אני התכוונתי דווקא להגיד להיפך
בגן הנוכחי הוא *כן* מוצא מקום. מוצאים דרכים לאפשר לו להשתתף, למרות הקשיים האובייקטיבים שלו. בגן הקודם (שלא היה מאוד גדול, אגב. 4 מטפלות על ~20 ילדים) ברגע שהוא התחיל "לנדוד" הם פשוט אמרו שהוא לא מתעניין, וזהו. אפילו לא ניסו להבין מה הבעיה.
בהקשר של חברה בגן: בגן "שלנו" ילדים עם מגוון "רמות תפקוד" (רק על פי הכרותי השטחית עם הילדים - כלומר, יש שניים לא מדברים, והאחרים כן, לדוגמא. חלקם גמולים וחלקם לא וכו'). הבן שלי, שכנראה נחשב בתפקוד גבוה, דווקא הכי מסתדר (כרגע) עם הילד שלא מדבר. למה? ככה. כל פעם הוא חבר של ילד אחר... לדעתי זה לא כל כך משנה כל עוד יש לו חברים בגן, ואכן יש.
