אני חושבת ששאלת המפתח כאן נשאלה
אך משום מה לא נענתה: איך זהשהמטופלת לא ידעה שהמדקר הפרטי מבצע מעקב במידת הצורך? אישית, בשש פעולות פולשניות שנעשו לי, שוחח עימי הרופא אחר כך והסביר מה לעשות מתי. כשזה היה מדקר פרטי הוא נתן לי ולנשים הנוספות שדוקרו במקביל את הנייד הפרטי שלו. הנחה מה צריך לעורר חשד, וביקש להתקשר אליו בכל חשש או סתם שאלה, ובפעם שהיה מדובר ביום שישי אף הדגיש שבמידת הצורך יש להתקשר בשבת. ככה ידעתי מה לעשות ומתי, גם בלי להיות בקיאה במה תפקידו של מי. יומיים אחרי הוא או מזכירתו גם התקשרו לברר שהכל בסדר. לא שזה ממש משנה, אך במכבי, למיטב ידיעתי, הרופא לא מקבל ממש משכורת מן הקופה, אולי איזה סכום בסיסי מאוד. בעקרון, הוא מקבל תשלום על בסיס העברת כרטיס רבעונית, כך שמקבל אותו סכום (להבנתי) בין אם היית פעם אחת ובין אם היית 20 פעמים. במקרה שלה לא הייתה *שום* אינדיקציה רפואית לביצוע בדיקה (היא רצתה, גם לדבריה, "סתם מעקב" לא סבלה ממשהו) ולכן, אין שום דופי בפועלו גם לו לא עשה לה אולטרה סאונד. בהמשך היא ציינה שהיו לי התכווצויות והיא הייתה במוקד יומיים קודם (כלומר, גם בסיבוך לא פנתה למדקר הפרטי) ושם, כידוע, נבדקה. לו היה רשום במכתב השחרור מן המוקד שעליה לבצע מעקב אצל הרופא המטפל לאחר יומיים, אזי זה היה תפקידו. אבל ככל הנראה, לא זה המצב ומדובר סתם בריבוי בדיקות. מה שמדהים אותי זה שאין לה אף טענה למדקר, אבל שפע טענות לרופא הקופה. זה אולי גם רומז למה היא קיבלה את היחס שקיבלה, כי עובדתית, גם כשביצעתי דיקור פרטי אצל רופא שאינו רופא הקופה שלי, ולמרות שהוא עצמו כן מבצע דיקורים, הוא מיוזמתו אמר לי מראש שאקבע תור לשבוע אחרי הדיקור. למה? כי שיתפתי אותו בתהליך קבלת ההחלטות, כי כיבדתי אותו מאוד ולא באתי בגישה של "אתה חייב לי". גם נשים רגישות (לדבריך) כדאי שלא ישכחו שרגשות הן לא דבר השייך רק להן. גם רופאים הם בני אדם.
