שבוע חדש התחיל

[נועם@בת]

שבוע חדש התחיל

חם עם רוחות, ואצלנו כל רוח היא רוח של חול. רמי המסכן שוטף כמה פעמים בשבוע את הרצפה והיא עדיין מגורגרת וחולים

. ניצן מוציאה שיניים, רק הפעם זה מלווה בחום. ופפושון קיבל את החיסון הראשון של המחומשת, ואני מקוה שלא יגיב בתופעות לואי קשות. גם ככה הוא רוב הזמן גר עלי. שבוע טוב לכולנו בתיה

 

[טילי2]

על היד הזאת נכתב השיר: תני לי יד מלטפת ורכה?

זה שנועם גר עליך, זה הכיף הכי גדול בעולם. גם לי היה ילד שאהב להיות מחובר לאמא, בטן לבטן או גב לבטן שהוא היה רוצה לראות את העולם. המנשא שלנו היה ביבי ביורן. מנשא כזה כמו שלך לא ראיתי. חשבתי שהחלק הלבן נועד רק לטנא שבועות. שיעבור לכם בקלות הן השינים והן המחומשת.

 

[נועם@בת]

המנשא הזה הוא לופי

החלק החום אלו שתי לולאות והלבן זאת רצועה ארוכה שנקשרת על המתנים, מחזקת ומייצבת את הגב באותה הזדמנות. זה בהחלט כיף, אבל מתחיל להיות כבד עם 6 קילו שיושבים עלי כל היום. הערב רמי יצא איתם לסיבוב. ניצן בעגלה ונועם במנשא ג'ינס שקיבלנו פעם מאחותי ולא היה בשימוש עד היום. נשארתי לבד בבית, בלי ילדים, בלי אף אחד. איזו תחושה מוזרה זאת היתה. חודשיים לא הייתי בבית לבד בלי אף אחד

. בקושי יצא לי לצאת מהבית לבד, וגם זה רק לשעתיים ולא יותר. בתיה ~שאולי בטעות תלך לישון מוקדם היום~

 

[טילי2]

יקירתי, שיהיה לך ברור, זה יהיה לחם חוקך מעתה

ועד עולם. הילדים באים לפני הכל. הם רצונותיהם, צרכיהם ומשוגות ליבם. תאמיני לי שתשאלי עוד איפה אני? ואפילו לא תהיה לך האופציה לחפש את עצמך, כי מיד תצטרכי לספק תשובות, בגד נקי, אוכל מבושל, חיבוק וסיפור. כן לזה התפללנו, אבל לא ידענו שזה כל כך תובעני, טובעני וטוטאלי.

 

[בואו עננים]

כשתהיו באמת אמהות קשישות- כמוני

תרצו שהילדים קצת יבואו לבלבל לכם במוח צריך לפתות אותם באוכל טעים או לבכות להם בפולניות ראויה לציון "מתי כבר תבואו הביתה"? ככה אנחנו אנשים תמיד רוצים את מה שאין

 

[נועם@בת]

למען האמת דוקא כן ידעתי שזה כל כך תובעני

רק שניצן עשתה לי חיים קלים, היא כבר באה מוכנה לחיים ונזקקה לנו מעט מאוד. עד היום היא מעסיקה את עצמה יפה (לא שאבא שלה לא כרוך סביבה 24 שעות ביממה). אבל נועם צריך גוף צמוד, רצוי של אמא, רצוי עם ציצי. חוצמזה, את ניצן אפשר היה להשאיר כמה דקות וללכת לחדר אחר. אם אשאיר את נועם כשניצן באיזור, היא תעצב אותו מחדש

. קודם המנשא היה על החבל והנסיך קיטר בלי הפסקה. בשניה שהתחלתי "ללבוש" אותו בתוך המנשא הוא נרדם, אפילו לא חיכה שאסדר את הרצועות. אבל בלילה הוא נתן לי לישון הרבה, וגם בבוקר הסכים לישון עוד קצת לידי. הטוטאליות קשה לי כי אני עדיין בנויטרל, ולא מצליחה להביא את עצמי לדאוג לעצמי. אפילו את הברזל אני מתקשה לקחת בצורה סדירה, אז לפנות לטיפול הוליסטי בכלל אין מה לדבר. היתרון של זה הוא שאני כל כך בניטורל ששום דבר לא מטריד אותי, וגם אם אני מתעצבנת כועסת, אני שוכחת אחרי כמה שעות, פשוט הכל מתאדה לי מהמוח. בתיה