קוממיות...
אין המשפט נפרד מחלקיו. התפילה היא: יוליכנו מהרה קוממיות לארצנו. איפה הקוממיות? עם ישראל נדכה, מושפל ונרדף בארצו, אולי יותר מאשר בארצות אחרות... אם אינך מרגיש את עול הגלות, זה רק מפני שאין לך מושג על טעמה של הגאולה, משום שהתרחקנו כל כך מהתקופה בה היה בית המקדש על תילו, והיתה השראת שכינה בעם ישראל. אני מרגישה את הגלות בכל שניה ושניה - בלכתי ברחוב, ובשכבי ובקומי. ולא מדברת רק על ממשלת הכפירה, על ההחלטות המדיניות שמתקבלות בהשראת איומים שונים של גויים שונים (החל מערבים וכלה באמריקאים, צרפתים וכל אומות העולם השונות על ארגונם המטיל עלינו אימה ומכתיב מהלכינו). מספיק לי לראות את החוצפה ברחובות, את השקר והרשעות הנוראים, ואפילו את הזיוף והטעות של מחפשי האמת. גלות נוראה. נוראה כל כך, עד שאיננו מבינים שאנו בגלות. איננו מרגישים את הגלות... אולי צריך לבקר יותר במחלקות של קטועי הגפיים ושרופי הטנקים בבתי חולים, כדי להרגיש את הגלות... בעצם, מספיק לעבור איתם מה שהם יעברו בהמשך החיים בביטוח הלאומי, בחברה הישראלית שתופסת להם באדישות את מקומות החניה ובונה להם קניונים ענקיים בלתי נגישים.
