שאלת סקר

shayCn

New member
נראה לי שזה עניין ריגשי

בן אדם שהוריו הזניחו אותו הרבה בילדות,סביר להניח שירגיש מרוחק מהם ולא שווה לילדים אחרים שקיבלו הרבה חום ואהבה ולכן יראה בהוריו שווים לאנשים זרים.
זה מקביל לחברים.כשאת מרגישה קירבה לחבר/ה,אז את קוראת לו בכינוי חיבה ולא בשם הפרטי שלו,כי את רגילה לנוכחות שלו ונוח לך בסביבתו.
השם הפרטי יש בו קצת רישמיות מסויימת.
חוץ מזה,וכמו שכבר אמרו בשרשור,יש גם עניין של כבוד.לכבד את ההורים.
אם תשאלי את הורייך,בטוח שהם יעדיפו שתקראי להם אמא ואבא ולא בשמות אחרים שרחוקים מזה(למשל,את יכולה לקרוא להם אימוש,אבוש).
 

shayCn

New member
חוץ מזה

מצידי תקראי להורים שלך איך שבא לך,אני רק מביע את דעתי בעניין הזה.
 

Sponge Worthy

New member
אין לזה שום, אבל שום, חשיבות *

* אלא אם כן את מנסה לחפש בכוח מה לא בסדר בבן הזוג
 

צלשלספק

New member
שרשור ראוי לנעיצה.

לשאלתך, כאב בעצמי לילד
אני רואה את הנושא של ילד הקורא להוריו הביולוגיים, שגידלו אותו - בשמם הפרטי, כאקט של זלזול

במקרה של הורים שמעודדים את הילדים לקרוא להם בשם הפרטי, אני לא מתחבר לחינוך הנון - קונפורמיסטי הנ"ל, אפילו סולד ממנו.
שמעתי על הורים שמעודדים את הילדים לקרוא להם בשם הפרטי, בעיני זה חינוך לא תקין לילד/ים, ויכולות להיות לכך השלכות בכל מיני כיוונים,

הורה הוא דמות מחנך ומנטור רוחני לילד, לא אחד מחבריו גם אם אתה "החבר" הכי טוב שלו, אתה קודם כל אבא שלו, ולכן צריך למתוח את הקו, חלק וברור,
עם כל הכיף והצחוקים.

אבא יש רק אחד, אמא יש רק אחת, חברים ומורים ושאר גורמים בחיי הילד יש בשפע, ולכל אחד שם משלו. במקרים נדירים של משפחות מורכבות,
או כל מיני סיבוכים משפחתיים אחרים, אז ייתכן והילד/ים קוראים "אבא" או "אמא" להורה לא ביולוגי שגידל אותם, או לעוד הורה בנוסף.

מתי כן אני מבין (ואפילו לגמרי!) ילד שקורא לאב או לאם בשמם הפרטי, במקרה שהוריו או אחד מהם - כלל לא גידלו אותו ולא היו חלק מחייו או חזרו לאחר הרבה הרבה שנים של נתק מצידם לחיי הילד, או במקרה של הורים כושלים במיוחד, כחריגה, שלא ראויים להיקרא אבא ואמא.

יצא לי כמה פעמים לקרוא להורי בשמם הפרטי כשרבנו או שהם עצבנו אותי, הם לא אהבו את זה והביעו את מחאתם - זה לגמרי אקט של זלזול, גם אם בגילי המופלג
לעיתים "החליקו" כשזה היה באקט של הומור כשצחקנו על משהו ביחד בגוף שלישי.

בני יודע את שמי הפרטי היטב, מן הסתם כשהוא אוטוטו בן שבע, אך הוא קורא לי מאז ומתמיד - "אבא", ובשום אופן לא קורא לבעלה של גרושתי "אבא",
אלא בשמו הפרטי, ואבוי אם היה ככה. הפעמים הראשונות שהילד קרא לי "אבא" ריגשו אותי, ללא ספק, במיוחד כשהמשמורת אצלה.

חלק מהעניין קשור לכיבוד הורים עוד מהעבר הרחוק בתרבות שלנו, אם נתחיל מעניין עשרת המצוות החשובות בתנ"ך - "כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ, וְאֶת-אִמֶּךָ, לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ".
 
מסכימה עם כל מילה שכתבת.

קיימים מצבים בעייתיים כמו שתיארת, ואז יש חריגות.
הורים וילדים שקבלו על כך החלטה משותפת, בעיניי - שגוי.

עומרי שרון בהספד על אביו אמר, "קראתי לך א ר י א ל".
אפשר להבין זאת בסביבת עבודה, משום שהילד הזה, בטוח לא זלזל באביו.

הילדים של אחותי קוראים לאביהם בשמו ולאחותי "אמא".
הוא מעולם לא תיקן אותם או ביקש אחרת, להיפך, הוא רצה להיות חבר.
היום מסתבר שהחברות הזאת, לא לגמרי מוצלחת..

אני לא מביעה דיעה לגבי האיש הספציפי, אבל הנוהג, בעיניי-פסול.
 

צלשלספק

New member
נתת דוגמאות טובות.

ללא ספק המקרה שתארת בטח השליך גם על יחס ״שונה״ מצד הילדים בין האם לאב, מבחינת המרות אני מניח.

נשמע לי ממש מוזר שהורים לא מתואמים בנושאים כאלו, אם כבר לתת חינוך (לקוי, לדעתי) לילדים, אז כבר עדיף להיות מסונכרנים ולא כש״אבא״
הוא על תקן חבר וסחבק מבחירה שלו ואמא היא הורה.

בשורה התחתונה,
אבא שלא מפריע לו שהילד יקרא לו בשם הפרטי - גם לא ראוי להקרא ״אבא״, בלאו הכי.

שאלה ברשותך.

במקרה שציינת היה מדובר בהורים שחיים ביחד או בנפרד?
 
חיים ביחד, אך מאז ומעולם היו חילוקי

דיעות בקשר עם חינוך הילדים.

יש זוגות שלא מתואמים בהרבה דברים..
אנשים מפרקים חבילות על הרבה פחות מזה, ולעומתם אחרים, נשארים בנישואים מכל מיני סיבות.

כדי לקצר..יצא שתמיד האבא היה ההורה הטוב - מרשה, לא שם מספיק גבולות, חבר וכו.
והאמא - "הרעה".

הרי לחנך ולהדריך - זו עבודה קשה, לפחות בשנים הראשונות, הכי קל זה להיות חבר..

העניין הוא שלהורה, תכלס - לא נגרם נזק, ולילדים - כן.
כמובן שמדברים על מקרים בהם השימוש בשם הפרטי, במקום ב אבא/אמא - משליך על תפישות שהילדים גדלים איתן.

לא הייתי מרחיקת לכת ואומרת שאינו ראוי להקרא "אבא", אבל חושבת שזו טעות להיות "סחבק" של ילדיך, ובוודאי שלא בשנים בהן מתעצב ה"אני" שלהם.
 

ראסטלין

New member
צל, אפשר לנעוץ את הנושא?



אבישג, תפסיקי לתת תירוצים וסיבות שטותיות, רוצה להיות איתו? תמשיכי.
לא, תשחררי.
 

אביeג7

New member
יאללה.. תתקדם חמודי

אם אין לך משו חכם להגיד
עדיף לא להגיד כלום
 

ראסטלין

New member
את רומזת שאני טועה, או ש...

המציאות כואבת?

נ.ב, התייחסתי ברצינות, לא ניסיתי להעליב.
 

אביeג7

New member
אני אומרת שמה ששאלתי

בכלל לא קשור לזה שאהיה איתו או לא
סתם עניין אותי לדעת איך העובדה הזאת נתפסת בעיני אחרים
 

ראסטלין

New member
אז אענה לך

אני לא תופס דברים, אני לא מנחש, אני לא משער ולא מסיק מסקנות.
אם משהו מטריד/מסקרן אותי, אני פשוט שואל.
 

אביeג7

New member
ברור ששאלתי

עוד הרבה הרבה לפני שכתבתי את זה פה.

כמו שאמרתי,רציתי לשמוע תגובות של אנשים אחרים לעניין.
 

ראסטלין

New member
מנצל"ש, שאלה למי שענה לשרשור הזה...

מישהו ממכם פסיכולוג או עם איזשהי השכלה או ניסיון או שאתם פשוט משלשלים כל מה שיש לכם בפה?

נ.ב, כמה שטויות, אלוהים... כיבוד אב ואם, חוסר נימוס, ריחוק...
מה נסגר?

נ.נ.ב, אל תנסו לתרץ את הביקורת שלי, אני קורא לאמא שלי, 'אמא'. הביקורת היא אמיתית.
 

shayCn

New member
אני סתם משלשל פה

לא פסיכולוג ואין לי שום השכלה לייעוץ פסיכולוגי כזה.
בכלל לא הבנתי למה היא שואלת פה בעניינים שקשורים אליה,
זה שיא ההיתממות לדעתי לקחת בחשבון את מה שאנשים פה כותבים לה.

כל מילה בסלע
 

ראסטלין

New member
אבל כל תגובה שתקבלי פה...

מעידה יותר על החיים/שלב בחיים/ הלך רוח/חשיבה של העונה והכי פחות יתאר את הסיטואציה שלך.
אז למה לשאול? אני מתכוון שאלות מהסוג הזה..
 
למעלה