אומר לך את האמת -
זה עניין של תהליך. בתחילה הייתי חשדנית באופן כמעט פתולוגי, והוצאתי את המיץ למרצים במסגרות הלימודים (כמעט שהוצאתי גם את נשמתם...). הייתי בטוחה שעובדים עלי, ובמיוחד התקשיתי לקבל את דברי חז"ל. כי "מי אמר?". ומה שהכי מרגיז - לא לכל שאלה שלי היתה להם תשובה שהבנתי, כי לא כל תשובה אפשר להבין ולהיות מסוגל לקבל בכל שלב. אבל שאלתי המון המון, ולא ויתרתי על מה שהציק לי והפריע לי. אבל עם הזמן גיליתי שלוקח זמן לקבל תשובות, אבל בסופו של דבר קיבלתי את כל התשובות לכל השאלות - ובשלב מסוים התחלתי לקבל חלק מהתשובות מתוך תובנה עצמית. והיות שלמדתי המון פרטים ועניינים, קיבלתי תובנה שמדובר באמת עצומה ומושלמת, שגם אם אינני מכירה הרבה חלקים בה, זה לא סותר את העובדה שמסתתרת מאחוריהם אמת עצומה, רק שאינני מכירה את כל פרטיה. אז בשורה התחתונה - נוכחתי לראות שעבודה בעיניים אין, וטיוח עובדות אין, ובינוניות של חז"ל, חס ושלום - בוודאי ובוודאי שאין, אלא רק קטנות המוחין שלנו לתפוס את עוצמת גדלותם. ואז השאלות של הפקפוק נגמרו. נותרו רק השאלות האינפורמטיביות. אז זה הכל עניין של זמן והרבה לימוד.
