שאלת עצמאות- גיל 3

[כוכב34]

שאלת עצמאות- גיל 3

קטנצ'יק בן שלוש בדיוק, רץ היום בלעדי את כל אזור הפארק הציבורי, אזור של מדשאה , בריכת דגים ושלושה גרמי מדרגות (בירידה) מרחק של חמש מאות מטר שהנו בעצם עליה לגבעה וירידה ממנה בצד השני , בעודי צועקת לו מאחור עם תינוקת ישנה במנשא ועגלה ביד שיעצור. הפארק הנו מדשאות אך מצדו האחד כביש סואן ומצדו השני אתר בניה (מלא בטרקטורים מפתים) . אני כעסתי מאוד כאשר הגעתי אליו לקחתי אותו וחזרנו הבייתה במיידי. בעלי טוען שהגזמתי והיה צריך לתת לו לרוץ. קטנצ'יק ילד טוב אך מאוד אנרגטי סקרן וגם קצת מרחף (לא שם לב לנדנדות מתנדנדות) לדעתי לא יחשוב פעמיים לרוץ לכיוון טרקטור בצד השני של הכביש וכו'.
מה דעתכן ? אני טועה ? מבחינת עצמאות הוא ילד מאוד עצמאי מתנהל בבית כמו ילד גדול, הולך לבד לשירותים, שוטף לבד ידיים, מוציא לעצמו פירות מהמקרר ושוטף בכיור, בוחר ומחליף בגדים, משכיב את עצמו לישון (לפעמים) חותך עם סכין ירקות. נותנים לו הרבה עצמאות אבל האם מרחק של חמש מאות מטר עם סכנות בדרך וגבעה שבעצם מסתירה לי מה קורה בצד השני.. זה לא יותר לקראת גיל ארבע פלוס?

 

[הילדה רובין הוד]

אני הייתי נוהגת כמוך, לא חושבת שהגזמת

מה שכן, הייתי עושה איתו תיאום ציפיות לקראת יציאה מהבית ו/או בדרך אל הפארק כדי להזכיר לו שאם יתרחק ממך או לא יענה לך כשאת קוראת לו תחזרו הביתה ותפסיקו את הכיף.

זה מאוד תלוי ילד, וכשקראתי אותך חשבתי על הקטן שלי שאני לא מרגישה שאני יכולה לסמוך עליו ולשחרר אותו לגמרי. הוא נוטה להתפתות ולשכוח את עצמו בקלות, וגם לא מחפש אותי אלא מפנה את הגב והולך. הגדול שלי לעומתו צריך לראות אותי כל הזמן בזווית העין, ואני יודעת שהוא לא יתרחק, אז איתו אני מרשה לעצמי קצת יותר לשחרר. הוא גם יותר פחדן ולא יתנסה בכל דבר בלי שהוא יודע שיש לו מלווים שלפחות צופים בו.

 

[כוכב34]

אכן הקטן שלך נשמע כמו הבכור שלי

תודה על התגובה התומכת. אני באמת רוצה להרגיש שאני נותנת לו מקום להיות עצמאי ואחראי ומנסה לשדר לו שאני סומכת עליו , אבל מודה שבקטעים כאלה אני לא. אחותו הקטנה בת העשרה חודשים כבר מתנהגת שונה ממה שכשהוא היה בגילה , בודקת כל הזמן איפה אני , עוצרת לפני מכשול בודקת אותו ומסתכלת לקבל אישור אז באמת איתה אני משחררת יותר.

 

[יהלום29]

לא הגזמת

ולפחות מבחינתי ברגע שצעקת לעצור והוא לא הקשיב זה לגיטמציה ללכת הביתה. זה בכלל לא משנה אם היו סכנות, או רצית סתם שהוא יעצור מכל סיבה אחרת. מבחינתי המשמעת זה הדבר הכי חשוב. יש לי תאומים וכשהיו קטנים היה הכי חשוב לי שאם אני מבקשת לעצור הם עוצרים כי אחרת אני לא משתלטת (כל אחד יכול ללכת לכיוון אחר)
ובאמת היו כמה פעמים כאלו שנאלצנו לחזור. והיום לעומת חברות שלי שפחות הקפידו (נגיד היו רצות אחרי הילד וזהו) אני יכולה ללכת למקומות ציבוריים צפופים בלי בעיה והן מפחדות.
וסתם טיפ - אצלי הבן באמת מאד אוהב לרוץ , וקשה לו ללכת בקצב שלי עם עגלה, אז אני נותנת לו נקודות ציון, והוא צריך לרוץ אליהם - למשל תרוץ עד העץ הזה, תרוץ עד שאתה מגיע למדרגות וכו'. ואז הוא מגיע ועוצר ומחכה לי , ואז אני נותנת לו את הנקודה הבאה, ותמיד זאת נקודה שאני רואה ומרגישה לי בטוחה.

 

[כוכב34]

גם אני חושבת שלא משנה אם מסוכן או לא

אם אמא אמרה לעצור, עוצרים. והטיפ שלך אכן עלה בדעתי בדיעבד, אני בהחלט איישם אותו פעם הבאה, בעצם כך יקבל את תחושת החופש ותחושת ה"אמא סומכת עלי " ו-"אני מסוגל" וזה יהיה בשליטה (אני מקווה)
תודה

 

[חיפאית מצויה]

מנצלת לשאלה

באיזה גיל התחלת את עניין המשמעת בנושא הזה? אצלי תאומים בני שנה וארבע ומכיוון שלא חוששים בכלל לרוץ קדימה בלעדיי ולטפס על כל דבר אני פשוט לא יוצאת איתם לבד לגן משחקים. באיזה גיל הרגשת שאפשר כבר להתחיל לדרוש מהם שליטה עצמית בשביל זה?

 

[יהלום29]

קשה לי להגיד בדיוק

תמיד דרשתי מהם, אבל מן הסתם בהתחלה לא ממש התייחסו אליי.
אני תמיד יצאתי איתם לגינה (גינה בטוחה יחסית, בלי כביש קרוב) ולא נמנעתי. היו המון פעמים שלא רצו להקשיב לי - לא דווקא בריחות, גם סתם דברים אחרים, והייתי חוזרת הביתה עם עגלה צורחת..
אני חושבת שבגיל שנתיים זה התחיל להשתפר, אבל באמת לסמוך עליהם רק סביב גיל 3.
אני כן חושבת שזה דורש עבודה לאורך כל הדרך. לא חושבת שאפשר פתאום בגיל 3 לדרוש מהם וזה יבוא ביום (אלא אם התברכת בילדים ממושמעים במיוחד - שלי לא ממש)

 

[ליבו17]

עוד נקודה

מלבד כל מה שנאמר יש את עניין הגיל בפני עצמו. זה לא עניין של לסמוך עליו או לא, יש רמת מודעות שפשוט חסרה בגיל הזה. הוא יכול להתלהב ממשהו תמים ולא מסוכן בלי לשים לב שבדרך יש משהו בעייתי, לדוגמא: לרוץ ללטף חתול בלי לראות שמולו מגיע ילד על אופניים שאולי לא יספיק לעצור בזמן...
הוא יכול להיות הכי אחראי ובוגר אבל עדיין הוא בן שלוש.
לא חושבת שהגזמת בכלל.

 

[כוכב34]

נכון, זה בדיוק מהה שאני מנסה להסביר לבעלי

שהוא יכול להיות הילד הכי חכם וזהיר אבל הוא לא ידע להעריך את המרחק או המהירות שמוכונית נוסעת מולו כי אין לו עוד את היכולת הזאת. הוא לא ידע לשקלל את הסיכון שבלנסות ללטף את הדגים בבריכה לכדי נפילה למיים וכן הלאה.
תודה על התשובה

 

[ליבו17]

בדיוק

היה לנו קטע כזה השבוע (בת שנתיים ו7 חודשים).
הבת שלנו התקרבה לשפת האגם בהתלהבות מהברווזים וכמעט נפלה.
זה לא שהיא לא אחראית, והיא יודעת שאסור לה להיכנס למים לבד וכו'.. היא פשוט ראתה ברווז!

 

[שונצו]

ממש לא הגזמת. נשמע מאוד מסוכן

וטוב שצעקת לו שיעצור.

נכון, צריך לתת לו לרוץ, אבל בגבולות בטוחים, ולא לכיוון כביש סואן או אתר בניה....

אתמול ביליתי עם ילדיי ועוד חברות וילדיהן בחצר של הגן של בני.
פתאום נעלם לנו הבן של אחת מאיתנו (בן שנתיים בערך).
סקירה זריזה של האיזור העלתה שהוא יצא מהחצר לבד ונמצא בדרכו לכביש.
זה לא כביש סואן, אלא כביש פנימי שקט בלב קיבוץ, אבל זה איזור יחסית סואן בקיבוץ, ועוברות שם מדי פעם מכוניות.
מספיקה מכונית אחת שתעבור שם ולא תבחין בו - ואין ילד.
האמא בצדק היתה מבועתת, ואני שמתי לב שאני הכי פנויה לרוץ אליו, וקמתי לצאת לתפוס אותו.
בעקבות הצעקות אליו שיעצור הוא נעצר, כולו חיוכים שובבים.

חייבים להיות זהירים.