שאלת גמילה

[pruvence]

שאלת גמילה

היי לכולם/ן, הבן שלי התחיל לגמילה לפני כ-3 חודשים(בן שנתיים ושבעה) והוא עדדין לא אומר שיש לו פיפי או קקי, הוא עושה בסיר רק אם לוקחים אותו או מציעים לו. לפעמים אני מציעה לו והוא זורק את הסיר בכעס ושנייה אחר כך עושה פיפי בתחתונים. הוא מפספס פעם ביומיים פיפי. מה עושים? זה לא יותר מדי זמן גמילה? הוא לא אמור לבוא אלינו ולומר כשיש לו?

 

[rnavina]

אני חושבת שאתם צריכים להיות יותר סבלניים

אני מבינה שלפני שלושה חודשים הורדתם חיתול. איך את מגיבה כשהוא מפספס כפי שתיארת? חשוב לא להפגין כעס, תסכול, אכזבה. להיות עניינית, לעזור לו להחליף בגדים, לתת לו סמרטוט לנקות (המלצה- אם יש עיתונים בבית אז שימי עיתון על השלולית. הפיפי ייספג במהירות), להגיד- פיפי עושיםבשירותים. יש גמילות מהירות ויש גמילות מהירות פחות. יש כאלה שמחזירים חיתול כשהגמילה נתקעת. בהתחשב במשך הגמילה ובגילו, נראה לי לא לעניין להחזיר חיתול, במיוחד כשמפספס פעם ביומיים ולא חמש פעמים ביום. בהצלחה

 

[pruvence]

תודה על התשובה

הבעיה היא באמת בתגובה והייתה לי הרגשה שיש כאן משהו לא טוב. כי בהתחלה היינו מאד סובלניים ואמרנו לא נורא... ועכשיו אנחנו קצת מתרגזים וכועסים ואיימים על החזרת חיתול. אני מניחה שזה לא בסדר ואני מבינה שצריך סבלנות, אשתדל להירגע מעכשיו.

 

[צפלולית9]

מאבקי כוח סביב בגמילה

מאוד מוכר את תראי שכשתהי יותר שלווה עם זה (גם לי זה מאוד קשה אז אני פשוט לא מתמודדת וגומלת ברגע האחרון ממש), זה יוציא גם לו את הרוח ממפרשי הכעס והוא יותר ישתף פעולה

 

[pruvence]

בגן

הוא מפספס אחת ליומיים ויותר אפילו. אבל הוא לא עושה קקי רק פיפי. והאמת היא שפעם אחת הגעתי ואפילו לי היה קצת לא נעים איך שהוא עשה פיפי עם דלת פתוחה וכל שנייה נכנסים ילידם וגננות. כך נהוג? זה כל כך לא אישי ואינטימי. ובבית, עד שאני גוררת אותו לסיר זה מספר דקות, לפעמים עם שוחד של שוקולד אחרי(!) או- אני אדליק לך טלוויזיה ותעשה תוך כדי. אסלה הוא לא רוצה, רק לפעמים עם הסולם. למשל בבוקר הוא כל יום עושה פיפי שאחרי הלילה ויוצא לו מילה ואנחנו מוחאים לו כפיים, אבל היום הוא בשום אופן לא הסכים לעשות, וראיתי שהחיתול שלו ריק, כלומר הוא כן צריך פיפי אבל הוא התעקש שהוא לא רוצה. ובקשר לפספוסים-אנחנו אומרים לא, עושים רק בשירותים או בסיר, אתה צריך להגיד לאבא ואמא כשיש לך. אבל זה לא איכפת לו כל כך.

 

[צפלולית9]

למה בעצם החלטתם שהוא מוכן לגמילה?

 

[pruvence]

כי

הוא היה הולך ועושה קקי ואומר "קקי" והכרנו לו את הסיר במשך זמן רב והקראנו לו סיפורים והיה קיץ והיה נראה לי נוח ומתאים, הוא היה איתי בחופשה מהגן שבועיים וזה באמת היה נראה לי ממש מתאים. ונראה לי שהוא כן מוכן כי עובדה שהוא כן עושה בסיר ובסולם שמקטין את האסלה, אבל הוא לא תמיד מגיע ואומר שהוא צריך, לפעמים הוא פשוט עושה בתחתונים ואומר" אוי אמא, עשיתי פיפי". אבל זה לגיטימי לא??????

 

[מיקסי10]

משהו קטן לגבי הפיפי בבוקר

(לא זוכרת כבר ענייני גמילה כי עבר הרבה זמן ) רק לגבי עניין הפיפי בבוקר- לכל ילד יש דפוס השתנה שונה. יש שעושים פיפי מיד כשקמים, יש שיונקים/בקבוק קודם, יש שיכולים להתאפק שעה ויותר ורק אז לעשות. הגדול שלי היה מתעורר בבוקר עם חיתול יבש ועושה פיפי רק שעה אחר כך. גם היום הוא ככה. הקטן קודם יונק ורק אחר כך מסכים לעשות פיפי. זה משהו שחבל להתעקש עליו. קחי כמה ימים לזהות את ההרגלים האלה וככה יהיה לך יותר קל להציע לו לגשת לשירותים ולהניח שהוא באמת יעשה. ולגבי הפספוסים- אל תראי שאת מתרגשת. זה יעשה את ההיפך. כשפספס תחליפי בשקט ובלי לדבר על זה יותר מדי. אם את מזהה רגע לפני- שימי על סיר בשקט. לאט לאט זה יבוא.

 

[pruvence]

המון תודה לכולן על התושבות

אני בהחלט אתחיל ליישם ומקווה לחדשות טובות בימים הקרובים!

 

[זיברה]

מה קורה בגן?

גם שם הוא מפספס? ומה לגבי אסלה, ולא סיר? אולי יסתדר לו יותר טוב? לפחות יותר קשה לזרוק

איך הוא עצמו מגיב כשהוא מפספס? הוא מתבאס? איך את מגיבה כשהוא מפספס? את אומרת לו שלא עושים פיפי במכנסים, שפיפי עושים בשירותים? זו נשמעת אולי שאלה טיפשית, אבל תשמעי סיפור קטן: הילדה שלי, כשהפסיקה עם חיתולים לפני כמה חודשים (בערך באותו טווח גיל של הבן שלך), מהר מאוד הפסיקה לפספס כמעט, אבל מה? פתאום התחיל לצאת שכל בוקר, קצת אחרי ההגעה לגן, היא עושה פיפי אחד במכנסים, קבוע. וזה לרוב הפספוס הכמעט יחיד שהיה לה. אחרי כמה ימים כאלו שאלתי אותה, במקרה, תוך הוצאת הבגדים הרטובים מהתיק "מה, עשית היום פיפי במכנסים בגן?" אז היא ענתה לי "כן, אבל רק פעם אחת, וזה בסדר". ואז נפל לי האסימון: בבית בכל פעם שפיספסה הייתי אומרת לה משהו כמו "אוי, ילדה, לא עושים פיפי במכנסים. פיפי עושים רק בשירותים" בטון רציני (לא כועס, כמובן, אבל רציני), אבל בגן, באופן טבעי אמרו לה משהו כמו "אוי, ברח פיפי? לא נורא, בואי נחליף", בטון מרחם כזה. היא, ילדה מילולית שכמותה, שמעה את הלא נורא, והבינה את זה כמו שזה: שזה לא נורא, שהיא יכולה לעשות את הפיפי הזה במכנסים, שזה בסדר. כמובן שמיד אמרתי לה שלא, שלא עושים פיפי במכנסים בכלל, גם לא פעם אחת. למחרת דיברתי עם הגננת, שמיד שינתה את הטרמינולוגיה, ואמרה לה את אותו הדבר. זה היה היום האחרון שבו היא פיספסה את הפיפי הזה

. מה שרציתי לומר זה שלפעמים אנחנו מניחים שהם יודעים משהו, שמשהו שברור לנו ברור גם להם, ולכן מניחים שאם הם לא פועלים בהתאם אז זה משהו שהם עושים בכוונה, ולפעמים, לפעמים זה לא ככה. לפעמים זו אי הבנה, לפעמים זה משהו אחר. שווה לדבר איתו, לנסות לזהות אם יש משהו מסויים. ו - סבלנות, בסוף זה מצליח

 

[נועהנועה]

רוב הבנים נגמלים סביב גיל 3

אני חושבת שפשוט התחלתם מוקדם מדי הבן שלי נגמל בכמה ימים בגיל שנתיים ו10 חודשים כל הילדים בגן שלו סביב אותו גיל (3) וזה כן הבדל גדול שנתיים וחצי או שנתיים ו10 חודשים. אני דווקא כן הייתי שוקלת להחזיר חיתול, כי זה הופך להיות הרגל כזה, לעשות במכנסיים ומפסיק להיות "ביג דיל" כשזה קורה כל יום במשך תקופה...

 

[rnavina]

מאיפה הקביעה הזו? רק מהבנים בגן של הילד שלך?

כי הבן הפרטי שלי וגם עוד בנים של משתתפות פה נגמלו הרבה יותר מוקדם. ואני לא רואה הבדל עצום בין גיל שנתיים ושבעה חודשים לגיל שנתיים ועשרה חודשים.

 

[אמאגירפה]

מסכימה עם ארנבינה

אחד נגמל בגיל שנתיים וחצי השני בגיל שנה וחצי

 

[נועהנועה]

השאלה מה זה נגמל

לכל אחת האידאילוגיה שלה ואני לא שוללת דרך אחרת כמובן שיש כאלו שנגמלו בגיל שנה וחצי או יותר נכון "גמלו" אותם בגיל כזה (וההורים שלי עמדו גם עמדו לי על הראש לגמול את הילד בגיל כזה בדיוק) אבל ממה ששואלת השאלה תיארה היה נשמע שהיא כן הייתה רוצה שזה יבוא בצורה יותר טבעית מכיוון הילד ולא רק מכיוון ההורה ולדעתי או ממה שאני ראיתי מסביב באופן טבעי זה מגיע לבנים מאוחר יותר מלבנות ורק דיברתי על ממוצע וכן, זה שבאופן פלאי כל הבנים בגן של הבן שלי נגמלו סביב אותו גיל זה אומר משהו בעיני... או שזה צירוף מקרים פלאי

 

[מיסיס מייס]

יש הבדל ועוד איך

בדיוק בגיל הזה, שנתיים ושבעה חודשים ניסינו לגמול את גדולינה מחיתולים (זה היה בפסח). לחלוטין לא הייתה מוכנה. פישפשה על הרצפה על ימין ועל שמאל. החזרנו חיתול. שלושה חודשים אח"כ, בקיץ, בגיל שנתיים ועשרה חודשים, שוב הורדנו חיתול, הפעם תוך יום- יומיים נגמלה. הייתה בשלה לגמרי. מה שאני לא "אהבתי" במה שהכותבת כתבה זה שהבן שלה זורק בכעס את הסיר. אני לא חושבת שגמילה צריכה להיות מלווה ברגשות שליליים. להחזיר חיתול זו לא"תבוסה הורית". אין כאן מאבקי כוח. אם הילד לר בשל אז לא קרה כלום אם החיתול יוחזר לתקופת מה עד שישכח את הכעס שמלווה לנושא הזה ואז ניתן לנסות שוב. אני בעד גמילות קצרות ומוצלחות, עם בשלות מלאה של הילד, בלי כעס ובלי "תסבוכים" להמשך (כמו להתאפק נורא וכו')

 

[rnavina]

מסכימה לגבי מה שכתבת על רגשות שליליים

בנוגע לגמילה ולגישה, נסכים שלא להסכים. המקרה שלך הוא מקרה שלך. הוא לא איזה מחקר ממנו ניתן להסיק שיש הבדל משמעותי בין הגילאים האלה. בעיני גמילה ללא פספוסים משמעותה שהיה אפשר לגמול קודם לכן, כי בעצם הילד נגמל עם חיתול. בעיני גמילה היא תהליך ואני חושבת שכדאי להציע סיר מגיל מאד מוקדם. זה אמנם מטריח (?) את ההורה כמו שכתבה מיקס אבל לדעתי ממש שווה את זה.

 

[מיסיס מייס]

אכן גישות שונות

אבל אני שמחה שאנחנו מסכימות שרגשות שליליים ומאבקי כוח בין הורים לילדים זה דבר רע בהקשר הזה ובכלל. וזה לא עיניין של טרחה, מבחינתי זה עיניין שיעברו את זה קצר ובלי טראומות מיותרות להמשך. קראתי כשהיינו בטמקא הרבה סיפורים מזעזעים של גמילות וממש לא רציתי להגיע בכלל קרוב לכזה דבר. לא רואה בחיתול אויב. באמת שלא. העיקר שהילד יעבור את זה בצורה נעימה וחלקה.

 

[מיסיס מייס]

ודרך אגב מי שנגמל הכי מוקדם אצלינו היה דווקא

הבן (למרות שאני מודעת לסטטיסטיקה בגן שבנות בד"כ יותר בשלות בקטע הזה. אצלינו זה הפוך.)

 

[הורים10]

הילדה שלי

עברה שלוש פעמים תהליך גמילה מגיל שנה ועשרה חודשים ועד שנתיים וחצי כל פעם חשבנו שהיא מוכנה אבל לא קראנו נכון את הסימנים. היא אמרה כמה פעמים קקי פיפי... אבל זה לא אומר כלום לצערי.... בקיץ כולם הלחיצו שנגמל אותה מהר לפני החורף ושוב הורדנו חיתול ושוב זה לא עזר... היא לא היתה מוכנה! הגננת אמרה לי שהיא תהיה מוכנה את תדעי - בלי לחץ!! יומיים לפני החורף החליטה להיגמל פשוט הורידה את החיתול ובקושי מפספסת... רק באמצע משחק ממש חשוב נסי לבקש עצה מגננת בכירה בגן (כזו שעובדת שנים בתחום ו/או אמא לילדים בעצמה העצות שלהן הכי טובות בהצלחה!!