rama69 זו שאלה טובה וחשובה
לתפיסתי, הנושא שהעלת בהחלט חשוב ואקטואלי. בבואנו לדבר על
לקיחת אחריות, עלינו להסתכל על זה מכמה וכמה היבטים. בהגדרה, אחראי הוא מי שאפשר לסמוך עליו, הוא בעל אמינות. יש להפריד בין לקיחת אחריות אישית לאחריות חברתית [מוניציפלית, מיניסטריאלית, תאגידית, חברתית וכד']. הפרט, אדם היחיד נולד לתוך חברה, חברה שלא בחר מלכתחילה להשתייך אליה, והיא מגדירה באופן משמעותי את הטווח של אופציות החיים הפתוחות בפני הפרט בה, החברה אם כך אחראית לחבריה, מרכיביה, אך אחריות החברה לחבריה אין משמעה שחרור היחיד מן האחריות על חייו. אנו מלמדים את ילדנו אחריות מהי ? תוך שאנו מהווים או אמורים להוות עבורם מודל לחיקוי. כוונה זו באה לתת לרכים בשנים, כלים שאיתם יאלצו להתמודד בשארית חייהם. כבר בראשית ההתנסות של הילדים, הם לומדים שאי אחריות, גוררת בעקבותיה תגובת שרשרת שהניזוק העיקרי בה הוא מי שלא לקח אחריות או הם לעיתים הם עצמם, לכן הם מנסים מעצם חיקוי של המבוגרים סביבם לקחת אחריות על מעשיהם . [רצוי לפחות
] בחברה מתוקנת, נושא האחריות מעוגן בחוק, אם מדובר בחברות, בנותני שרות, בבוגר כלפי קטין, ברופא כלפי חוליו וכד' ואם אאגד את כל מה שכתבתי, אומר שלקיחת אחריות היא פעולה הכרחית המגלה אמינות, בגרות, רצינות ורצון להגן על הפרט בחברה ועל החברה מפני הפרט. WOW כמה שכתבתי
ולחשוב שזו כניסתי הראשונה לפורום
שלום לכולם, שמחה להצטרף לפורום