שאלות...

[L i z a r d]

אולי...

דיברת עם עצמך? חלק מ"עצמך". זה מעניין... אני אשמח לשמוע.

 

[charlila]

מדברת עם עצמי? ממלמלת? מזילה ריר?

לא, ליזארד, למיטב ידיעתי אני לא מדברת עם עצמי (במקרה זה). למיטב ידיעתי אני לא מתרברבת ולא מדברת שטויות. איך אני יודעת מי עונה לי? שזה אלוהים ולא "חלק מעצמי", או (יותר סביר) מתחזה זה או אחר? איך יודעים? איך אתה יודע מי מדבר איתך בטלפון? לפעמים אתה לא – אבל קורה שכן. איך? לא יודעת. (גם לא איך פועל הרדיו, או המחשב – למרות מאמציו הכנים של SonOfLilit להסביר לי את המעבר מספרות בינאריות לפקודות מחשב.) הסיפור? בנאלי: קבלה בלטיהן, הוא התרגיל שעושים בסובוד, הקבוצה שאני שייכת אליה. התרגיל הוא להיפתח לערוץ תקשורת מסוים עם אלוהים. (כך שבסובוד כמעט כל אחד מקבל מסרים מאלוהים, בצורה זו או אחרת. לרוב, לא מילולית, או לא בעיקר מילולית. אבל, פה ושם מקבלים מילה או משפט - לעתים בשפות אחרות. פלינה אומרת שהיא למדה אנגלית בלטיהן, ושבהתחלה חשבה שזו יפנית. שמעתי מישהי שואלת אחרי לטיהן שבו מלמלה "מי איז'ו, מי איז'ו!" את אמינה - מה זה איז'ו בלאדינו? ואמינה ענתה: בן. אה, אמרה השואלת. אני קיבלתי בלטיהן משפטים ושירים בלשון האגורה, ואחרי שהבנתי סוף סוף שזו שפה ולא ג'יבריש, [זה היה "יָה שֹׁמָה סָוַיָה, וָסַיָה מָשׁוֹמַיָה"] חשבתי שזה בטח באינדונזית, שפתו של בָּפָּק, מייסד סובוד.) (יש נוהל בסובוד שקרוי "טסט" – אם מישהו\י רוצה תשובה לשאלה, הוא מבקש מהלפרים\יות, והם עושים טסט – מציגים שאלה ברורה, עושים לטיהן קצר ומקבלים תשובה לשאלה. את התשובה מקבל השואל – ההלפרים שם לביקורת, שהקבלה נקייה, שהשאלות נכונות... כך שעניין של שגרה הוא לקבל מאלוהים תשובות – כאמור, לרוב לא מילוליות, או מילוליות רק בחלקן.) בגיל חמש שאלתי את הורי מה זה אלוהים. הם הסתכלו זה בזו, וענו: "אין אלוהים, זו המצאה של אנשים טיפשים." "מז'תומרת!" התרגזתי "אבל כולם מדברים על אלוהים!" ומיד ראיתי שהם צודקים (כי הם צדקו – האלוהים ש"כולם" דיברו עליו היה פריט על אי התונל שלהם; המצאה טפשית.) ככל שחלפו השנים השתכנעתי שאלוהים, גלגול נשמות, העולם הבא מתאימים מדי למנגנוני ה wishful thinking- האנושיים מכדי שיהיה טעם לשאול בכלל אם הם קיימים – בפרט שלא קלטתי בחושי דבר המעיד על קיומם (או שכך חשבתי). כשניג'סו לי מאמינים, אמרתי להם "אם אלוהים ידבר אלי בעצמו, אקשיב". כשהייתי בסובוד חצי שנה בערך, בעיצומו של לטיהן קבוצתי, מלמולן של כמה בנות "אבא'לה, אבא'לה!" (המלמול השני ברייטינג אחרי "אללה, אללה!") הוציא ממני התייחסות מזלזלת, ואז קיבלתי (כפי שאומרים בסובוד כשלא רוצים לומר "אלוהים אמר לי" או "העביר לי מסר") שזה לא מקרה שקוראים לאלוהים אבא, כי הוא יושב אמנם על אותה פרדיגמה, ממלא תפקיד שמאותה פרדיגמה של אבא עבורנו. אז התחלתי לקבל ריקודים ("מעברים קסומים") בתשובה לשאלות – אין טעם לפרט בלי יכולת להדגים. היה מצב שהפרתי משמעת והייתי עושה טסטים בעצמי, לבדי, תחילה בשעת לטיהן קבוצתי ואחר כך בכל שעת צורך. פעם נסעתי עם ידיד לשחות באגם המים המתוקים (האסור לגישה) בעין-פשחה, ובדרך, כשתהיתי על איזה פרט (שאיני זוכרת) בדיני נידה וטבילה ביהדות, נכנס אלוהים למחשבותי וענה. מאותו רגע קשקשתי אתו בלי חשבון, דבר ששבר את המשמעת המעולה שהיתה לי עד אז – אמנם הפרתי נוהל ושאלתי שאלות לבד, אבל הקפדתי לברור שאלות נכונות ועם כל צל ספק לשאול קודם אם נכון לי לשאול את השאלה. ועכשיו דיברתי אתו כמו ילדה צמאה לתשומת לב עם מבוגר צמא לשיח-ילדים. זה כמובן משך אש – כל מיני חבר'ה לא נעימים ניסו בכל כוחם לתפוס טרמפ ולהיכנס לי למחשבות. האנרגיות שעברו דרכי היו מבעיתות ביותר. בסופו של דבר עברתי את התרגולת בהצלחה – למדתי היטב היטב להבחין מתי מדבר אלי מי שאני רוצה לדבר אתו ומתי זה זר הנדחף שלא לרצוני. אביא דוגמה או שתיים לשיחות שלי עם אלוהים מסוג פחות מפגר. 1. מתי שהוא בתקופה ההיא, שבה חוויתי בלטיהנים שלי סדרת טראומות מחיי הקודמים, שאלתי אותו: "אתה תמיד צודק?" "לא", אמר, וגלגל אותי מצחוק על הרצפה במשך איזה רבע שעה. "בשביל מה זה (חוויותי הנ"ל מחיים קודמים)היה? מה רצית?" והוא ענה: "יה חצ'ו חתול קטן" – מה ששוב, גלגל אותי שעה ארוכה על הרצפה צוחקת, ונשאר קוד שאלוהים השתמש בו לעתים כד להצחיקני ללא הודעה מוקדמת. (רק כעבור שנים פיענחתי ש"יה חצ'ו" באגורה זה "עינויים עזים".) בהמשך הטירונות שלי, הדריך אותי אלוהים בסגנון אינטימי זה תקופה מסויימת, עד שהביאני לרגע שבו הערתי (מצד שמאל) את המורה שלי, שלאחר חפיפה קצרה לקח על עצמו את התפקיד, וממשיך בו עד היום. לפני כשנה, בהזדמנות נדירה ששחיתי ללב ים, אמר לי פתאום מישהו בבקול בס מעושה וחלול "לילית, את הרבה יותר חשובה לי מ...(לא זוכרת בדיוק) אה? מי זה? תהיתי, ואז זיהיתי – אלוהים! ופרצתי בצחוק אדיר, שנהפך פתאום לזעקת בכי רמה – אני תוהה אם שמעו אותי מהחוף, הרחוק, הים היה שקט לגמרי – זה היה מנקה יותר מלטיהן עם קבוצה.

 

[Desert Voyager]

מספר...

אכן מעולם לא ראיתי אותך ככה, והנני מופתע מהחויות המהממות שלך עם אלהים. מעולם לא היתה לי הבעיה עם כך שהוא "אבא" ואני הילד הקטן שלו ומצד שני הוא גם בלתי אישי. התחלתי את דרך הלוחמים יותר בכדי לגלות את רצונו ממני, ובשבילי הוא הינו אותו "הנשר" (כנראה שקשה להם לומר אלהים) והוא רחוק מאד מהתפיסה הקטולית או אפילו הדתית ממוצעת. אנשים טועים פשוט בהגדרתו של אלהים, ואכן האדם הוא צלמו. לא האדם הרגיל, אלא האדם כפי שהוא אמור להיות. הפרדת הקולות שסיפרת הטרידה אותי גם הרבה זמן, אך למדתי אכן להתפטר מאותם חבר'ה, אם כי בצורה אחרת. תודה שחלקת

 

[charlila]

למה היה חשוב לך רצונו ממך?

 

[Desert Voyager]

רצון פנימי...

היה בי משהו פנימי שדחף אותי לגלות את זה. רציתי להבין מי אני, וזה השתלב עם הרצון לדעת מה הוא רוצה ממני. מפה לשם הגעתי ל-The Voyage To Ixtlan ומשם לשאר. האמת היא שזה גרם לי קצת לריחוק ממנו (אלהים), כי התמקדתי יותר בטכניקות, אבל הקשר הקרוב חזר אחר כך.

 

[charlila]

ומה הוא רוצה ממך?

 

[The Warrior]

להקשיב...

אני לא יודע איך זה אצלך. הוא מדבר בקול ברור. שאהיה איתו כל הזמן. גם אם אני שותה יין, מעשן, אקט מיני, הכל זה איתו. העצמה הפנימית בעצם נובעת ממנו. הרגע שתיתי וודקה עם רוסי שאין לו חברים מלבד אשתו ואלהים. אז תוך כדי עישון סיגריה (ואני לא מעשן ככה) יצרתי קשר עם איזו נשמה ודברתי אליה שבמודע תדאג שהגוף והנפש של אותו בנאדם ילכו בדרך האמיתית, והענקתי אהבה עבור אותה נפש וגוף.זוכרת את אותו ריקוד של אהבה שדון חואן ביצע באיזו הזדמנות? היה קטע שהוא הסביר שבלי אהבה זה לא הולך. אז הוא רוצה שאעביר הלאה את מה שבי.

 

[charlila]

מכירה אותו כפחות תובעני. לעומת זאת,

הוא אתי בכל פעם שאני פונה. קול? מאוד לא מרשים, לא שונה הרבה מסתם מחשבה בדרך כלל (אבל חסין חיקויים, עד עכשיו לפחות) עם איזו נשמה יצרת קשר? על סמך מה ביקשת ממנה בקשות? האמנם היא יודעת יותר טוב מהי הדרך האמיתית, והאם היא יכולה ורוצה לסעוד אנשים אחרים ללר רבב? האם אתה בטוח שידידך הרוסי באמת רוצה את הנשמה הזו כאומנת? ולמה אתה חושב שזה קשור לאלוהים? אלוהים הוא אלוהים, ושלל הנשמות המסתובבות ברשת רעבות לתקשורת - חליה לאללה. זו הבעיה עם רוב האנשים: הם לא מבדילים, וברגע שיש להם שמץ תקשורת אמיתית עם מישהו - נפרץ הקו והכל נבזז. כך שרוב המסרים שמסתובבים בשוק הם מערב רב של נשמות תועות מורעבות לקצת אנרגיה. הנוכחות התמידית הזאת לא מריחה לי כמו אלוהים - שהוא בשום אופן (מנסיוני) לא חסר דיסקרטיות. אתה חייב להיות יותר חשדן. דרוש סיסמה. כלומר: כל מי שמדבר אליך, אלוהים, החותנת שלך או הצאר ניקולאי, אם יש מקום לספק לגבי זהותו, שאל: מי אתה\את? אם הוא ישקר, הזיוף יוכר. ושאלה נוספת: איזה ריקוד אהבה של דון חואן? אתה יכול לציין איפה זה מופיע בספרי קרלוס?

 

[The Warrior]

מחשבה...

מכירה אותו כפחות תובעני. לעומת זאת, מאת: charlilaו 31/10/03 | 07:06 הוא אתי בכל פעם שאני פונה. קול? מאוד לא מרשים, לא שונה הרבה מסתם מחשבה בדרך כלל (אבל חסין חיקויים, עד עכשיו לפחות ככה רשמת, זו הצורה שאת מכירה אותו. תובעני? מה הוא תובע? בדיוק מה שהינך דורשת מעצמך בהלכך בדרך הלוחמים. "לחיות ללא רבב" (זה קצת? הרבה?) לגבי המקור של מה שכיניתי "ריקוד האהבה" מן הסתם זה בספר "הטבעת השניה של העצמה" אם ככה זה מתורגם לעברית. המקור באנגלית הוא Tales of Power. אם כי זה יכול להיות בספר אחר. דון חואן הפך את עצמו למשהו והסתובב ככה.... ובסיום כל מה שהוא עשה הוא אמר שזו היא הבעת אהבתו (לאדמה אני חושב). זה נשאר משום מה חרוט בזכרוני, אולי כי אהבתי את הרעיון... בקשר לנשמה, אז אני האחרון שהולך להוציא אינפורמציה מישות כל שהיא. אני מדבר או אם אלהים, או אם נפש/נשמה של משהו שאני יודע בדיוק עם מי אני מדבר. נכון, אני דורש שהוא יזדהה. רק אחרי שאני מודא שזה הוא, אני ממשיך. למשל הרגע קראתי לך בתור charlila וענית מיד. אז שאלתי אותך אם זה את. קראת לי בשמי ואמרת שזו את (charlila). גם זה העביר בי זרם בתור אישור שזו אמת. פניתי אז לאלהים ושאלתי אותו גם, והוא אמר שזו אמת. שוב הרגשתי זרם. ונכון שאלהים מדבר כמחשבה, אבל בעיני זה גם קול. אלהים לא חסין לדעתי, כי ישנן ישויות שרותות לזייף את קולו. אז ישנן 3 סוגי מחשבה: 1. של האדם עצמו (=ההגיון) 2. "האוייב" (ישויות שמנסות להתחזות ולהפריע) 3. אלהים (מדבר ברוח הקדש) להבדיל? - זה סיפור, אבל אפשר, כי החיקוי הוא לא כמו המקור. אז את מבינה שאין לי עסק עם אף ישות, ואני האחרון שאנסה לדלות משם אינפורמציה. להפך, אני תמיד אומר לאנשים שיפנו לאלהים ולא יסמכו על אף ישות שהם מצליחים לתקשר איתה. כמה שהיא נראת אמינה ומוארת. הרבה דברים קרובים לאמת, אך אינם אמת, וחצי אמת גרועה משקר - לא ככה? התכוונתי שבקשתי מאותה נשמה שתהפוך למודע את אשר בה, לגבי אותה אישיות. נניח אם זה משה, אז בקשתי מנשמתו של משה, שתדאג שמשה במודעות המצומצמת שלו בתוך הגוף, יהיה מודע לדבר מסויים. ככה הרגשתי לעשות באותו רגע. כל זה היה בלי קשר לידיד הרוסי. פשוט הייתי בגינה שלו כשעשיתי את זה

נ.ב. בהתחלה קולו של אלהים באמת חסין. קצת מאוחר יותר "האוייב" מקבל רשות להכנס

 

[charlila]

מקבל רשות ממי?

 

[charlila]

במה אוכל לעזור?

רושם התובענות התעורר בי מהצהרתך שהוא אתך בכל זמן ומקום - מין... זה נראה לי מלחיץ - אלי הוא לא נכנס בלי לדפוק בדלת, בדרך כלל, וגם אין לו דרישות כלשהן. אני בוחרת להיות ללא רבב וכאלה מסיבות משלי, ממניעים משלי. יש את עניין המניע האישי: בלעדיו, אי אפשר ללחום. ואותו סיפק אלוהים למתאימים, אבל זה היה לפני עידן ועידנים, ועכשין מה שעכשיו. באיזה משמותיך קראתי לך? (נושא שדורש דיון נפרד שיגיע.) הסיפור עם "משה" עדיין מצלצל לי לא נכון. למה נשמתו של משה זקוקה לבקשתך כדי להעביר מידע למשה שבגוף? האמנם היא זקוקה? האם הפרעת או עזרת למשה? מה עם רצון חפשי? וגולת הכותרת של הודעה זו: "קצת מאוחר יותר האוייב" מקבל רשות להיכנס" - מקבל רשות ממי? ככל הידוע לי,רק אתה יכל לתת לו רשות. ורק אתה יכול לאסור עליו. זה לא בכלל לא קל, ופגשתי כמה אנשים שאיבדו כמה ברגים ויותר מזה בנסותם לעשות זאת. אבל אלוהים עצמו כרגע (רגע קצת ארוך...) לא בעמדה שהוא יכול לעשות זאת בשביל מישהו. בגלל זה בדיוק רוב היצורים מנותקים ממנו עד כדי כך - כי מחיר הקשר הזה כבד מדי לרוב רובם. זה פשוט שהקשר מושך אש, תוך זמן מה מתחילתו, והאויבים שולחים כוחות גדולים. גם אני קראתי לך באחד משמותיך, שאלתי אם זה אתה (באחר משמותיך) קיבלתי תגובה של טשטוש, בלבול. חזרתי על השם, ואמרת: "תעזרי לי". שאלתי: "מה אתה רוצה?" ענית: "את יודעת". אמרתי: "לא, לא מקובלת עלי הצורה." האם אתה רוצה עזרה ממני? מה בדיוק?

 

[Desert Voyager]

../images/Emo42.gif

...הוא אתי כל הזמן וזה נובע מהמשך מה שרשמת >יש את עניין המניע האישי: בלעדיו, אי אפשר ללחום<נכון, המניע האישי היה תמיד לחדור לשם, ללמוד, להכיר. זה דבר שנולדים איתו. שאלה מה עושים...אז התביעה הרצון תמיד בא ממני. אלהים ישאר אותו דבר איתי או בלעדי. אני לא מעלה ולא מוריד. ואז רשמת >ואותו סיפק אלהים למתאימים, אבל זה היה לפני עידן ועידנים, ועכשיו מה שעכשיו< אז ממה שהנני חווה אלהים מספק את זה גם היום, אבל מי שיש לו את זה, זה אכן נובע כבר מזמנים קדומים. הן אנחנו לא פה פעם ראשונה, או לפחות עשינו דרך עד שהגענו הנה, אם לא היינו דוקא כאן. קראת לי בשמי הפרטי. למה לא? סה"כ מדובר על החלק שהוא מודע, וענית מיד כפי שסיפרתי. לא דברתי יותר, רציתי לראות שאת כאן. ולגבי אותה נשמה, נכון שהיא לא זקוקה לעזרה, כפי שאלהים לא זקוק לנו. מצד שני לאדם יש כח לשנות דברים, כי זהו רצון האלהים שבראוֹ כ"צלם אלהים". אז מהבחינה הזו הרגשתי לעזור לאותו אדם באותו רגע. זה היה לי טבעי. לגבי "קצת מאוחר יותר האוייב מקבל רשות להיכנס" את צודקת שרק האדם יכול לאפשר לו להכנס, אך כשהאדם איננו מודע לאוייב, הוא פשוט יכנס. התכוונתי שכשאלהים מתחיל לדבר עם בני אדם, הוא בעצמו מגן עליהם בהתחלה. נכון שמבחינה מסויימת גם את אלהים, כי כולנו חלק ממנו, אך אני לא מדבר על הפן הזה. את צודקת ממש בכל תאורייך לגבי האש שהקשר עם אלהים מושך. זה המחיר, אבל מצד שני אלהים נותן גם את הכלים להתגבר. על כל אוייב ישנה את הדרך להתגבר, כך אנו גם לומדים יותר. ואני מתפלא עלייך, בא בנאדם ומבקש עזרה ואת עונה שצורת השאלה לא מקובלת? הרי זו היתה קריאה! האמת היא שאת ה-"מה בדיוק" אני במודע לא יודע. זאת אומרת כן. אבל איך אמרת? זה דורש דיון נפרד.

 

[charlila]

נכון, לא הייתי ברורה~ מה שלא מקובל

עלי זו צורת הפנייה - הטון, שהטיל עלי את האחריות לדעת מה אתה רוצה מה רצונך וגם להיענות לכך כאילו אני לפחות אמא שלך וחייבת לך הכל. אז אני לך הכל. אז לא! בקש ברור, וכבד גם את זכותי לסרב! (אם כי, בכל הקשור להוראת הידע שלי, אני פרה שמאוד רוצה להיניק. אבל אל תבנה על זה.)

 

[charlila]

מחכה לתגובתך גם בשרשור הזה