שבוע הזוי משהו...

[נילס15]

שבוע הזוי משהו...

ביום ראשון תהיה האזכרה של אמא שלי, דוד שלי ביקש אז נקדים ונעלה לקבר בשישי אותי אישית זה מעצבן נורא... בכ"א ביום שני הייתי בהלוויה של קורבת משפחה (בת 69) שנפטרה מסרטן וקראו לה נילי, -פשוט ה-ז-ו-י.

 

[אשבל1]

שבוע לא קל

מה שלומך לאחר האזכרה?

 

[נילס15]

שלומי

בסדר, היום בתאריך האמיתי חזרנו לקבר אני ואחים שלי (אחותי הבכורה לא יכלה לצאת המעבודה) סתם היינו שם קצת ודיברנו. חזרתי הביתה ראיתי איזה סרט (אני ממש אוהבת את התקופה לפני האוסקר שמקרינים את כל הקלסיקות) וכמובן שנפלתי על סרט עם אמא ובת ובסוף האמא מתה.. ממשיכים בחיים עוד שנה..

 

[אשבל1]

לזיכרה של אמך

 

[עדיהר1]

שלום נילס15

נכנסתי לפורום אחרי זמן רב שלא פתחתי אותו, והנה ההודעה שלך על האזכרה לאמך. אני לא יודעת אם את זוכרת אותי, מלפני יותר משנתיים, בפורום. והנה ההודעה על הקדמת האזכרה לאמך. האם המשכת עוד להרגיש לא טוב בגלל זה? ביום שישי האנשים כל כך הרבה יותר פנויים, ואולי יש בכך יתרון - להגיע תוך פנאי, בלי שענייני היום וההווה מסיחים את הדעת. ומה שלומך באופן כללי? שלך, עדיה

 

[נילס15]

(כן אני זוכרת אותך)

אני חייבת לומר שאני לא מסיכמה איתך. לא ממש אכפת לי שיום שישי יותר נוח לאנשים או שיש אנשים שלא יגיעו. אזכרה זה יום אחד בשנה (היא גם הייתה אחותו היחידה אז לא נראה שכ"כ מוגזם שיום אחד בשנה הלו"ז שלו ישתנה) אני מתגעגעת לאמא וכל השנה דוחפים את זה הצידה, יום אחד בשנה אתה אמור פשוט להיות שם.

 

[ירדנה הקטנה]

מסכימה עם נילס

גם אצלנו היה עניין דומה... אבא שלי טען ששעה מסויימת (בשישי בצהריים) תהיה יותר נוח ל״אנשים״ מאשר בשעה שהיתה נוחה לי (וגם לעוד הרבה אנשים שדיברתי איתם - לא הייתי אגואיסטית לגמרי). יכול להיות שהוא צודק, אבל כששאלתי למה זה יותר נוח אז הוא הסביר שלאנשים יש סידורים ביום שישי וגם ככה יספיקו לאכול ארוחת בוקר! כשהעליתי רעיון לערוך את האזכרה באמצע השבוע קיבלתי תגובה נפלאה: ״מה קרה, אין לך עבודה?!״ (הערת אגב: אני עובדת בעסק המשפחתי...) שולחת לך חיבוק גדול!

 

[ירדנה הקטנה]

נוח = נוחה

סתם כדי להבהיר - אני רציתי שישי ב 10:00 בבוקר... (מפזרים 3 ילדים למסגרות ואז יש נסיעה של 45 דקות לבית העלמין) אני פשוט חושבת שאם יש מישהו שיש לו סידורים/ארוחת בוקר באותו יום - זה בסדר גמור, וכל מי שזה מספיק חשוב לו - ידאג לכל הסידורים/ארוחת בוקר ביום אחר (אולי אפילו, שלא נדע, ידחה את הסידורים בשעתיים...)

 

[עדיהר1]

נילס 15 - שכנעת אותי

זה בעצם אח של אמך. ואת כנראה יודעת שלא כל כך מסובך לו להתאים את הלו"ז.

 

[לונה..]

גם אותי זה היה מרגיז

עד ש... כן, כן - אני הייתי זו שביקשה להקדים ואז הבנתי שלפעמים באמת יש דברים שאינם בשליטתנו ואז אנחנו צריכים לבחור מה יהיה הכי נכון לעשות בהתאם לנסיבות. בשנה שעברה לא יכולתי להגיע באותו יום - אני חושבת שזה היה מבחן או שיעור לפני מבחן שפשוט לא יכולתי לפספס. נכון, יכולתי להבריז, אבל בחרתי שלא, מכמה סיבות: הראשונה - אני לא באמת צריכה את היום הזה כדי להתייחד עם הזכרון שלה. גם ככה אנחנו מתייחדות כל הזמן ותמיד, חודש וחצי לפני, הבטן כבר מתהפכת לי באוטומט. השניה - אני עדיין חולקת לה את הכבוד הזה, ועדיף מוקדם או מאוחר מאשר בכלל לא. השלישית - חשבתי על זה הרבה והחלטתי שאם היא היתה כאן היא היתה אומרת לי לעשות מה שצריך ולא לעצבן אותה

. והאחרונה והכואבת ביותר - היא הרי לא באמת תברח לשום מקום. ובאותו היום? שום דבר לא השתנה. זה ליווה אותי באותן עוצמות במשך כל אותו היום, ממש כרגיל. ונשבעת לך שהרגשתי שבחרתי נכון, למרות רגשות האשם. אז כן, זה לא אידיאלי לא להגיע בתאריך האמיתי. אבל לפעמים החיים באמת מחייבים אותנו לנהל סדר עדיפויות שונה. וזה מבאס, אני יודעת.

אבל גם זה חלק מההתמודדות.