שאלת חמות../images/Emo53.gif
אני אנונימית לרגע רק מטעמי זהירות. פעילה ומאד אוהבת את הפורום. ובעצם מכורה ממש. יש לי התיעצות או יותר נכון "אבן(במשקל טון) על הלב" להוריד פה. וז ארוך. ראו הוזהרתן. אז לפי הכותרת בטח כבר חלקכן מבינות שיש לי בעיה עם החמות ואני זקוקה לעצה. מניסיון או שלא מניסיון: אנחנו הורים מאושרים לילד ראשון בן חודשיים, שיש לו סבתא מאושרת לא פחות. מתחילת הדרך הרגשתי שאני צריכה יותר ספייס ממנה והיו כמה דברים שממש הרתיחו אותי (כמו לקפוץ בלי להודיע, לחטוף את הפשושון מהידיים איך שיא רואה אותו, החזקה של הפשושון בצורה מאד לא טובה למרות שהערתי כמה פעמים והשיא להחזיק אותו על הידיים ולנסות לאכול מרק תוך כדי.... להמשיך???) למעט הערות נקודתיות שנגעו ישירות לטובת ובריאות הפשושון הבלגתי כי אני מכבדת אותה, יודעת שכוונותיה טובות ( אע"פ שזה ממש לא הופך את זה ללגיטימי, ברור) וכמובן שיש את הבעל שלא מבין ממש מה הבעיה עם ביקורי פתע למשל: "מה יש? היא סבתא שלו". יוצא שכביכול אני זאת שמשביתה שמחות. צריך לאזן את התמונה *שוב* ולהגיד שהיא בן אדם טוב ובדרך כלל גם מבין עניין רק שכאילו הנכד עלה לה לראש וניתק אצלה את ההגיון הבריא ואת יכולת ההבנה כי לפני כן הכל היה בסדר. עכשיו יש בעיה חדשה שהיא כבר כמה פעמים "זורקת" שהיא רוצה לבוא לקחת את הפשושון לטייל בחוץ (...) פעם אחת הדפנו זאת באלגנטיות כי היה יום קריר למדי, ובפעם השניה היום בעלי ענה לה שאנחנו לא יכולים עקב אורחים (אמיתי לגמרי). אני כועסת כי לדעתי הוא צריך להגיד לה שזה פשוט לא מתאים! לא בשלב הזה! מדובר בתינוק קטן שיונק ואני לא מוכנה להתנתק ממנו בטח לא בנסיבות כאלה (וגם אם היה אוכל תמ"ל עדיין !). הייתי מעדיפה שהוא יגיד את זה בדרכו כבן לאמא ולא אני. אבל שוב - אנחנו לא תמימי דעים בעניין. מה אתן אומרות בנות? איך אני יוצאת מזה?
אני אנונימית לרגע רק מטעמי זהירות. פעילה ומאד אוהבת את הפורום. ובעצם מכורה ממש. יש לי התיעצות או יותר נכון "אבן(במשקל טון) על הלב" להוריד פה. וז ארוך. ראו הוזהרתן. אז לפי הכותרת בטח כבר חלקכן מבינות שיש לי בעיה עם החמות ואני זקוקה לעצה. מניסיון או שלא מניסיון: אנחנו הורים מאושרים לילד ראשון בן חודשיים, שיש לו סבתא מאושרת לא פחות. מתחילת הדרך הרגשתי שאני צריכה יותר ספייס ממנה והיו כמה דברים שממש הרתיחו אותי (כמו לקפוץ בלי להודיע, לחטוף את הפשושון מהידיים איך שיא רואה אותו, החזקה של הפשושון בצורה מאד לא טובה למרות שהערתי כמה פעמים והשיא להחזיק אותו על הידיים ולנסות לאכול מרק תוך כדי.... להמשיך???) למעט הערות נקודתיות שנגעו ישירות לטובת ובריאות הפשושון הבלגתי כי אני מכבדת אותה, יודעת שכוונותיה טובות ( אע"פ שזה ממש לא הופך את זה ללגיטימי, ברור) וכמובן שיש את הבעל שלא מבין ממש מה הבעיה עם ביקורי פתע למשל: "מה יש? היא סבתא שלו". יוצא שכביכול אני זאת שמשביתה שמחות. צריך לאזן את התמונה *שוב* ולהגיד שהיא בן אדם טוב ובדרך כלל גם מבין עניין רק שכאילו הנכד עלה לה לראש וניתק אצלה את ההגיון הבריא ואת יכולת ההבנה כי לפני כן הכל היה בסדר. עכשיו יש בעיה חדשה שהיא כבר כמה פעמים "זורקת" שהיא רוצה לבוא לקחת את הפשושון לטייל בחוץ (...) פעם אחת הדפנו זאת באלגנטיות כי היה יום קריר למדי, ובפעם השניה היום בעלי ענה לה שאנחנו לא יכולים עקב אורחים (אמיתי לגמרי). אני כועסת כי לדעתי הוא צריך להגיד לה שזה פשוט לא מתאים! לא בשלב הזה! מדובר בתינוק קטן שיונק ואני לא מוכנה להתנתק ממנו בטח לא בנסיבות כאלה (וגם אם היה אוכל תמ"ל עדיין !). הייתי מעדיפה שהוא יגיד את זה בדרכו כבן לאמא ולא אני. אבל שוב - אנחנו לא תמימי דעים בעניין. מה אתן אומרות בנות? איך אני יוצאת מזה?
