בעיקר פגשתי כותבים/ות מזועזעים ומזעזעים
באורח לא מפתיע, מרבית הכותבים/ות על בדסמ הם ונילים/ות, עייני ערך פ ד ג'יימס ואן רייס (וכנראה גם פאולין ריאג', המחברת של סיפורה של O).
 
ואנחנו נתקלים בכמה זרמים מרכזיים שלטעמי באים מחוסר היכרות עם התחום:
יש את מה שאני מכנה "בדסמי עם תירוץ טוב" - הגיבור/ה עברו טראומה ורק בגללה הם "כאלו".
יש את השולט/ת המנותקים רגשית - אולי כי רק כך הכותב/ת מצליחים להסביר איך אפשר לעשות "כאלו דברים איומים".
ובל נשכח את מוטיב "החזרה בתשובה" - לאחר שהגיבור/ה פוגשים באהבת אמת, הם נגמלים "מכל השטויות האלו" וחוזרים אל חיק המונוגמיה והוניליות לחיות באושר ועושר עד עצם היום הזה.
 
לעומת זאת, חפשי את סדרת הספרים The Marketplace של Laura Antoniou שבאה מקהילת ה-Leather וכותבת על עולם שבו קיימת עבדות.
 
יש לה גם ספר חדש יותר, שהוא רומן בלשי ופיקארסקי על רצח שמתרחש במהלך כנס בדסמי The killer wore leather - נהניתי מאד לקרוא אותו, אך הוא מדבר הרבה יותר למי שמכירים כאלו כנסים ואת הקהילות שמסביבן ומבינים את הבדיחות הפנימיות (כמו למשל על הקהילה הגוריאנית).
 
 
 
לביבליופילים שבינינו:
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16803761
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/12476255
http://en.wikipedia.org/wiki/BDSM_in_culture_and_media#Literature
http://www.revisef65.org/site_map.html