שאלת סקר.

[limori]

שאלת סקר.

אתמול יצאתי למסע חיפוש של גן לנעה. בגן שרואי היה לצערי אין מקום ורשימת ההמתנה ארוכה כך שאין סיכוי. מדובר על תחילת ינואר 2004. אז אתמול ביקרתי בגן ראשון. נעה נכנסה אל הגן ואמרה "אוהו איזה יופי"...רצה למשחקים נכנסה לכיתה ליטפה את כל הילדים וקרנה מאושר. אבל אז בחנתי שאלתי והתאכזבתי. אז עשינו איקס ויצאנו. היום היינו בגן מקסים 8 ילדים עם גננת וסייעת נעה תהיה הילדה התשיעית... חצר מקסימה לא הרבה משחקים אבל המון צל ורחבת דשא ענקית, נקי ונעים. הכיתה קטנה אבל את רוב היום הם מבלים על הדשא. הגננת נעימה חייכנית ועושה רושם נפלא! הבעיה היא שמהרגע שנכנסנו נעה נדבקה אלי במן פחד היסטרי שחלילה אני הולכת לעזוב אותה היא לא הסכימה שאף אחד יגע בה היא לא דיברה עם אף ילד ורק רצתה להתנדנד בנדנדה. התנדנדנו ונכנסנו לסיבוב נוסף בפנים... בגדול אהבתי והילדה שלי לא! ובאנו הביתה וחשבתי לתומי למה? למה אני צריכה לשלוח אותה לגן והתקשרתי מייד לדיויד להודיע לו חד משמעית שהילדה נשארת בבית ולא הולכת לגן..והוא אמר שזו החלטה שלי כי אני נשארת איתה בבית ואני זו שמקטרת שנעה מעייפת שאין לי זמן לעצמי שהיא זקוקה לחברה וכו...וכו.. בתכלס אני ממש לא יודעת מה להחליט. בעבר נעה הלכה לג'ימבורי ושיחקה עם המון ילדים אבל הג'ימבורי נשרף, ואין תחליף לג'ימבורי. להפגיש אותה עם ילדים אחרים זה בילתי אפשרי... אז אני רוצה לשאול אתכן. מה עדיף? להשאיר אותה בבית? או לשלוח אותה לגן? אשמח לשמוע את דעתכן!!! לימור שלא מוכנה להיפרד מנעה אבל מצד שני מקטרת שקשה נורא!!!!

 

[רוני של יובל ומאיה]

לימור, את יכולה בבקשה להזכיר לנו

בת כמה נעה? ובכלליות, בלי קשר לגיל הספציפי, נראה לי שכמו לכולנו גם לנעה יש ימים טובים יותר וטובים פחות, הנה בגן הראשון היא מאוד התלהבה וזה לא בטוח שזה בגלל שהיא אהבה אותו יותר מהגן השני! סה"כ היא הרי לא מבינה את ההבדלים, אולי היה לה יום קצת יותר קשה היום מאשר אתמול? אולי זה קשור לשעה בה ביקרתן בגן? אולי היא היתה עייפה או רעבה או סתם מצוברחת היום? אני ברמה העקרונית מאוד בעד גן או מסגרת חברתית אחרת, כמובן תלוי בגיל של הילדה ובאפשרויות להפגש עם ילדים אחרים בלי מסגרת כזו. ואני בטוחה שאם לך קשה אז גם לנעה לא קל. יובל למשל (בת שנתיים וחצי) משתעממת בבית מאוד.

 

[irisgh]

אני בעד גנים!

אני בעד גנים! תתחילי, ולא תוכלי לחזור אחורה

(אם לנעה יהיה טוב). אגב, אני, בניגול למומלץ פה, לא נוהגת להביא את יניב לביקורים בגנים. כן נהגתי כשהוא היה תינוק ולא הבין במה מדובר. אבל לא עכשיו, שהוא לגמרי מבין. אני לא רוצה לטרטר ולבלבל אותו. אני אקבל את ההחלטה שלי, ואח"כ אחשוב איך להעביר לו אותה. הרי אותו ניתן לקנות בכמה סוכריות טופי (וכבר היו דברים מעולם

). כנראה שירד לה האסימות שגן זה אומר פרידה. משהו אולי שדיברת בערב עם דיויד והיא האזינה? או משהו אחר? זה יגיע. וזה לא יהיה יותר קל בהמשך. לדעתי (ואני יודעת שלא כולם מסכימים איתי פה), החל מגיל שנתיים וחצי בערך (אצל כל ילד זה אחרת), למידת מיומנויות חברתיות הופכת מרכזית. ללכת למקום שבו יש ילדים מזדמנים כמו ג'מבורי, זה אחרת מללכת לגן. אני לא אומרת שגן זה קל. גן זה קשה. זירת התמודדות חברתית. כמו שמקום עבודה זה קשה וכיתה זה קשה. אבל, להתחיל למשל בגיל 4, זה אומר שהוא צריך להשתלב בין ילדים שכבר מיומנים, ויש להם יותר דרישות במובן הזה. עכשיו, נקודה אחרת היא אישית. אני, לא מסוגלת מעבר לגיל שנה. די, אצלי החברה שקטים רק כשיש רעש מסביב. ואני לא אוהבת להיות זו שמספקת את זה. לכן, נראה לי שמקומם הטבעי הוא חצי יום ברעש הזה. נו, ועוד חצי יום ברעש אחר - איתי הפעם

. עוד משהו שראיתי מסביב - אנשים שמשקיעים ומשקיעים בילד ראשון. ישנים איתו/איתה , נשארים בבית סולו בשבילו וכד'. אבל מה, לא מסוגלים לחשוב אפילו על ילד שני. כי ילד זה מה זה משעבד

(כן כן צימאס

אני יודעת שיש יוצאים מהכלל. אבל זה די טבעי)

 

[irisgh]

שירד לה האסימות = האסימון

 

[נעה גל]

אני מסכימה מאוד ../images/Emo45.gif

לימור, את בוחרת גן לנעה ולא נעה בוחרת גן לעצמה ילדים לא רואים את מכלול התמונה, בטח לא מביקור אחד וגם לא מכמה. את צריכה להחליט מה מתאים לך ואיפה את רוצה שהיא תהיה. אם הגן טוב היא בסופו של דבר תגיע אליו בשמחה ותהנה ממנו. את מקטרת שהיא בבית? את מרגישה שאת מתעייפת? - תוציאו אותה למסגרת.

 

[לאה_מ]

גם אני מסכימה

(ואיריס, זה לא "בניגוד למומלץ פה", לדעתי

- אני לא לוקחת את הילדים שלי ל"סיבוב גנים" - מקסימום אפשר להביא ילד לגן שנראה לך טוב לפני שאת מחליטה באופן סופי). לפי ההודעות הקודמות שלך, לימור, אני מבינה שאת מאד ברגשות מעורבים לגבי השהות של נעה בבית, שמצד אחד את אוהבת אותה ונהנית להיות איתה, ומצד שני זה מעייף אותך ומכביד עליך. את אומרת גם שאין לכם הרבה מסגרות שבהן את יכולה לצאת איתה מהבית ולהפגש עם ילדים אחרים מחוץ למסגרת של גן. אני אומרת - תכניסי אותה לגן. את יכולה לקבוע את המינון, את השעות, אבל כמה שעות לעצמך מדי פעם רק יועילו לך, ולפי התאור של נעה, נשמע שהן יועילו גם לה.

 

[ליליה והגמדים]

מצטרפת להסכמות

 

[limori]

תודה לכולכן,

שמחתי לקבל "אישור" מכן לשלוח את נעה לגן.. היום אנחנו הולכים לראות גן 3. אין לנו מטפלת כרגע ואני חייבת לקחת את נעה איתי. וחוץ מזה אני מאד אוהבת לראות את הפרצוץ של הגננת והסייעת כשנעה רואה ערימה של משחקים ודבר ראשון מעיפה אותם על הריצפה. חשוב לי לראות את התגובה של הגננת. אמא שלי תמיד אומרת כמה שהילדודס יותר קטנים ככה הרבה יותר קל...ובכל יום אני מסכימה איתה יותר ויותר.... אני כאמא כרגע פשוט מרגישה המון ריגשי אשם המון פחד דאגה ומחשבות קשה לי נורא להיפרד מנעה בייחוד בשל העובדה שמאז שהנני פוטרה נעה לא נפרדת ממני לדקה. אפילו כשאני בשרותים או מתרחצת היא יושבת על הריצפה עם משחקים או שהיא עושה לי "סדר" באמבטיה. היא חייבת לראות שאני לידה כל הזמן. וכשאני עוברת חדר או הולכת לסלון אני ממש צריכה להודיע לה לאן אני הולכת אחרת היא מתחילה לבכות. ועוד דבר שקרה לנו היא לא מוכנה שדיויד ישכיב אותה לישון היא לא מוכנה שדיויד ילביש לה....רק אמא..........!!! אבל אמא צריכה קצת מנוחה... ואולי איזה סבא וסבתא שיבואו

לעזור אז שוב תודה עבור התמיכה... מקוה שאמצא גן במהרה...

 

[יסמין@]

כאשר התלבטתי בקשר לגן

לבתי ואחרי ההתלבטות הגיעה ההחלטה, קיבלתי עצה טובה מאוד מידידה שהיא גננת: לקחת את הילדה איתי לכל הפגישות ולראות איך הגננת מתייחסת אליה... וזאת נוסף לכל הקריטריונים החשובים. ביום שבו החלטתי על גן לבתי התקשרתי לכמה גנים בסביבה וקבעתי פגישות ובאתי אליהן עם בתי. בכל גן בדקתי את מה שצריך לבדוק, ובייחוד הסתכלתי איך נראים הילדים ומה הם עושים ואיך הסייעות מתייחסות אליהן. אמנם בכל מקום הייתי מעט זמן, אבל אפשר משהו לראות. ובייחוד שמתי לב לתגובות של הגננות השונות לבתי. רוב הגננות ללא יוצא מהכלל התנפלו עליי בשמחה והתייחסו אך ורק אליי ולא העיפו אפילו מבט אחד על בתי. הן לא פנו אליה ולא דיברו אליה ולא התייחסו אליה כלל. הם גם לא שאלו עליה אף שאלה. לעומת זאת, בגן האחרון שבו ביקרתנו, הגננת מייד פנתה לבתי, הושיטה לה יד ואחרי שבתי הסכימה לתת לה יד, היא לקחה אותה פנימה לגן וסיירה איתה בין החדרים והראתה לה מה כל חדר והסבירה לה. ואחר היא הציגה אותה בפני הילדים והציעה להם לשלב אותה במשחקים. כדי לבדוק יותר לעומק הגעתי להסכם עם הגננת שהבת שלי תבוא לגן כמה ימים לניסיון ואז נראה. לשמחתי התברר שהרושם הראשוני היה נכון ולאחר כמה ימים רשמתי אותה לגן הזה. וגם לאחר מכן הניסיון הראה שהעצה שקיבלתי היתה עצת מוצלחת ביותר: שכנות ומכרות שהילדים שלהן הולכים לגנים הסמוכים מספרים סיפורים איומים על הגננות שלא מצאו חן בעיניי. ואילו הגננת שלנו, היא אכן אישה חמה ותומכת וגם אינטליגנטית ומוצלחת ביותר

 

[גילי חן]

יסמין אהבתי את מה שכתבת../images/Emo24.gif

הגישה שלך נכונה מאד. גם אני הייתי מסתכלת בעיניים כאלה בתור אמא. עם השנים פיתחתי לי מנהג בגן שכל ילד שמגיע עם הורה ראשית כל אני מתייחסת אליו ורק אח"כ אל ההורה. אני מברכת כל קוקיה חדשה וחולצה נחמדה. רוב הילדים רצים בכל בוקר אל בין זרועותי. ההורים יודעים שהילדים בגן "בידיים טובות" מקרה שקרה לי עם בנותיי האישיות וזכור לי כבר שנים. תיאמתי עם הגננת יום הולדת . הלבשתי את התאומות בשמלות יפות וחגיגיות, קשרתי לראשיהן סרטים, ובידינו אחזנו חבילות ממתקים ונכנסנו אל הגן. הגגנת פנתה אלי לברכני בבוקר טוב. לאחר מכן, שאלה לגבי הממתקים הכיבוד. לא הייתה שום התייחסות לבנותי!!!!!!!! אני זוכרת את הכאב החד שפילח אותי באותו יום, הרגשתי הייתה נוראית.

 

[יסמין@]

תודה ../images/Emo13.gif ובאמת סיפור מצער

אני רצינית: התייחסות כזו היתה גורמת לי לחשוב על מעבר לגן אחר. לדעתי אחד מהדברים החשובים ביותר שצריך לבדוק בגן הוא האישיות של הגננת: האם היא חמה, תומכת, מתייחסת טוב לילדים וכו' וכו'. וכמובן חשובה גם רמת המודעות וההשכלה שלה וכו' וכו'. ואחר כך, כל שאר הדברים (סדר וניקיון, בטיחות, המזון, סוג הפעילות, חוגים ועוד ועוד ועוד). ולא שחלילה שאר הדברים אינם חשובים, אבל לדעתי: מה שהכי חשוב זו הגננת! וכמובן, חשובות גם הסייעות.

 

[limori]

מסכימה איתך, מאד חשוב לי לראות

את פני הגננת בזמן שנעה עושה משהו שכעקרון אמור להרגיז או להכעיס את הגננת. ואני אתן לך דוגמא בשבוע שעבר הגיע אלינו הביתה נני חדשה. וזו בחורה שכולם משבחים אוהבים ויש לה המון המון המלצות. כל מי שהיא עבדה אצלו היה בר מזל. בקיצור התמזל מזלי והיא התפטרה ממקום עבודה והגיע אלי. אני מכירה אותה כבר כמה שנים. היא נכנסה ורואי הכין שעורים ונעה התרוצצה בבית. ישבנו יחד בסלון והסברתי לה מה חשוב מה לא חשוב סיפרתי לה קצת על הילדים וכו.. וכמו שאמרתי נעה רצה מחדר לחדר הביאה משחקים החזירה משחקים שיחקה והעסיקה את עצמה מצוין וכמובן עם הרבה אנרגיות. ואז הנני פתאם אומרת לי על נעה - "הילדה הזאת אני רואה שאני כבר צריכה להתחיל לחנך מההתחלה ועם הילד הזה אני רואה שיהיו לי חיים קלים". זהו מרגע הוצאת המשפט הזה היא קיבלה איקס אחד גדול. החלטתי שהיא לא תעבוד אצלינו וכל החברים שלנו בהלם מוחלט. איך זה יכול להיות שויתרתי על בחורה שכזו וכו... יכול מאד להיות שאנשים לפעמים אומרים דברים שהם בהחלט לא מתכוונים. אבל המשפט הזה והטון שבו הוא נאמר פסלו אותה מיידית. היתי אתמול בעוד גן ושוב התאכזבתי. ביום שני אני הולכת לראות שוב את הגן הראשון. אולי בביקור שני אחשוב אחרת. אני לא זוכרת מי כתבה לי אבל מדובר על העברת רגשות שלי אל נעה וזה בהחלט נכון. אני מודעת לזה שאני מעבירה לה או משדרת לה את התחושות שלי. לכן במשך 5 שנים שרואי היה בגן לעולם לא יכולתי לקחת אותו זה היה תפקיד של דיויד מכיון שקשה לי להיפרד ובמעט מאד פעמים שלקחתי הוא בכה ועם דיויד הוא הולך לגן מאושר ולעולם לא בוכה. תודה

 

[יסמין@]

צודקת לגבי האיקס הגדול

עם אני לא הייתי לוקחת נני שאומרת דבר שכזה...

 

[יסמין@]

עם = גם

 

[ליאת +]

נכון, אם כי

רק לכיוון אחד. כלומר: הייתי פוסלת גן שבו הגננת לא מתיחסת לילד אבל לא בהכרח רושמת לגן שבו הגננת מתנחמדת לילד. יש בינהן כאלה שעושות גם את זה לצורך ההצגה. במשך מספר שנים גרנו בסמוך לגן ילדים פרטי. הגננת הייתה עומדת בשער ומקבלת כל ילד בקריאות התלהבות רמות. הנה בן החמוד מה הבאת לנו? הנה הילה איזה שמלה יפה (אגב, באופן עקבי ההתיחסות לבנים הייתה למעשים ולחפצים שהם הביאו ולבנות- מחמאות על המראה שלהן

). אחרי שההורים היו מסתלקים הנחמדות הייתה עוברת והיו נשמעות צעקות בכלל לא סימפטיות. לפני זמן קצר שמעתי שהגן נסגר, ומטפלות שעבדו שם סיפרו לי שהיחס של אותה גננת לילדים גבל בהתעללות

 

[יסמין@]

אוי ואבוי! כמובן

שצריך לבדוק אם לצ'ק יש כיסוי, כלומר אם זו אינה התנחמדות מעושה ואיך הגננת מתייחסת באופן יומיומי לילדים. צריך להיות עם האצבע על הדופק.

 

[אמא זולו]

הי לימור

רציתי להעיר את תשומת לבך לעניין מסויים שעולה מתוך דברייך. עצם העובדה שלך יש קושי עם לשלוח לגן, לשחרר אחיזה, להעביר קצת את האחריות על נעה למישהו אחר לכמה שעות. " אני כאמא כרגע פשוט מרגישה המון ריגשי אשם המון פחד דאגה ומחשבות קשה לי נורא להיפרד מנעה..." את משדרת את אותן תחושות לנעה וזה בפירוש יכול להפוך כל כניסה שלה לכל מסגרת שלא תהיה- לקשה בהרבה יותר. החלטת שקשה לך איתה בבית? החלטת. החלטת שצריכים גן? אחלה. תמצאי את הגן שאיתו תהיי הכי שלמה ותקבלי החלטה שלמה ושמחה. אני עצמי הלכתי עם בני בן השנתיים+ לגן החדש שלו במשך 10 ימים כל יום. פשוט הנוכחות שלי שם עזרה לו בהסתגלות. כשהרגשתי שהוא מרגיש בטוח השארתי אותו לבד. כן, זה קשה ויש קצת בכי. תבררי עם עצמך עד כמה את מוכנה לזה, לשמוע אותה בוכה קצת ולשחרר אחיזה מעליה. תזכרי גם שגן זה לא עבודה. היא לא חייבת ללכת כל יום לצורך העניין או ליום מלא. בהצלחה

 

[תפוח בר]

הי לימור

מה עם הגן של מיס קתרין??? היא מקסימה.