dramaqueen01
New member
שבוע טוב לכם!
קוראת מזה זמן מה אתכם ומתלבטת אם לשתף .מתקשה להבין אם אני שייכת.לא כל כך נופלת בקטגוריה של יוצאים בשאלה.אולי צריך לפתוח פורום מיוחד לאנשים כמוני. חזרתי בתשובה כנערה,נישאתי,ילדתי ילדים וחייתי כחרדית(קיצונית מאוד),באיזשהוא תהליך ארוך ומורכב חל בי שינוי(מבורך),התמתנות בדעות וחקירה מחדש של כל האמונות שלי.התגרשתי מכל מיני סיבות בינהן גם הפערים הגדולים בהשקפה ואורח החיים שלא ניתנים לגישור,שבעצם הם רק חלק מאי ההתאמה ביני לבין הגרוש.לא חזרתי בשאלה בצורה מוחלטת אבל בהחלט הרשתי לעצמי לערער על כל דבר שעשיתי עד אז כמצוות אנשים מלומדה.הייתי בטוחה שאחרי שנה שנתיים אגבש לי דעה לכאן או לכאן.אבל לא.אני נעה ונדה בין מצבי הרוח ותקופות שעוברות עליי.בין מכנסיים וגופיות לשרוול 3/4 וחצאית.בין שבת מלאת רוחניות לסיגריות ומחשב(לא חיללתי שבת בפרהסיה- עדיין...).לא מוצאת את מקומי על הסקאלה.משתדלת לפחות כלפי הילדים לשמור על איזה מינימום שנראה כלפי חוץ כאורח חיים דתי לאומי,כדי לא לבלבל אותם אבל אני יודעת שבכל זאת אין בבית שלי שום אידיאולוגיה וקו ברור להשען עליו. ביני לבין אלוהים שוררת מערכת יחסים שנעה בין שנאה לאהבה בין רצונות מנוגדים לחזרה בתשובה/שאלה.אין שום רציונל מאחורי התנודות האלו ולא יהיה כל עוד לא תהיה לי הוכחה מדעית שמשה אמת ותורתו אמת או ההיפך .יש רק ימים שמתעוררת בי איזו שהיא כמיהה שמגיעה ממקום לא ברור להיות "ילדה טובה" ולעשות מה שצריך לבין ימים שהכל על הזין שלי ומתחשק לי לזרוק הכל.עוד לא זרקתי הכל עד היום בעיקר בגלל הילדים.קשה לי לחשוב על לגדל אותם כחילונים.אני יודעת איזה שטויות אני עשיתי בתקופתי ואני יודעת מה קורה בחוץ ואין לי ספק שהדת שומרת עליהם באיזה שהוא מקום.מתחשק לי לפעמים רק לבדוק איך זה מרגיש לי,אם זה נכון לי,אבל אני לא יכולה לשחק עם הילדים כל פעם שמתעורר בי מצב רוח אחר.
קוראת מזה זמן מה אתכם ומתלבטת אם לשתף .מתקשה להבין אם אני שייכת.לא כל כך נופלת בקטגוריה של יוצאים בשאלה.אולי צריך לפתוח פורום מיוחד לאנשים כמוני. חזרתי בתשובה כנערה,נישאתי,ילדתי ילדים וחייתי כחרדית(קיצונית מאוד),באיזשהוא תהליך ארוך ומורכב חל בי שינוי(מבורך),התמתנות בדעות וחקירה מחדש של כל האמונות שלי.התגרשתי מכל מיני סיבות בינהן גם הפערים הגדולים בהשקפה ואורח החיים שלא ניתנים לגישור,שבעצם הם רק חלק מאי ההתאמה ביני לבין הגרוש.לא חזרתי בשאלה בצורה מוחלטת אבל בהחלט הרשתי לעצמי לערער על כל דבר שעשיתי עד אז כמצוות אנשים מלומדה.הייתי בטוחה שאחרי שנה שנתיים אגבש לי דעה לכאן או לכאן.אבל לא.אני נעה ונדה בין מצבי הרוח ותקופות שעוברות עליי.בין מכנסיים וגופיות לשרוול 3/4 וחצאית.בין שבת מלאת רוחניות לסיגריות ומחשב(לא חיללתי שבת בפרהסיה- עדיין...).לא מוצאת את מקומי על הסקאלה.משתדלת לפחות כלפי הילדים לשמור על איזה מינימום שנראה כלפי חוץ כאורח חיים דתי לאומי,כדי לא לבלבל אותם אבל אני יודעת שבכל זאת אין בבית שלי שום אידיאולוגיה וקו ברור להשען עליו. ביני לבין אלוהים שוררת מערכת יחסים שנעה בין שנאה לאהבה בין רצונות מנוגדים לחזרה בתשובה/שאלה.אין שום רציונל מאחורי התנודות האלו ולא יהיה כל עוד לא תהיה לי הוכחה מדעית שמשה אמת ותורתו אמת או ההיפך .יש רק ימים שמתעוררת בי איזו שהיא כמיהה שמגיעה ממקום לא ברור להיות "ילדה טובה" ולעשות מה שצריך לבין ימים שהכל על הזין שלי ומתחשק לי לזרוק הכל.עוד לא זרקתי הכל עד היום בעיקר בגלל הילדים.קשה לי לחשוב על לגדל אותם כחילונים.אני יודעת איזה שטויות אני עשיתי בתקופתי ואני יודעת מה קורה בחוץ ואין לי ספק שהדת שומרת עליהם באיזה שהוא מקום.מתחשק לי לפעמים רק לבדוק איך זה מרגיש לי,אם זה נכון לי,אבל אני לא יכולה לשחק עם הילדים כל פעם שמתעורר בי מצב רוח אחר.