"מה עושים"....?
שאלה קשה, תשובה קשה. יש מה לעשות, אך כמו השאלה והתשובה, הקושי בעינו. תראי --- ראשית כל, מסתכלים על צידו החיובי של העניין: העובדה ששמים לב לירידה הרוחנית - מעודדת. אומרים, ובצדק, כי ידיעת המחלה חצי תרופה. ישנם כאלה שלא מבחינים כלל מה קורה עימם, ו.... הופהההה, לפתע שמים לב שהם בכלל בהתדרדרות נוסח צניחה חופשית. אזי, טוב להיות מודעים לשלב בו אוחזים בסולם ההתקשרות לקב"ה. שנית, לאחר שהתעודדנו, צריך לשבת עם עצמנו ולערוך וועידה צולבת: אני מרוצה מהיכן שאני? טוב לי כך? אני רוצה להתקדם במעלות, או, חלילה, לצנוח? הרי אין אמצע... אין אדם אשר עומד זמן ממושך בסטטוס זהה. אדם או שהוא נופל, או שהוא קם עם הפנים מעלה. תלוי מה הוא מצפה מעצמו, וכמה הוא מחזיק מעצמו. באם תוצאות הוועידה מצביעים על כיוון עליה, עוברים היישר לשלב השלישי, והוא..... {כי אי אפשר בלעדיו
} --- הליך החזרה בתשובה המסורתי:
וידוי
חרטה
קבלה לעתיד. להתוודות על הירידה הרוחנית, להתחרט ולהצטער על כך, לקבל על עצמנו התחזקות. אבללללללל, וכמו ששמת לב זהו אבל גדול, לא לעשות שום צעד דרסטי. מה שבא בקלות - באותה קלות יילך. אין שום טעם, וצורך, לקבל על עצמנו משהו גדול כי זה לא יחזיק מעמד. מניסיון מר. יש לקחת משהו קטן, ובלא נדר. למשל: הוספת צדקה קודם הדלקת נרות בערב שבת, הוספת עוד פרק תהילים ליום, קריאת שמע על המיטה וכו'. ודווקא הדברים האלה, הלכאורה קטנים, תופסים אותנו ומחברים אותנו לעלייה רוחנית. הקב"ה בעצמו אומר
"פתחו לי פתח כחודה של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם". מה הוא מבקש מאיתנו? להראות רצון. זה הכול. לא דבר בומבסטי ובלתי מושג. זה קרוב אלינו הרצון הזה. עלינו לגלם אותו מן הכוח אל הפועל בקבלת החלטה טובה, קטנה, והקב"ה יעזור לנו לעצור את הירידה הרוחנית שאנו מרגישים. כתבת שברוחניות יש "עליות-ירידות-עליות, וחוזר חלילה"... זה מוכר כל כך עד כאב. ואת יודעת למה זה קורה לנו? משום ש אנחנו מנסים לתקן עולם באחת. מחליטים להיות צדיקים, ושיתהפך העולם.... ופתאום התפילה נופלת. ופתאום קריאת שמע לא ממש זכורה לי לפני שאני נרדמת. ופתאום החולצה הצמודה הזו ממש יפה. עד ש... היי, לא הייתי כאן לפני כמה החלטות טובות? הייתי ממש כאן! באותה הירידה! איך הגעתי לכאן אחרי שקיבלתי על עצמי להתחזק בחולשות שלי?
ושוב מחליטים לתקן עולם. ושוב מוצאים עולם עצמי מדרדר. ושוב המעגל חג בקצב מסחרר, ו
חוזר חלילה.... וזו בדיוק הסיבה. כשהעלייה היא קיצונית, תמיד יהיה "חוזר חלילה". לכן אנו צריכים ללכת במתינות (וזה קשה, כי הטבע האנושי הוא לראות תוצאות מיידיות, כאן ועכשיו
). מאחלת לך, ולכולנו, לעצור את "חוזר חלילה". שכל יום נהיה קרובים לאבינו שבשמיים יותר מיום האתמול
וחייבים, אבל חייבים, לקשר את הנ"ל לפורום שידוכים: את יודעת? אומרים (וסליחה שאין לי המקור, בייחוד שאין את מי לשאול בשעה זו) שכל מעשה קטן שלנו משפיע גם על הנועד לנו משמים, לטובה ולרעה. אולי זה מה שידרבן אותנו להיות רק בקו עלייה... הידיעה הזו שיש מי שקשור בנו ותלוי במעשינו.... לילה טוב, מקווה שעזרתי ולו במעט