שבוזה מהחיים...
לא יודעת אם זה המקום כל כך אבל אני חייבת לפרוק את זה איפושהו... אני עוד מעט בת 19 ואני בצבא ונמאס לי מעצמי. נתחיל מזה שיש לי גישה פסימית מאד לחיים, אני לחוצה מכל דבר ולוקחת הכל קשה וזה בנוסף לחוסר בטחון שיש לי שאמנם השתפר עם השנים אבל עדיין קיים. אני כל דבר קטן חושבת שאני לא אצליח לעשות וכל דבר קטן שלא מצליח גם מתסכל אותי וגורם לי עוד יותר לחוסר אמונה בעצמי וזה לא משתפר,במקום ללמוד מכל דבר כזה. בעוד כמה שבועות אני צריכה להתחיל בבסיס חדש עם אנשים חדשים שאני אהיה בו תקופה ארוכה ואני מפחדת מזה מאד, מפחדת שאני לא אתחבר לאף אחד ,שאני אהיה בדכאון ואסתגר עם עצמי כמו שהיו כבר תקופות בצבא שזה קרה ואם זה יקרה שוב אני אפסיד תקופה מדהימה בחיים שלי שחבל לי להפסיד , אני רוצה לשנות גישה,להיות אופטימית לקחת הכל בקלות להיות עם שמחת חיים כמו שהיה לי בתקופת התיכון או לפחות היה יותר ,לצחוק עם כולם ולשמוח ושיאהבו אותי כמו שאני. אני פשוט רוצה לקום כל בוקר ולהיות שמחה כי באמת שאין לי סיבה להיות עצובה, תודה לאל לא חסר לי שומדבר ואני סתם מחפשת צרות כרגע,אבל בגלל שאני פסימית ודאגנית כזאת קשה לי להיות שמחה כי אני חוששת מכל דבר שאני צריכה לעשות כל תפקיד כל דבר,יש לי גם פחד מאחריות,ובעיקר חוששת מההתחלה החדשה והמאד חשובה שמחכה לי כי זה מקום שאני הולכת להיות בו הרבה זמן. זה פשוט הורס לי כל דבר בחיים, אני רוצה להתחיל לחשוב חיובי,להיות אופטימית,להאמין בעצמי כי אני יודעת שיש לי יכולות לפחות בחלק מהדברים ופשוט להיות תמיד שמחה וחברותית כי באמת שאין לי סיבות להיות ככה, סתם תסבוכים שאלוהים יודע מאיפה קבלתי. אבל אני לא יודעת איך נהיים ככה ואני מפחדת שזה לעולם לא יעבור וזה יהרוס לי את כל החיים החל מהשירות הצבאי שלי שיהרס מהר מאד אם אני לא אשתנה... מה עושים כשיש לך את כל התשובות , שאני יודעת בדיוק מה אני צריכה לשנות בי ומה מפריע לי כדי להיות שמחה אבל לא מסוגלת לפעול על פי זה ולשנות את זה. איך משנים גישה לחיים ובכלל איך משנים אופי כזה? תודה ענקית למי שקרא
לא יודעת אם זה המקום כל כך אבל אני חייבת לפרוק את זה איפושהו... אני עוד מעט בת 19 ואני בצבא ונמאס לי מעצמי. נתחיל מזה שיש לי גישה פסימית מאד לחיים, אני לחוצה מכל דבר ולוקחת הכל קשה וזה בנוסף לחוסר בטחון שיש לי שאמנם השתפר עם השנים אבל עדיין קיים. אני כל דבר קטן חושבת שאני לא אצליח לעשות וכל דבר קטן שלא מצליח גם מתסכל אותי וגורם לי עוד יותר לחוסר אמונה בעצמי וזה לא משתפר,במקום ללמוד מכל דבר כזה. בעוד כמה שבועות אני צריכה להתחיל בבסיס חדש עם אנשים חדשים שאני אהיה בו תקופה ארוכה ואני מפחדת מזה מאד, מפחדת שאני לא אתחבר לאף אחד ,שאני אהיה בדכאון ואסתגר עם עצמי כמו שהיו כבר תקופות בצבא שזה קרה ואם זה יקרה שוב אני אפסיד תקופה מדהימה בחיים שלי שחבל לי להפסיד , אני רוצה לשנות גישה,להיות אופטימית לקחת הכל בקלות להיות עם שמחת חיים כמו שהיה לי בתקופת התיכון או לפחות היה יותר ,לצחוק עם כולם ולשמוח ושיאהבו אותי כמו שאני. אני פשוט רוצה לקום כל בוקר ולהיות שמחה כי באמת שאין לי סיבה להיות עצובה, תודה לאל לא חסר לי שומדבר ואני סתם מחפשת צרות כרגע,אבל בגלל שאני פסימית ודאגנית כזאת קשה לי להיות שמחה כי אני חוששת מכל דבר שאני צריכה לעשות כל תפקיד כל דבר,יש לי גם פחד מאחריות,ובעיקר חוששת מההתחלה החדשה והמאד חשובה שמחכה לי כי זה מקום שאני הולכת להיות בו הרבה זמן. זה פשוט הורס לי כל דבר בחיים, אני רוצה להתחיל לחשוב חיובי,להיות אופטימית,להאמין בעצמי כי אני יודעת שיש לי יכולות לפחות בחלק מהדברים ופשוט להיות תמיד שמחה וחברותית כי באמת שאין לי סיבות להיות ככה, סתם תסבוכים שאלוהים יודע מאיפה קבלתי. אבל אני לא יודעת איך נהיים ככה ואני מפחדת שזה לעולם לא יעבור וזה יהרוס לי את כל החיים החל מהשירות הצבאי שלי שיהרס מהר מאד אם אני לא אשתנה... מה עושים כשיש לך את כל התשובות , שאני יודעת בדיוק מה אני צריכה לשנות בי ומה מפריע לי כדי להיות שמחה אבל לא מסוגלת לפעול על פי זה ולשנות את זה. איך משנים גישה לחיים ובכלל איך משנים אופי כזה? תודה ענקית למי שקרא
