רום קינמון
New member
מסכימה ומוסיפה
אני חושבת שהייתי מאוד בסדר עם אימא שלו. אני ידעתי שהוא לא קרוב אליהם . הוא גם דיבר אליהם לא יפה. היא בעצמה אומרת שחל שיפור משמעותי בו וביחס שלו אליהם. כשהיא התעניינה בהרינות שלי היא קיבלה מעל ומעבר למידע, בכל דבר שהיא הביעה עניין היא קיבלה ממני את האינפורמציה המלאה. הייתי מתקשרת אליה בהתחלה. ידעתי שהיא בקשר לא משהו עם הבנות שלה ורצתי קצת לעשות לה טוב. שיתפתי אותה המון. הייתי בטוחה שהיא באמת אוהבת אותי ויש בנינו כימיה. שיחות שלמות העברנו במטבח, היא אפילו נתנה לנו עצות איך ומתי לעשות את זה כדי שיצא לנו בן/בת כפי שאנחנו רוצים. בניגוד לרצוני נסענו אליהם כשהגדולה הייתה בת ארבעה חודשים וישר נתתי לה להחזיק בלי משחקי שליטה למינהם. כנל בבריתות. הם מצידם לא שכחו מעולם יום הולדת שלי וקנו לי מתנות מכובדות, באו מיד אחרי ניתוח הקיסרי לשעה בלי להעיק ועם בקשת רשות ובכלל הייתה בנינו מערכת יחסים הדדית. עד שעברתי תקופה קשה והם במעשים בלבד הבהירות לי מה המצב באמת. בעלי נסע לחו"ל חודשיים לפני שאנחנו עברנו. הייתי פה לבד עם שני ילדים קטנים. אף אחד, לא הצד שלי ולא הצד שלו עזר לי. גם לא כשהייתי קרובה להתמוטטות. שני הצדדים ידעו בדיוק מה אני עוברת, לא הסתרתי ולא שיחקתי אותה פולניה. ובכל זאת, שני הצדדים התנערו ממני. עם אימא שלי התעמתי ועם אימא שלו לא. אבל לאימא שלי היו הקלות : אחותי ילדה תיאומים 11 חודשים אחרי שילדה את בכורה והייתה לה שלישיה בבית ואימא שלי מאוד עזרה לה, אימא של אימא שלי חלתה בנפחת ריאות והגיעה למצב שלא יכלה להכין לעצמה ארוחת ערב והאחים עשו תורניות (בין היתר היא יצאה ונכנסה לבתי חולים) ואבא שלי עבר ניתוח כליה והחל מעקב אחרי סרטן (אחת הסיבות שהסירו לו את הכליה). יכולתי להבין (לא לקבל) למה אין לה כוח לעזור לי מלבד העובדה שאנחנו נוסעים ולא רצתה להיקשר אלינו. אימא שלו לעומת זאת, עובדת. יש לה שני הורים מבוגרים מאוד שגרים בבית אבות איכותי, וילד שאחרי אירוע מוחי לא חזר לעצמו וניזוק קשה. היא מבקרת אצלו המון ומסיעה את ההורים. וכמובן, עוזרת לבת הגדולה עם הנכדים שלה. לא חלמתי לבקש ממנה עזרה עד שהבת שלה ילדה. היא הייתה אצלה שבוע ואחריו הם חזרו לרעננה כדי לאשפז את הילד בגלל צהבת. כשהיא השתחררה מבית החולים עם הילד אימא שלה באה לעזור לה. לי הם לא אמרו כלום ואני גיליתי במקרה. גם אז, לא כעסתי. הזמנתי את אימא שלו, שגרה בבאר שבע ולא ראתה את הילדים מאז נובמבר שהוא נסע אלינו הביתה לראות את הילדים. היא אמרה לי שאחרי שהיא כל היום מבשלת, מנקה,מכבסת, מטפלת בתינוק , הכל רק שהבת שלה תישן, כי המסכנה לא ישנה בלילה אין לה כח לעלות על האוטו ב-18 בערב לנתניהן מרעננה ולראות את הילדים. היא גם לא חשבה שאני מסכנה מספיק כדי לבוא לתת לי לישון, היא ידעה שאין לי עזרה מההורים שלי והיא ידעה שאני ממורמרת עליהם. היא גם לא חשבה לבוא באף שבת עם בעלה לתת לי לישון או לתמוך בי קצת מעבר ללהרים טלפון בערב ולראות מה קורה. השיא היה שהבת שלה עשתה פדיון הבן בכפר סבא. כולם הגיעו מבאר שבע ולי לא היה איך להגיע מנתניה. ביקשתי שיבואו לקחת אותי, הפגנתי נכונות לבוא, קניתי מתנה!! , והתשובה שלהם הייתה לא. הם לא יכלו לבוא לקחת אותי, הם לא הציעו מונית להביא אותי, הם לא הציעו לשלם על שכירות לרכב (רק ביקשו ממני להאריך את השכירות) וגם אחרי שהארכתי את השכירות על הרכב ושילמתי עוד 200 ש"ח הם לא טרחו לידע אותי שהאירוע הוקדם ל-11 וגם לא טרחו לידע אותי, שעדיין עדיף שאבוא ב-12:30 כי הרב מגיע ב-13:00. ואז הבנתי. ואז זה הכה בי. אני לא חלק מהמשפחה, אני לא שייכת למשפחה הזאת, גם הילדים שלי לא. כל זמן שבעלי לא פה אז אנחנו לא "שווים" יותר. כמה משפיל לדעת שיש אירוע משפחתי מהצד של בעלי ואנחנו לא שם כי לא חשוב שנהיה שם (שלא לדבר על זה שהזוג לא טרח להזמין אותי). אז הנה, קשר, שיכל להיות מצוין, ששני הצדדים היו "בסדר" ולכאורה הייתה כימיה התקלקל. לא כי לא הרשתי, לא כי לא נתתי, לא כי לא כיבדו אותי, לא כי לכאורה לא קיבלו אותי למשפחה אלא פשוט כי העבירו מסר מאוד לא נעים חד משמעי. וגם לצד השני יש זכויות, וגם הצד השני ,מבוגר ככל שאפשר יכול להיפגע ולהיעלב. וגם לצד שני יש כבוד עצמי.
אני חושבת שהייתי מאוד בסדר עם אימא שלו. אני ידעתי שהוא לא קרוב אליהם . הוא גם דיבר אליהם לא יפה. היא בעצמה אומרת שחל שיפור משמעותי בו וביחס שלו אליהם. כשהיא התעניינה בהרינות שלי היא קיבלה מעל ומעבר למידע, בכל דבר שהיא הביעה עניין היא קיבלה ממני את האינפורמציה המלאה. הייתי מתקשרת אליה בהתחלה. ידעתי שהיא בקשר לא משהו עם הבנות שלה ורצתי קצת לעשות לה טוב. שיתפתי אותה המון. הייתי בטוחה שהיא באמת אוהבת אותי ויש בנינו כימיה. שיחות שלמות העברנו במטבח, היא אפילו נתנה לנו עצות איך ומתי לעשות את זה כדי שיצא לנו בן/בת כפי שאנחנו רוצים. בניגוד לרצוני נסענו אליהם כשהגדולה הייתה בת ארבעה חודשים וישר נתתי לה להחזיק בלי משחקי שליטה למינהם. כנל בבריתות. הם מצידם לא שכחו מעולם יום הולדת שלי וקנו לי מתנות מכובדות, באו מיד אחרי ניתוח הקיסרי לשעה בלי להעיק ועם בקשת רשות ובכלל הייתה בנינו מערכת יחסים הדדית. עד שעברתי תקופה קשה והם במעשים בלבד הבהירות לי מה המצב באמת. בעלי נסע לחו"ל חודשיים לפני שאנחנו עברנו. הייתי פה לבד עם שני ילדים קטנים. אף אחד, לא הצד שלי ולא הצד שלו עזר לי. גם לא כשהייתי קרובה להתמוטטות. שני הצדדים ידעו בדיוק מה אני עוברת, לא הסתרתי ולא שיחקתי אותה פולניה. ובכל זאת, שני הצדדים התנערו ממני. עם אימא שלי התעמתי ועם אימא שלו לא. אבל לאימא שלי היו הקלות : אחותי ילדה תיאומים 11 חודשים אחרי שילדה את בכורה והייתה לה שלישיה בבית ואימא שלי מאוד עזרה לה, אימא של אימא שלי חלתה בנפחת ריאות והגיעה למצב שלא יכלה להכין לעצמה ארוחת ערב והאחים עשו תורניות (בין היתר היא יצאה ונכנסה לבתי חולים) ואבא שלי עבר ניתוח כליה והחל מעקב אחרי סרטן (אחת הסיבות שהסירו לו את הכליה). יכולתי להבין (לא לקבל) למה אין לה כוח לעזור לי מלבד העובדה שאנחנו נוסעים ולא רצתה להיקשר אלינו. אימא שלו לעומת זאת, עובדת. יש לה שני הורים מבוגרים מאוד שגרים בבית אבות איכותי, וילד שאחרי אירוע מוחי לא חזר לעצמו וניזוק קשה. היא מבקרת אצלו המון ומסיעה את ההורים. וכמובן, עוזרת לבת הגדולה עם הנכדים שלה. לא חלמתי לבקש ממנה עזרה עד שהבת שלה ילדה. היא הייתה אצלה שבוע ואחריו הם חזרו לרעננה כדי לאשפז את הילד בגלל צהבת. כשהיא השתחררה מבית החולים עם הילד אימא שלה באה לעזור לה. לי הם לא אמרו כלום ואני גיליתי במקרה. גם אז, לא כעסתי. הזמנתי את אימא שלו, שגרה בבאר שבע ולא ראתה את הילדים מאז נובמבר שהוא נסע אלינו הביתה לראות את הילדים. היא אמרה לי שאחרי שהיא כל היום מבשלת, מנקה,מכבסת, מטפלת בתינוק , הכל רק שהבת שלה תישן, כי המסכנה לא ישנה בלילה אין לה כח לעלות על האוטו ב-18 בערב לנתניהן מרעננה ולראות את הילדים. היא גם לא חשבה שאני מסכנה מספיק כדי לבוא לתת לי לישון, היא ידעה שאין לי עזרה מההורים שלי והיא ידעה שאני ממורמרת עליהם. היא גם לא חשבה לבוא באף שבת עם בעלה לתת לי לישון או לתמוך בי קצת מעבר ללהרים טלפון בערב ולראות מה קורה. השיא היה שהבת שלה עשתה פדיון הבן בכפר סבא. כולם הגיעו מבאר שבע ולי לא היה איך להגיע מנתניה. ביקשתי שיבואו לקחת אותי, הפגנתי נכונות לבוא, קניתי מתנה!! , והתשובה שלהם הייתה לא. הם לא יכלו לבוא לקחת אותי, הם לא הציעו מונית להביא אותי, הם לא הציעו לשלם על שכירות לרכב (רק ביקשו ממני להאריך את השכירות) וגם אחרי שהארכתי את השכירות על הרכב ושילמתי עוד 200 ש"ח הם לא טרחו לידע אותי שהאירוע הוקדם ל-11 וגם לא טרחו לידע אותי, שעדיין עדיף שאבוא ב-12:30 כי הרב מגיע ב-13:00. ואז הבנתי. ואז זה הכה בי. אני לא חלק מהמשפחה, אני לא שייכת למשפחה הזאת, גם הילדים שלי לא. כל זמן שבעלי לא פה אז אנחנו לא "שווים" יותר. כמה משפיל לדעת שיש אירוע משפחתי מהצד של בעלי ואנחנו לא שם כי לא חשוב שנהיה שם (שלא לדבר על זה שהזוג לא טרח להזמין אותי). אז הנה, קשר, שיכל להיות מצוין, ששני הצדדים היו "בסדר" ולכאורה הייתה כימיה התקלקל. לא כי לא הרשתי, לא כי לא נתתי, לא כי לא כיבדו אותי, לא כי לכאורה לא קיבלו אותי למשפחה אלא פשוט כי העבירו מסר מאוד לא נעים חד משמעי. וגם לצד השני יש זכויות, וגם הצד השני ,מבוגר ככל שאפשר יכול להיפגע ולהיעלב. וגם לצד שני יש כבוד עצמי.