שון שון מייקלס
New member
שבוע טוב חברים
מה שלומכם? אני בסדר תודה לאל. קיבלתי משהו נחמד ומרגש במייל , וחשבתי לשתף גם אותכם בזה. זה אומנם לא קשור לפורום , אבל קשור לחיי היומיום שלנו. אז אני ארשום את זה ואומר לכולם לילה טוב. מנהל צעיר ומצליח נוסע במכוניתו המפוארת והנוצצת , נותן גז ונהנה מהנסיעה המהירה. כשהגיע לאחד הרחובות הצרים , האט קצת האיש את מכוניתו כשעבר בין המכוניות החונות. לפתע,בהפתעה גמורה התעופפה אבן אל מכוניתו וניפצה את החלון הצדדי. המנהל המבוהל עצר בחריקת בלמים ונסע אחורה. הוא קפץ מהמכונית,תפס את הילד שעשה את זה,טילטל אותו, אותו,דחף אותו על המכוניות וצעק עליו, "מי אתה ומה זה צריך היה להיות? מה לעזאזל אתה חושב שאתה עושה,הא?!!" הכעס של האיש הלך וגבר,והוא המשיך בצעקותיו,"זו מכונית חדשה,והאבן שזרקת עשתה נזק לאוטו,וכל הרסיסים על הריפודים החדשים,למה עשית את זה?!,ילד טיפש". כשהאיש לקח נשימה והפסיק את צעקותיו למספר שניות,פנה אליו הילד בבכי וברחמים,"בבקשה אדוני,בבקשה,אני מצטער,לא היתה לי ברירה,אני מנסה כבר הרבה זמן ואף אחד לא עוצר לי",דמעות שטפו את פניו של הילד, הילד הצביע אל בין שתי מכוניות חונות, "אחי שוכב שם,הוא מעד מהמדרכה ונפל מכיסא הגלגלים שלו, ואני לא יכול להרים אותו". בבכי ובכאב התחנן הילד וביקש מהאיש המכובד,"האם תוכל בבקשה לעזור לי להחזיר אותו לכיסא גלגלים?, הוא נפגע והוא כבד מידי עבורי". האיש זז ללא מילים,מנסה לשחרר את גרונו החנוק מכאב על הילד ועל אחיו , ניגש והרים את אחיו חזרה לכיסא הגלגלים,הוציא את ערכת העזרה הראשונה,וחבש את החתך הקל שנגרם לו כתוצאה מהנפילה,ומוודא שהכל בסדר. "תודה, ושהאל יברך אותך" אמר לו הילד האסיר תודה,והמשיך לסחוב את אחיו בכיסא הגלגלים,והלכו לדרכם. אותו האיש שדמעה קטנה זולגת על פניו מכל האירוע הכואב הזה, עמד והביט לכיוון הילד ואחיו כשהם הולכים לדרכם,ונשאר שם עוד דקות ארוכות בעודו מביט לכיוון דרכם של האחים שכבר נעלמו מהאופק. לאחר שחזרו אליו כוחותיו,צעד האיש לכיוון מכוניתו לאט לאט כראשו שפוף,זו היתה הליכה ארוכה בחזרה אל רכב השרד שלו. האיש קנה לעצמו רכב נוסף ולא תיקן את הנזק ברכב במשך תקופה ארוכה,ולו רק כדי להזכיר לעצמו לא לרוץ עם החיים כל כך מהר ולא לחכות עד שמישהו יאלץ לזרוק עליו משהו כדי ללכוד את תשומת ליבו. מוסר השכל: אלוהים לוחש בנשמתינו ומדבר איתנו פעמים רבות,אך כאשר אנחנו לא מקשיבים, הוא חייב לתת לנו "מכה" קטנה כדי להעיר אותנו.... וזו הבחירה שלנו – להקשיב ללחישה,או להמתין ל"מכה". שיהיה לנו ולכל עם ישראל לילה טוב ושבוע שקט ורגוע.
מה שלומכם? אני בסדר תודה לאל. קיבלתי משהו נחמד ומרגש במייל , וחשבתי לשתף גם אותכם בזה. זה אומנם לא קשור לפורום , אבל קשור לחיי היומיום שלנו. אז אני ארשום את זה ואומר לכולם לילה טוב. מנהל צעיר ומצליח נוסע במכוניתו המפוארת והנוצצת , נותן גז ונהנה מהנסיעה המהירה. כשהגיע לאחד הרחובות הצרים , האט קצת האיש את מכוניתו כשעבר בין המכוניות החונות. לפתע,בהפתעה גמורה התעופפה אבן אל מכוניתו וניפצה את החלון הצדדי. המנהל המבוהל עצר בחריקת בלמים ונסע אחורה. הוא קפץ מהמכונית,תפס את הילד שעשה את זה,טילטל אותו, אותו,דחף אותו על המכוניות וצעק עליו, "מי אתה ומה זה צריך היה להיות? מה לעזאזל אתה חושב שאתה עושה,הא?!!" הכעס של האיש הלך וגבר,והוא המשיך בצעקותיו,"זו מכונית חדשה,והאבן שזרקת עשתה נזק לאוטו,וכל הרסיסים על הריפודים החדשים,למה עשית את זה?!,ילד טיפש". כשהאיש לקח נשימה והפסיק את צעקותיו למספר שניות,פנה אליו הילד בבכי וברחמים,"בבקשה אדוני,בבקשה,אני מצטער,לא היתה לי ברירה,אני מנסה כבר הרבה זמן ואף אחד לא עוצר לי",דמעות שטפו את פניו של הילד, הילד הצביע אל בין שתי מכוניות חונות, "אחי שוכב שם,הוא מעד מהמדרכה ונפל מכיסא הגלגלים שלו, ואני לא יכול להרים אותו". בבכי ובכאב התחנן הילד וביקש מהאיש המכובד,"האם תוכל בבקשה לעזור לי להחזיר אותו לכיסא גלגלים?, הוא נפגע והוא כבד מידי עבורי". האיש זז ללא מילים,מנסה לשחרר את גרונו החנוק מכאב על הילד ועל אחיו , ניגש והרים את אחיו חזרה לכיסא הגלגלים,הוציא את ערכת העזרה הראשונה,וחבש את החתך הקל שנגרם לו כתוצאה מהנפילה,ומוודא שהכל בסדר. "תודה, ושהאל יברך אותך" אמר לו הילד האסיר תודה,והמשיך לסחוב את אחיו בכיסא הגלגלים,והלכו לדרכם. אותו האיש שדמעה קטנה זולגת על פניו מכל האירוע הכואב הזה, עמד והביט לכיוון הילד ואחיו כשהם הולכים לדרכם,ונשאר שם עוד דקות ארוכות בעודו מביט לכיוון דרכם של האחים שכבר נעלמו מהאופק. לאחר שחזרו אליו כוחותיו,צעד האיש לכיוון מכוניתו לאט לאט כראשו שפוף,זו היתה הליכה ארוכה בחזרה אל רכב השרד שלו. האיש קנה לעצמו רכב נוסף ולא תיקן את הנזק ברכב במשך תקופה ארוכה,ולו רק כדי להזכיר לעצמו לא לרוץ עם החיים כל כך מהר ולא לחכות עד שמישהו יאלץ לזרוק עליו משהו כדי ללכוד את תשומת ליבו. מוסר השכל: אלוהים לוחש בנשמתינו ומדבר איתנו פעמים רבות,אך כאשר אנחנו לא מקשיבים, הוא חייב לתת לנו "מכה" קטנה כדי להעיר אותנו.... וזו הבחירה שלנו – להקשיב ללחישה,או להמתין ל"מכה". שיהיה לנו ולכל עם ישראל לילה טוב ושבוע שקט ורגוע.
