|פרטים נוספים........./images/Emo219.gif
בת הקטנה שלי היא בת 2.5 ואני נוסעת ל10 ימים בלבד.בימים אלו הגעתי למסקנה שאני אסע בכל אופן רק עם הגדולה. החרדה שלי נובעת מכל המידע שקיימת עכשיו בתקשורת ואם חס וחלילה קורה משהו ואני יכולתי לקחת אותה ולא עשיתי את זה.אבל אני מנסה לחשוב חיובית,יש דברים שאין לי שליטה אליהם אז לכן לא צריך לחיות בפחד אלה פשוט לחיות(כנראה שעניתי לעצמי לבד) לגבי הדברים שקרו: היו הרבה סימנים וצירופי מקרים על כל זה אי-אפשר לכתוב במכתב קצר אבל כמה מהם:כשנסעתי לבקר את הוריי לפתע נודע לי שאמא עוברת ניתוח והיא לא רצתה לדחות את בואי.יום לפני הניתוח היא קראה לי מכתב של חברה שלה(היא כתבה אותו לאמא) שנפטרה מאותה מחלה שאמא אח"כ נפטרה ממנה וזה היה מכתב פרידה כואב מאוד.כאילו שאמא ידע שהיא הולכת למות.כשהיה ניתוח הרגשתי כ"כ רע,כאב לי באיזור מקלעת השמש,בצהריים שטפתי כלים וחשבתי אליה התפללתי שהכל יעבור בשלום אבל המחשבה היתה שהכל לא טוב -פתאום הרגשתי שמשהו נמצא מאחוריי לא יכולתי להסתובב ולא רציתי אבל זה היה כמו משהו עם כנפים ענקיות ואפורות. ידעתי שזה אפור! לא יודעת איך, אבל ידעתי!!! ו"הזה" עשה לי תחושה של רוגע אבל ללא מתן ביטחון.זאת אומרת נרגעתי אבל לא קיבלתי תחושה שהכל הסתדר.אח"כ כל הזמן חשבתי מזה היה? כעבור כמה חודשים נכנסתי להריון:עדיין לא מבינה איך למרות אמצעי מניעה....אח"כ אמא שלי ידעה בלי שאמרתי לה שתהיה לי בת.התקופה היתה מלאה בכל מיני חלומות עם משמעות,זה לא קרה לי קודם.כשמצבה התחיל לפתע להתדרדר אחרי תקופה של הטבה,היא כ"כ סבלה שלא יכולתי אפילו לדבר איתה בטלפון .הרגשתי צורך לעשות משהו מיוחד ולבקש משהו.מאוד רציתי ללדת למרות שהיתי רק 38 שבועות וידעתי(!) שאני אלך ללדת והיא תמות.היא פשוט מחכה שאלד בשלום.יצאתי מהבית בערב ,הלכתי לטייל והתפללתי :שהסבל שלה יגמר אם זה תלוי בי.ביקשתי שישחררו אותה מהסבל הזה ואם אני צריכה ללדת בשביל זה אז שאלד.התחושה היתה תוך כדי שאני מכוסה בבד ואין לידי אנשים רק אני והשמיים.היתה תחושה של איחוד וחיבור עם משהו קדוש שאני ו"זה" אותו דבר. יום למחורת בערב ירידת מים וילדתי בלילה.בבוקר התקשרתי לאמא,הצלחתי דבר איתה ויום למחורת היא נפטרה.ואני כל הזמן הולכת עם התחושה שאני רוצה להבין את כל זה יותר.לקבל הסברים ויכול להיות שבכל זה יש איזשהו מסר לי.??אולי אני צריכה להתעורר?
אני מכננת לנסוע לבקר קבר של אמא בחו"ל ,פעם ראשונה אחרי שהיא נפטרה.אני נוסעת עם בת הבכורה ואת הבת הקטנה נשארת עם בעלי אני קצת דואגל בגלל זה שהיא לא תהיה איתי.אני חייבת לנסוע כי הגעתי לשלב שצריך לסגור מעגל אחרת אני אתמוטט:לא הייתי בלוויה לא נפרדתי לא בכיתי כמו שצריך וכמה שצריך.השאלה שלי האם אני יכולה לנסוע בראש שקט כשקטנה נשארת בבית? ושאלה נוספת: כל מה שקרה במשפחה עם מותה של אמא ולידה של נויה ובכלל כל מה שהרגשתי וחוויתי:כל השרשרת של אירועים מה הסבר לכל זה? יש איזשהו מסר בשבילי שאני אבין משהו?אני מרגישה שאני צריכה משהו להבין אך לא הגעתי לזה.זה מאוד מאוד חשוב לי כי היו דברים מיסטיים שהרגשתי תודה יוליה
