שאלת בגד כפת

[londoner1]

האקדמיה לא

אבל מילון אבן-שושן (הַמְרֻכָּז!) דווקא כן, וכך גם הנחיות "גופנה", שרוב הוצאות הספרים החשובות בארץ עובדות לפיהן.

 

[nevuer]

אני לא רוצה להיות קטנוני

אבל זה עדיין לא הופך את זה לתקני. טוב, אני כן רוצה להיות קטנוני.

האמת היא שאין בינינו ויכוח.

 

[סינדי של הצאט]

צפרדעים וכו'

1. במלה הצפרדעים יש דגש חזק אחרי ה' הידיעה (ראה במלון). 2. מלים המתחילות ב- י' שוואית - לא יבוא בהן דגש חזק אחרי ה' הידיעה פרט ל- היהודים והיוונים, וזה כדי לשמר את הגיית ה-ה' וה- ו', שהם עיצורים חלשים.

 

[407]

ה' הידיעה בתוך אותיות השימוש-נחשב?

מצאתי את הצורה "לַשְׁפַנִּים" (עם שווא מרחף) (<*לַשְּׁפַנִּים) בתהילים ק"ד, י"ח: "הָרִים הַגְּבֹהִים, לַיְּעֵלִים; סְלָעִים, מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים". דווקא ב"לַיְּעֵלִים" הדגש נשמר.

 

[Scarlight]

יש עוד מקרים כאלו

המילה "לְוִיִּם" לעולם אינה מקבלת בלשון המקרא דגש לאחר למ"ד השימוש. אותו הדבר אמור גם לגבי המילה "מְלָכִים" בספר משלי ולגבי המילים "מְנַצֵּחַ", "מְאַהֲבַי" ו"מְמִתִים" במקרא כולו.

 

[סינדי של הצאט]

היעלים

שוב: ה-י' דגושה כדי להגן על ההגייה הנכונה של ה-ע' הבאה אחריה כמו ב- היהודים, היוונים. זה קורה כאשר אחרי ה-י' השואית יש עיצור בעייתי.

 

[גנגי]

ואחרי מ' השימוש? אין דגש?

 

[Scarlight]

../images/Emo163.gif

לא שמתי לב למ"ם שם. וגם אחרי שי"ן הזיקה, כמובן.

 

[גנגי]

השאלה הייתה בכלמ על בכל"מ...

 

[Scarlight]

I know

אני סתם

 

[rigoletto111]

אחרי ה' הידיעה

יש דגש חזק. יש דגש חזק גם כאשר ה' היידוע נשמטת אחרי אותיות בכלמ כלומר, הצורה "בהבית*" הפכה ל " בַּבַּית "

 

[ראם1]

תודה לשניכם

 

[Scarlight]

אין בעד מה ../images/Emo13.gif

 

[masorti]

לברוך בן נריה היתה בעיה עם בגד כפת.

אחרת לא ברור איך מופיע בפרק ב' בספר ירמיהו הקטע הבא: "וְהַנְּבִאִים נִבְּאוּ בַבַּעַל, וְאַחֲרֵי לֹא-יוֹעִלוּ הָלָכוּ. לָכֵן, עֹד אָרִיב אִתְּכֶם נְאֻם ה' ; וְאֶת-בְּנֵי בְנֵיכֶם, אָרִיב. כִּי עִבְרוּ אִיֵּי כִתִּיִּים, וּרְאוּ, וְקֵדָר שִׁלְחוּ וְהִתְבּוֹנְנוּ, מְאֹד; וּרְאוּ, הֵן הָיְתָה כָּזֹאת. (ירמיהו ב', ח'-י') שימו לב למילים: בבעל, בניכם, כתיים. ובאותו פרק, גם המילה כפירים בפסוק ט"ו היא בעייתית: "עָלָיו יִשְׁאֲגוּ כְפִרִים, נָתְנוּ קוֹלָם". וכנ"ל המילים פנו/פנים באותו פרק בפסוק כ"ז: "כִּי-פָנוּ אֵלַי עֹרֶף, וְלֹא פָנִים".

 

[Scarlight]

זה לא רק ירמיהו

זה נובע מחוק לא עקבי במקרא, שבגללו אנו אומרים היום "כמו כן", "אף על פי כן" ועוד.

 

[rigoletto111]

בדיוק - אחרי תנועה פתוחה במילה

הקודמת, לפעמים העברית התנ"כית מתנהגת כאילו המילים מחוברות (אפרופו

בטח זו השפעת הצרפתית

) ב"שירת הים" הדוגמא הכי ברורה לחוסר עקביות: מִי-כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהוָה, מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ; מי כמכה - פעם עם דגש, פעם בלי. יש מדרש נחמד על זה של חז"ל שמסביר את זה אבל מבחינה בלשנית זו עדיין דוגמא לחוסר העקביות של הכלל.

 

[p i n g o]

מי ומתי ניקדו את התנ"ך בכלל?

 

[rigoletto111]

בטבריה במאה השמינית

אבל היו מסורות עתיקות, כך שקשה לדעת מאיפה ומתי צצה כל מסורת. במאה הרביעית לפני הספירה הפסוק היה בוודאי קיים. איך ביטאו אותו? לך תדע.