שאלתי נפשי

שאלתי נפשי

בכפי. מדוע גומל לי בוראי ביסורים ארורים אלה. הניחי נבלך, אהובתי, ודרור קראי לזרועותיך לחבקני, ומגעך ישא את לבבי הגואה. עד גבול חופי גוי. אל נא תטי צווארך, ופנייך ממני אל תסתירי. הבי לי נשיקתך אשר כבושם אצור בפי ניצן. אל נא במילים ריקות על רגע זה תכבירי. לו בשטף דומיה לבנו יסעור, ועמו את כל המחשבות יגרוף. אל החדווה שאין לה חוף. אהובתי את?
 
למעלה