שבועה

שבועה

שכובה על המיטה,חסרת כל מנוחה. כתמים ממיצייה פזורים על הסדין,ובתוך תוכה חמסין. סביבה הוא סובב, מנשק מחבק מטריף ומחטיף. כל כמה דקות מתקרב,אל פיה את איברו מקרב. לעצמו אומר: "תגידי שאת רוצה". היא חצי בוכה,נלחמת עם עצמה. המילים לא יצאות.תנועותיה קשות.כבדות. אצבעותיו עוברות על מותניה הצרים,כל חושיה מתחדדים. הוא שוב קם והולך,את הכל פתאום חותך. אחרי שניות מספר,חוזר עם משהו קר. גופה הלוהט וקוביית הקרח שבידיו מביאים אותה לאובדן חושים, כל המחסומים נפרצים. היא כל-כך רוצה לצרוח.אם רק הייתה יכולה לקום ולברוח... ובמקום כל זה היא שותקת,נלחמת. עוד יותר נרטבת,מתכסה זיעה קרה. "אתה רע" מדברת עם עצמה. קוביית הקרח נוזלת,נוטפת על כל חלקי גופה הבוער,המצתמרר. "אני צריך להשתחרר" קול שבתוכו אומר. נעמד מולה בגאווה,מסתכל עליה בתאווה. ידיו נשלחות לאיברו, כל-כך אוהב לאהוב את עצמו. משחק עם עצמו כאילו הייתה זו הפעם הראשונה. רק עכשיו מכיר בצרכיו. היא מתה לגעת. עכשיו. ברגע זה ממש אותו לדעת. "אסור,את יודעת..." שוב הקולות שבראשה. והוא,כבר הבין לקראת מה הוא בא,ומגביר את הפעולה. מחזיק בצורה שהוא אוהב,ראשו עליו סובב. כמעט ומעד,"היא כאן ליד..." התרגשות בתוך ביטנו,מערבולות בקרבו,הפנים אדומות, הדם בגופו מבעבע. מתחתיו שוכבת,עוד שנייה מתפוצצת. מחכה לשיא.שאת כולו לה יביא. בהפתעה מוחלטת,תוך כדי שבינה לבינה היא מהרהרת, תכולתו עליה נשפכת. אנחות רמות מפיו עוד נשמעו. אסור להם לדבר. זה לזה הם נשבעו.
 
למעלה