שאלת בגד כפת

londoner1

New member
האקדמיה לא

אבל מילון אבן-שושן (הַמְרֻכָּז!) דווקא כן, וכך גם הנחיות "גופנה", שרוב הוצאות הספרים החשובות בארץ עובדות לפיהן.
 

nevuer

New member
אני לא רוצה להיות קטנוני

אבל זה עדיין לא הופך את זה לתקני. טוב, אני כן רוצה להיות קטנוני.
האמת היא שאין בינינו ויכוח.
 
צפרדעים וכו'

1. במלה הצפרדעים יש דגש חזק אחרי ה' הידיעה (ראה במלון). 2. מלים המתחילות ב- י' שוואית - לא יבוא בהן דגש חזק אחרי ה' הידיעה פרט ל- היהודים והיוונים, וזה כדי לשמר את הגיית ה-ה' וה- ו', שהם עיצורים חלשים.
 

407

New member
ה' הידיעה בתוך אותיות השימוש-נחשב?

מצאתי את הצורה "לַשְׁפַנִּים" (עם שווא מרחף) (<*לַשְּׁפַנִּים) בתהילים ק"ד, י"ח: "הָרִים הַגְּבֹהִים, לַיְּעֵלִים; סְלָעִים, מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים". דווקא ב"לַיְּעֵלִים" הדגש נשמר.
 

Scarlight

New member
יש עוד מקרים כאלו

המילה "לְוִיִּם" לעולם אינה מקבלת בלשון המקרא דגש לאחר למ"ד השימוש. אותו הדבר אמור גם לגבי המילה "מְלָכִים" בספר משלי ולגבי המילים "מְנַצֵּחַ", "מְאַהֲבַי" ו"מְמִתִים" במקרא כולו.
 
היעלים

שוב: ה-י' דגושה כדי להגן על ההגייה הנכונה של ה-ע' הבאה אחריה כמו ב- היהודים, היוונים. זה קורה כאשר אחרי ה-י' השואית יש עיצור בעייתי.
 

Scarlight

New member
../images/Emo163.gif

לא שמתי לב למ"ם שם. וגם אחרי שי"ן הזיקה, כמובן.
 

rigoletto111

New member
אחרי ה' הידיעה

יש דגש חזק. יש דגש חזק גם כאשר ה' היידוע נשמטת אחרי אותיות בכלמ כלומר, הצורה "בהבית*" הפכה ל " בַּבַּית "
 

masorti

New member
לברוך בן נריה היתה בעיה עם בגד כפת.

אחרת לא ברור איך מופיע בפרק ב' בספר ירמיהו הקטע הבא: "וְהַנְּבִאִים נִבְּאוּ בַבַּעַל, וְאַחֲרֵי לֹא-יוֹעִלוּ הָלָכוּ. לָכֵן, עֹד אָרִיב אִתְּכֶם נְאֻם ה' ; וְאֶת-בְּנֵי בְנֵיכֶם, אָרִיב. כִּי עִבְרוּ אִיֵּי כִתִּיִּים, וּרְאוּ, וְקֵדָר שִׁלְחוּ וְהִתְבּוֹנְנוּ, מְאֹד; וּרְאוּ, הֵן הָיְתָה כָּזֹאת. (ירמיהו ב', ח'-י') שימו לב למילים: בבעל, בניכם, כתיים. ובאותו פרק, גם המילה כפירים בפסוק ט"ו היא בעייתית: "עָלָיו יִשְׁאֲגוּ כְפִרִים, נָתְנוּ קוֹלָם". וכנ"ל המילים פנו/פנים באותו פרק בפסוק כ"ז: "כִּי-פָנוּ אֵלַי עֹרֶף, וְלֹא פָנִים".
 

Scarlight

New member
זה לא רק ירמיהו

זה נובע מחוק לא עקבי במקרא, שבגללו אנו אומרים היום "כמו כן", "אף על פי כן" ועוד.
 

rigoletto111

New member
בדיוק - אחרי תנועה פתוחה במילה

הקודמת, לפעמים העברית התנ"כית מתנהגת כאילו המילים מחוברות (אפרופו
בטח זו השפעת הצרפתית
) ב"שירת הים" הדוגמא הכי ברורה לחוסר עקביות: מִי-כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהוָה, מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ; מי כמכה - פעם עם דגש, פעם בלי. יש מדרש נחמד על זה של חז"ל שמסביר את זה אבל מבחינה בלשנית זו עדיין דוגמא לחוסר העקביות של הכלל.
 

rigoletto111

New member
בטבריה במאה השמינית

אבל היו מסורות עתיקות, כך שקשה לדעת מאיפה ומתי צצה כל מסורת. במאה הרביעית לפני הספירה הפסוק היה בוודאי קיים. איך ביטאו אותו? לך תדע.
 
למעלה