שבוע טוב לכולם.
אני עדיין כאן.. פשוט מתביישת לענות על הודעות שלכם, מרגישה כי קטונתי.. אבל פעם אחרונה שכתבתי לכם פה את הסיפור שלי כל כך עודדתם, כל כך חיזקתם.. שהחלטתי לבוא להשתפך פה עוד קצת (אכלתם אותה
) אז ככה... החבר לשעבר ואני עדיין גרים יחד.. והכל הופך להיות נורא נורא מוזר. בהתחלה אחרי שעזבתי אותו, היתה לנו תקופה רעה, כולל עקיצות הדדיות וכאלה.. ואז החלטנו לנסות לשפר את ההרגשה בבית, כי אחרי הכל- אנחנו עדיין גרים יחד.טושוב היתה לנו תקופה שחזרנו לדבר כמו חברים טובים, צחקנו, בילינו יחד ..היה ממש ממש נחמד. אתמול פתחנו שיחה מלב אל לב.. סיפרתי לכם, אני חושבת.. שכשהכרנו, ישבנו ודיברנו במשך שעות וכך התחיל הניצוץ.. אם היינו פוגשים אחד את השני ברחוב , לא היינו מחליפים מבט נוסף הוא לא הטעם שלי.. ואני , כידוע לכם לא הטעם שלו. מאז התחלנו להיות יחד.. אני קיבלתי את המראה החיצוני שלו, אם כי הוא לא בדיוק הטעם שלי (מלבד העובדה שהוא רזה וגבוה.. הפנים שלו לא ממש הטעם שלי) לו, מסתבר.. היה קצת יותר קשה לקבל את הקילויים העודפים שלי. הבעיה שלו עם זה היא גם זה שאני היום בחורה עגלגלה למדי אך גם העובדה שהייתי כמעט 35 קילו יותר והוא חושש שאחזור לשם. אני מאוד מאוד לא הטעם שלו חיצונית, וקשה לו עם זה. בקיצר.. פתאום, למרות ההבדלים בטעם, מצאנו עצמנו יחד.. היו תקופות טובות יותר, תקופות טובות פחות.. והזמן.. עובר... עברנו לגור נורא מהר יחד, והרגשנו שחסר לנו משהו.. אז החלטנו לעבור לתקופה קצרה לדירות נפרדות כדי לחדש את הניצוץ.. לפני חודשיים בערך התחלנו לחפש דירות.. ראינו דירות רבות ובכל זאת לא מצאנו, גם כשעמדנו, כל אחד מאיתנו ממש לפני חתימה - משהו התפקשש בסוף. אחר כך גם הבנתי שהוא מתבייש ומתבאס מכך שאני שמנמנה ואז עזבתי אותו. חודשיים שאנחנו מחפשים דירות ולא מצאנו. יש לו סוג בילוי מסויים שהוא אוהב, שאני לא.. מאז שעזבתי אותו, כל פעם שהוא ניסה לקבוע עם חברים לצאת לשם- לא הסתדר לו. הוא אמר לי אתמול.. כאילו מישהו מונע ממני לצאת בלעדיך- זה או איתך או כלום. שנינו מאוד מאמינים בגורל ובכך שדברים לא קורים סתם... הכרנו בצורה היחידה שבה יכולנו למצוא עצמנו יחד.החלטנו לעבור לדירות נפרדות- וזה לא הסתדר, החלטנו להיפרד- וגם זה לא הולך לנו... יש דברים קטנים.. שמדהימים אותו בי. הוא אומר שאני אשה מושלמת מבחינת האופי.. ואני יודעת שהוא באמת מתכוון לכך.. אני עושה דברים קטנים ומתוקים שמדהימים אותו ולטענתו עושים את הכל יותר קשה כל פעם שהוא מבין עד כמה יותר נהדרת אני. במשך הזמן נקשרתי מאוד למשפחה שלו, והם אלי. הבטחתי להם כבר מזמן שגם אם אפרד ממנו אשאר איתם בקשר. אתמול הייית אצלהם.. בלעדיו ואחותו הגדולה, שגרה מאוד רחוק ורואים אותה פעם ב... הייתה שם עם הילדה של, בת 11 חודשים, שמעולם לא ראיתי קודם (לא יצא.. בגלל המרחק..) הילדה נקשרה אלי מיד, ולא הסכימה אפילו לחזור לידיה של אמא שלה. ובדיוק החבר (לשעבר) התקשר.. אחותו נדהמה.. וסיפרה לו בטלפון שפעם ראשונה שקורה לה שהילדה לא מוכנה לחזור אליה.בערב הוא סיפר לי שצבט לו, שאפילו הילדה כל כך נקשרה אלי. הוא פשוט ישב מולי, עם דמעות בעיניים חוזר שוב ושוב על המילים: אני מצטער אני מצטער.. הוא אומר שאולי כל הצרופי מקרים האלה, הם משהו מלמעלה שמראה לו שאנחנו צריכים להיות יחד והוא חושב שאני מדהימה והכל.. אבל קשה לו כל כך עם הצמיג שלי..הוא אמר שאיזה יום שקפצתי להביא לו משהו לעבודה.. הוא אמר שהקשר ביננו בימים האחרונים היה כל כך נפלא והוא כל כך מעריך אותי וטוב לו איתי.. לשניה היתה לו תקוה שאני, והאופי שלי נצא מהאוטו בגוף אחר, והוא יוכל לתת לעצמו לאהוב אותי באמת ולזרום עם הרגשות שלו. הוא מודה שהוא מרגיש כלפי, קשה לו להודות שהוא התאהב בבחורה שמנה. בחודשים האחרונים הוא רזה מאוד, הוא מבולבל, הוא אבוד.. אני כבר ימים שלמים ( מאז שעזבתי אותו) מנסה להבין למה הוא עוד כל כך טרוד.. מסתבר שהוא עדיין מרגיש שאולי "זה נועד להיות" ... זה כל כך עצוב.. שיש לנו הכל, חברות טובה , כבוד ההדי, משפחות שמאוד אוהבות אותנו, הומור משותף... כל כך הרבה. וצמיג. הצמיג שלי. זה מה שעוצר ממני להגיע למקום ההוא, לאושר ההוא.. יכו ללהיות שהוא ישנה את דעתו יום אחד.. אני מאמינה שזה כבר לא ישנה..כי אני אחיה בפחד מתמיד חלילה מלהשמין או משהו דומה.. אמרתי לו אתמול.. שאני לא מאמינה שזה ישנה, כי מגיע לי מישהו שיקבל אותי כמו שאני. ומצד שני אני מבינה אותו, גם אני לא הייתי רוצה לצאת עם מישהו שהוא מאוד מאוד לא הטעם שלי חיצונית, כלומר בקיצוניות.. (כי הוא לא הטעם שלי, אבל לא בקיצוניות..) ומלבד זאת.. אני לא אוהבת את הגוף שלי.. למה שהוא יאהב אותו?אני הרי עובדת על לשנות אותו.. אמרתי לו אתמול שוב, שאם היה עוזר לי בדיאטה במקום כל השאר.. היינו היום במקום אחר לגמרי... ואז בלי קשר, הוא הבטיח לעזור לי.. לדרבן אותי לצאת להליכות, לקום בבוקר לעשות ספורט וכו.. כל זמן שהוא עדיין גר איתי.. כי לחזור.. אני לא חוזרת... למרות שבמקום כלשהוא אנחנו עוד יחד, עד שנמצא דירות...ובנתיים איזו יד עלומה מונעת זאת מאיתנו.. סליחה על המגילה הארוכה.. היה לי כל כך הרבה לפרוק.. ואיפה- אין. תודה!
אני עדיין כאן.. פשוט מתביישת לענות על הודעות שלכם, מרגישה כי קטונתי.. אבל פעם אחרונה שכתבתי לכם פה את הסיפור שלי כל כך עודדתם, כל כך חיזקתם.. שהחלטתי לבוא להשתפך פה עוד קצת (אכלתם אותה