שאלת התייעצות

[s o l e i l]

שאלת התייעצות

שלום שלום בני בן 4 ואני מחפשת עבורו סייעת שתכנס ותהיה איתו בגן כשעתיים, 3 פעמים בשבוע. בעצם תפקידה יהיה תיווך חברתי ותקשורת וגם התערבות בנושאים בהם סף התסכול שלו מאוד נמוך (מעצבנים אותו - הוא ישר בוכה, לא מצליח לו - הוא בוכה, גם אם רק לפעמים לא מצליח משהו שמידי פעם כן מצליח, הוא בוחר להתמודד בבכי. בהזדמנות זו אולי גם יש לכם טיפים על איך להתמודד עם נושא זה וגם אולי את עזרתכן בנושא נוסף, שגם קשור לנושא החברתי, הוא מאוד מקניט ילדים במשפטים כמו: אני יותר גדול, אני יותר חזק, שלי יותר הרבה . לעתים נראה לי שזה מרחיק ילדים.ואם אומרים לו את אותו הדבר הוא נעלב ובוכה.אז לסיכום כי עשיתי בלגאן כאן א. אם יש לכן/ם טיפים בנושא סייע/ת אולי סטודנט/ית ב. אם יש טיפים בנושא סף התיסכול ג. טיפים בנושא תחרותיות והצורך תמיד להרגיש הכי מלאן תודות

 

[לאה_מ]

לפני שאני עונה לגופו של עניין -

כמה שאלות: למה את חושבת שהוא צריך סייעת מיוחדת? באיזה סוג של גן הוא נמצא (עירוני? פרטי? מיוחד?) למה זה התפקיד שלך לחפש עבורו סייעת ולא של הגן (אם הוא זקוק לסיוע מיוחד)? מה עמדתה של הגננת? האם היא חושבת שההתנהגות שלו חריגה ביחס לבני גילו? איך זה מתבטא? מה עמדתה של הגננת ביחס לאדם נוסף (הסייעת) שאתם תבחרו ושיבלה זמן בגן?

 

[mishtal]

לפני שאומר את דעתי רציתי

לשאול האם פנו אלייך מהגן והמליצו לך לקחת סייעת או שזה הגיע לגמרי ממך? אני שואלת כי על פניו, זו בעיה שכיחה בקרב ילדים ולא בטוח שאת זקוקה בשלב הראשון לסייעת. ניתן לנסות קודם באמצעות תיווך של אנשי הצוות בגן לשקף לו הצלחות במהלך פעילויות שונות בגן וללוות אותו באופן צמוד יותר במשימות שהוא תופס אותן כקשות. אני מבינה שלגננת יש עוד 30 ילדים אז אם היא באמת מתקשה לתת יחס אישי אז אולי תשקלי הכנסת סייעת. אפשר לפשט ולדרג כל פעילות ולא לתת לו מיד תחושה של קושי שמלווה בתסכול. צריך לאפשר כמה שיותר פעילויות שבהן יש תחושת הצלחה מיידית ובאופן מאד הדרגתי להתחיל עם פעילויות מורכבות יותר. לדעתי הצד החברתי הוא מעט מורכב יותר כי לא ניתן ממש לצפות מילדים בני 4 להתחשב או לא לומר לו משפטים מסוימים. העבודה צריכה להיות עם הילד המתקשה בעיקר בעזרת תיווך ושיקוף ב"זמן אמת" שבו מתרחשות הסיטואציות הבעייתיות. לדוגמא, אם הוא מקניט ולמעשה הכוונות שלו הן להצטרף למשחק אז הגננת צריכה להתייחס ולומר לילדים: "הוא רוצה לשחק אתכם" ולילד עצמו" "אתה רוצה תהצטרף אליהם?- בוא נחשוב על תפקיד שתוכל לקחת במשחק" (אם מדובר לדוגמא במהלך משחקי דימיון). הדגש הוא על תיווך והבהרת הכוונות "האמיתיות" של הילד, שלמעשה כן מנסה ליצור קשר עם הילדים אך אינו מוצא דרך חיובית לעשות זאת.

 

[אפרתש]

לגבי תחרותיות

בתי בת הארבע עברה שלב כזה. אני חושבת שמי שעושה את זה, הוא בדיוק הילד שמרגיש שהוא לא "הכי". (בתי הכי צעירה בגן, ולכן היה לה חשוב בכל מפגש חברתי למצוא מישהו צעיר ממנה, ולציין שוב ושוב את עובדת היותה הגדולה יותר. אבל זה עבר לה, לשמחתי). במקום להגיד לו להפסיק להשוויץ, לדעתי כדאי דווקא לעודד אותו. להזכיר לו דברים שהוא עשה "הכי", ואולי אפילו לעשות פעילויות מיוחדות שמדגישות כמה הוא חזק/גיבור/מוצלח ("אתה כבר כלכך מהיר, בוא לשחק כדורגל עם בן הדוד הגדול"). ואפשר לנסות לכוון לאפיקים חיובים "לך יש הכי הרבה גולות, אז יוסי מאד ישמח אם תשתף אותו בכל המוני הגולות שלך". "אתה מאד חזק, אז בוא תעזור לרמי להרים את הקוביות הגדולות".