן מתוך כבוד וחרדת קודש. כאשר רבי יהודה הנשיא מקשה קושיה על רבי יוסי, הוא מקדים: " אנן עלובייא מקשייה על דברי יוסי" ומוסיף שכמו ההבדל "בין קודשי קדשים לבין חולי חולין, כך בין דורנו לדורו של ר' יוסי" (גטין ו ז). יש אפילו מצוות תוכחה של תלמיד לרבו כאשר לתלמיד נראה שאין הרב הולך בדרך הנכונה, כמובן בדרך הכנעה ויראה "לימדתנו רבנו ש..." (ברכות טז ב). אמונת חכמים איננה שטחיות. היא קשר עמוק, שייכות, קשר של חיים. יש להכיר באמת – לעומתנו, החכמים הנם עולם אחר, פלנטה אחרת, הלא הם מסרו כל נפשם וכל חייהם להתעמק בתורת ד'. רבנו הגדול הרמב"ם כותב: "ראוי להמון למסור משענתם על הנביאים בעלי העיניים האמיתיים ודי להם במה שילמדו להם, שהסברה הפלונית אמת, והסברה הפלונית אינה אמת. ואחרי הנביאים, החכמים החוקרים והרודפים ימים ולילות, הסברות הדעות, כדי שידעו איזו מהן אמת, ואיזה מהן שווא" (איגרת תימן הוצ' מוסד הרב קוק עמ' קסו). לכן יש לנו אמונת חכמים, אמון בחכמים, אמון במוסרי התורה מאז ועד הנה: "משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים, והם מסרוה לאנשי כנסת הגדולה" (אבות א א). אמונה זו היא האמונה בתורה שבעל פה, האמון הזה הוא עצם חיינו.
אבל על מה מתבססת הקביעה האומרת:
" אי אפשר להאמין בה' כי אם כשמאמינין במשה עבדו, שהוא אמונת חכמים......" ? (באופן מיוחד על רקע הציטוט מבראשית שמשמיט את הבסיס מתחת לרגלי אותה קביעה) לא רואה טעם להכנס לפולמוס תיאולוגי אבל שיהיה ברור שקל מאד להפריך מתוך התורה הכתובה את הסיפא של הדברים דלעיל ("משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים, והם מסרוה לאנשי כנסת הגדולה" (אבות א א). אמונה זו היא האמונה בתורה שבעל פה, האמון הזה הוא עצם חיינו).
" אי אפשר להאמין בה' כי אם כשמאמינין במשה עבדו, שהוא אמונת חכמים......" ? (באופן מיוחד על רקע הציטוט מבראשית שמשמיט את הבסיס מתחת לרגלי אותה קביעה) לא רואה טעם להכנס לפולמוס תיאולוגי אבל שיהיה ברור שקל מאד להפריך מתוך התורה הכתובה את הסיפא של הדברים דלעיל ("משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים, והם מסרוה לאנשי כנסת הגדולה" (אבות א א). אמונה זו היא האמונה בתורה שבעל פה, האמון הזה הוא עצם חיינו).
אני יכול בקלות רבה להצביע בפניך על הסתירה בין
מה שאתה מביא מדברי חכמים ובין התורה שבכתב. אם זה מה שהופך אותי בעיניך לנזקק לעזרה (בטרם ראית אפילו במה מדובר) אזי אין לי מנוס מהמסקנה שמה שאתה מנהל כאן זה סוג של דו שיח של חרשים וכדאי מאד שתתפכח ממנו אם אכן פניך לתקשורת עניינית (ובמקרה שכך הוא אזי אין בפניך מוצא אחר פרט להתייחסות עניינית לשאלות שבהן אני מקשה על דבריך, ואין המדובר בעזרה שלך לכאבים שלי)
מה שאתה מביא מדברי חכמים ובין התורה שבכתב. אם זה מה שהופך אותי בעיניך לנזקק לעזרה (בטרם ראית אפילו במה מדובר) אזי אין לי מנוס מהמסקנה שמה שאתה מנהל כאן זה סוג של דו שיח של חרשים וכדאי מאד שתתפכח ממנו אם אכן פניך לתקשורת עניינית (ובמקרה שכך הוא אזי אין בפניך מוצא אחר פרט להתייחסות עניינית לשאלות שבהן אני מקשה על דבריך, ואין המדובר בעזרה שלך לכאבים שלי)
בטר אנד דיפרנט
New member
שבוע מבורך ... גם לכם/ן !
ותשחק ... מאד קשה לעבור בשתיקה לאור `החושך` שבדברייך ... כתוב `סור מרע ועשה טוב` , פירוש שתוך כדי ה `סור מרע` , `עשה טוב` ! וזאת כדי שלא יוותר חלל ריק בין `הוצאה והכנסה` ... לפי זה יוצא שיש אמנם להוציא חוצה את השלילי ותכף ומיד להכניס חיובי ... / ואני אומר שלא להתעסק עם השלילי כלל , אלא רק עם החיובי ; דהיינו, שאם נדמה זאת למקום חשוך , די שנאיר את המקום , וממילא החושך גורש ! ואין חכם כ...מי שמנסה ! מה אכפת לך לנסות , רק שתודיעי לי אם הצלחת ... ח ח ח
ותשחק ... מאד קשה לעבור בשתיקה לאור `החושך` שבדברייך ... כתוב `סור מרע ועשה טוב` , פירוש שתוך כדי ה `סור מרע` , `עשה טוב` ! וזאת כדי שלא יוותר חלל ריק בין `הוצאה והכנסה` ... לפי זה יוצא שיש אמנם להוציא חוצה את השלילי ותכף ומיד להכניס חיובי ... / ואני אומר שלא להתעסק עם השלילי כלל , אלא רק עם החיובי ; דהיינו, שאם נדמה זאת למקום חשוך , די שנאיר את המקום , וממילא החושך גורש ! ואין חכם כ...מי שמנסה ! מה אכפת לך לנסות , רק שתודיעי לי אם הצלחת ... ח ח ח
היה.. היה גם אור..
בשבילכם.. זה אומר שיש בי 'מעט מן האור'.. ואפילו יותר.. בכל מקרה, דבריך תמיד מוסיפים, ותודה בטר היקר
(הנה, כבר העלת בי חיוך..) והארה קטנה בכל זאת: לא תמיד קל להתעסק עם החיובי כשהרגשות צפים, וגם לפעמים יש 'מקום' לשהות בקושי שלנו.. כך אני מרגישה כרגע לפחות, אבל אולי באמת לא יותר מידי.. רק שצריך לדעת איך עושים זאת במינון הנכון..
בשבילכם.. זה אומר שיש בי 'מעט מן האור'.. ואפילו יותר.. בכל מקרה, דבריך תמיד מוסיפים, ותודה בטר היקר
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.