תודה על הקישור, אהבתי את המאמר
כאמא לשלושה, אני יכולה לראות את ההתפתחות האישית שלי בתחום הזה על פני השנים. עם עומר הלכתי כבר בגיל שנה לג´ימבורי ולחמ"ל (לפחות מדובר בחוגים משותפים הורה-ילד, ולא בחוג שבו את משאירה את הילד ומחכה בחוץ), עם שירה הלכתי "רק" לחמ"ל, ועם אורי אני לא הולכת לאף חוג. אגב, אין לי מילה רעה להגיד על החוגים שהם היו בהם. כלומר, נהניתי מאד מהפעילות - גם בג´ימבורי ובעיקר בחמ"ל - אבל היום אני חושבת שיש לי כל כך הרבה אפשרויות לפעילויות עם הילדים שלי שיעשו בזמן שנוח לנו, למשך הזמן שבא לנו לעשות את זה, לבד או ביחד עם עוד חברים - שפשוט אין צורך במרדף הזה אחרי החוגים, ואולי זה מתקשר גם לאיזו בשלות שלי בעניין הציפיות והאכזבות שנדון כאן לא מזמן. מעבר לזה, בגילאים קצת יותר מבוגרים, אני חושבת שזה גם מאד תלוי בילד. עומר מאד אוהב פעילות חברתית, והוא ילך בשמחה לכל חוג שתציעי לו. שירה, לעומת זאת, מעדיפה להיות איתי, ורק השנה (היא בת 6) היא ביקשה מיזמתה בפעם הראשונה חוג מסויים (וגם זה משום שהוא בשעות שאני בכל מקרה לא נמצאת).