שאלות "תמימות"

samantha61

New member
שאלות "תמימות"

שלום לחברי הפורום. ברצוני להתייעץ כיצד עלי להתנהג ובכלל איך להתמודד עם התנהגות בן זוגי. נשואים שנים רבות גילאי 40 פלוס עם ילדים. לבן זוגי יש נטיה לשאול שאלות ולהתעקש עד שזה מעצבן אותי ואני מתפרצת עליו. הטענה העיקרית שלי היא, למה לשאול אותי באופן עקיף? למה הוא פשוט לא מבקש ממני או אומר לי מה הוא רוצה? הוא שואל שאלה ונוצרת אצלי התחושה שיש כוונה נסתרת, אם אני לא מגיבה כמו שהוא רוצה שאגיב (בד"כ שאעשה משהו) אז הוא ממשיך לשאול שאלות בכיוון ואז אני מתעצבנת ואומרת מה אתה רוצה באמת והוא מיתמם ואני יוצאת ה"משוגעת" שישר מתעצבנת.
דוגמה מהיום- שעת ארוחת הערב כבר עברה, הוא ישב לאכול, אני לא הייתי רעבה כי התארחתי אצל חברים לפנות ערב ואכלתי שם, הבת שלנו לא היתה רעבה, בת 14. מאוחר יותר, נכנסתי למטבח הוא עדיין ישב שם. ארגנתי לעצמי אוכל. הוא שאל מה הבת תאכל? אמרתי היא כבר תסתדר. הוא שאל שוב מה היא תאכל (לא זוכרת את הנוסח) עניתי/שאלתי, מה כוונתך, מה תכננתי שהיא תאכל? היא יכולה להכין טוסט. הוא שאל- לא מעניין אותך מה היא תאכל? בשלב הזה בא לי הסעיף אבל התאפקתי ואמרתי לא. הוא המשיך להתעסק בעניין ציין שהוא כבר שאל אותה אם היא רעבה ואם אני התעניינתי בה. ועניתי "לא התעניינתי, אז מה?" עוד היו חילופי דברים בסגנון הזה. זהו, זו הדינמיקה. לעיתים קרובות אני אומרת מה אתה רוצה באמת? מה אתה רוצה ממני? וכד'. והוא מיתמם שבכלל לא היתה לו כוונה כזו.
אני מרגישה מאוד מתוסכלת מהדינמיקה הזו. אני מרגישה שהוא רוצה לתפעל אותי ושהוא לא מבקש ממני מפורשות מה שהוא רוצה ממני. אומרת לו את זה בכל הזדמנות. שואלת מה אתה רוצה. ניסיתי גם לעשות את עצמי טיפשה ולא יעילה (כי אני כן מבינה מה הוא היה רוצה ממני אבל עושה את עצמי שלא מבינה) כשהוא לא מתבטא באופן מפורש. המטרה שלי היתה לראות אם באמת אין כוונה מאחורי השאלות כפי שהוא טוען. התוצאה היא תמיד אותה דינמיקה- ממשיך להתעקש עם השאלות, לא אומר ישירות מה הוא רוצה, אני אמורה להבין לבד ולהכנס לפעולה.
מה זאת ההתנהגות הזאת? מה שאלה כמו אם אכפת לי מהבת שלי קשורה? זו שאלה שישר מכניסה בן אדם לעמדת התגוננות. זה גורם לי להרגשה רעה ואני כבר לא יודעת איך להגיב ואיך לא להגרר למצבים האלה.
אני קוראת שוב את מה שכתבתי... מאוד מסובך לי באמת להביע עד כמה זה חמקמק מה שהוא משדר. זה כאילו דבר והיפוכו כשאין בעצם תכל'ס על מה לענות לו כי זה אף פעם לא על פני השטח. מתסכל ברמות.
 

בת האש

New member
תפסיקי לשחק את המשחק שלו

כלומר, את יכולה להתחיל לקטוע אותו מייד בשאלה הראשונה - להגיד לו "תפסיק!". וזהו. אם לא יהיו "עוד חילופי דברים בסגנון" בהם את ממשיכה להעמיד פנים ששום דבר לא קורה, הדינמיקה תשתנה.
&nbsp
אני נוהגת לנתח התנהגויות כאלו. כלומר, לומר מה הסאב טקסט. למשל לומר לו שאם הוא חושב שזה התפקיד שלי לדאוג לאוכל שלה, הוא טועה. אם זה מפריע לו, הוא מוזמן לעשות את זה בעצמו במקום להטריד אותי בפאסיב-אגרסיב.
&nbsp
אפשר לוותר על הניתוח ופשוט להגיד לו שאם זה מפריע לו, אז שיעשה עם זה משהו.
&nbsp
אבל למען האמת התקשורת שלכם פשוט נשמעת על הפנים, וזה נושא ראוי לטיפול שורש.
 

A לוןA

New member
לדעתי את משחקת איתו את המשחק

אני חושב, לצורך הניסוי, שאת צריכה לנקוט גישה הפוכה ממה שמציעה בת האש.
הוא מנסה להניע אותך לפעולה עי שאלות תמימות כביכול, ואת מוכנה להפעלה ומתעצבנת ופועלת.
לדעתי , כמו שהוא שואל שאלות תמימות, תעני לו גם את תשובות תמימות, לקוניות וקצרות ככל האפשר. בלי שאלות המשך ובלי להתעצבן.
בסוף הוא יבין שאין בזה תוחלת ויפסיק.
בדבר המרכזי אני מסכים עם בת האש- משהו בתקשורת שלכם פגום מאוד.
 

גארוטה

New member
לא מבינה על מה העצבים

אם להתייחס לדוגמא שתיארת כאן, אני לא הצלחתי למצוא מה כל כך עיצבן אותך.

הכנת אוכל לעצמך והוא ציין עובדה שהבת עדיין לא אכלה ובתכלס והתעניין לדעת אם התעניינת בה ובעובדה שהיא לא אכלה...סטו
למה זה מרגיז?
למה את (כי לפי הדוגמא אני לא) חושבת שהוא הולך סחור סחור?
 

samantha61

New member
הבנתי אוקיי. תודה גם לעונים הקודמים.

כוונתך שאתייחס לשאלות פשוטן כמשמען.
אני אנסה להסביר למה זה "מעצבן". אני 20 שנה עם הבן אדם, ואת קיבלת פאסט פורוורד לפרק 3852, אי אפשר לסכם דברים לפוסט בתפוז ושגם יבינו. אני לא רוצה להתעצבן. העניין הוא שבעיניי למילים יש משמעות.
אספר לך עוד דוגמה שבה הייתי צופה מן הצד ולא מעורבת- זה קרה לפני הרבה שנים, עוד לא היינו נשואים. הוא היה צריך לסחוב רהיט שעבר פוליטורה והיה נקי.בא חבר לעזור לו. הוא שאל את החבר - שטפת ידיים? החבר אמר- ניגבתי במכנסיים. מיד אח"כ הם התכוננו להרים את הרהיט. אבל קודם הוא שוב שאל אותו- שטפת ידיים? והוא שוב ענה לו ניגבתי במכנסיים.
למה בן אדם צריך לשאול אותה שאלה פעמיים?
מה שאת בעצם אומרת זה להתייחס כמו החבר רק לעניין שעלה. להשתיק משהו פנימי שלי שמבקש משמעות ופירוש.
אני מבחינתי עניתי לו פעמיים (אותה גברת בשינוי אדרת) 1.היא תסתדר. 2.היא יכולה לאכול טוסט. השאלות הבאות ירדו מעניין האוכל של הילדה ונגעו לי אישית האם אני מתעניינת בילדה, האם אכפת לי ממנה. מה זה? אני באמת לא מצליחה להבין.
 

גארוטה

New member
בדיוק!

לגמרי כמו שכתבת..להתייחס לשאלה כפשוטה ולהשתיק את אותו משהו פנימי שלך שמחפש משמעות ופירוש לכל הערה/משפט/תגובה שלו אליך.
כשאת בטוחה בעצמך, במעשייך, בהורות שלך ובבנאדם שאת את יכולה בקלות להתייחס לכפל השאלות שלו או לנסיונות שלו 'לערער' את בטחונך בתגובה לקונית או בחיוך או שניהם ביחד...
הפוסט שלך אמנם תיאר סיטואציה מאד ספציפית, אבל די היה ברור ממנה שזה הרבה מעבר ושיש לזה רקע יותר מורכב.
למה בנאדם שואל שאלה פעמיים / חוזר על עצמו ? כמה סיבות
חוסר בטחון
צורך עז להביע דיעה/עמדה דרך השאלות
אם אני לא מתערב אני לא קיים
להציק במתכוון כדי לערער את הצד השני
תשומת לב

חשבת ללכת לטיפול זוגי?
 
אני מציעה שתדברו על זה בהזדמנות כשזה קר.

כלומר, לא מיד אחרי אירוע כזה.
את יכולה לומר לו שאת רוצה לדבר איתו, להכין כוס קפה כשהילדים ישנים ולהגיד לו: זוכר את הפעם ההיא שהעברת רהיט וחבר בא לעזור לך? לדעתי היה יותר הגיוני באותה סיטואציה לבקש ממנו לשטוף ידיים. אני מבקשת שכאשר אתה מתקשר איתי, לא תשאל אותי שאלות, אלא תבקש במפורש את מה שיש לך לבקש.
לא סתם צוחקים על הורים ששואלים את הילדה שלהם שמתלבשת חשוף אם קר לה. זה כי זאת שאלה דבילית. יותר הגיוני שיגידו לה ישירות: לדעתנו הלבוש שלך חשוף מדי.
השאלות שלך מאד לא נעימות לי. הן פאסיב-אגרסיב, ואני תפקידי לא לשבת עם כדור בדולח ולנחש מה אתה רוצה בחיים.
&nbsp
&nbsp
לדבר על זה פעם אחת ולבקש ישירות זה כל כך בסיסי שקודם כשהגבתי הנחתי שכבר עשית את זה, אבל עכשיו אני מבינה שבעצם כל הסערה היא בראש שלך ולא שיתפת אותו בה. ונקודה למחשבה: האם את דורשת ממנו ישירות כשאת בעצמך הולכת סחור סחור ולא ישירה מולו?
 

ההיא10

New member
חחח זה בדיוק הסחור סחור אליו היא התכוונה

במקום להגיד "תכיני אוכל לילדה (שזה גם משו שצריך לטפל בו בנפרד, למה הוא לא מכין)" הוא אומר "מה הילדה תאכל".

לא הבנת?
 

אייבורי

New member
בתכלס

&nbsp
יש לו ביקורת על ההתנהלות שלך בחיים
ובמקום להתמודד עם הביקורת, את תופסת עצבים.
ואתם תמשיכו לשחק במשחק הזה עוד הרבה הרבה זמן.
&nbsp
בסופו של דבר, הוא ניסה לומר לך, שאת אגואיסטית שדואגת רק לעצמה
ומזניחה אותו ואת הילדים.
&nbsp
אז כמה מהביקורת שלו נכונה ?
האם באמת את מזניחה את הילדים ?
האם את דואגת בעיקר לעצמך ?
 

samantha61

New member
תודה על תגובתך

אני באה מהקצה השני של הסקאלה. במשך שנים שמתי את עצמי במקום האחרון מבחינת הצרכים והגעתי לשפל המדרגה. הייתי בטיפול ולמדתי לשים את עצמי במרכז. אז לא, אני לא מרגישה שאני נופלת להגדרת אדם אגואיסטי. הדחף הראשוני שלי הוא לדאוג לאחר. ולקח לי שנים ללמוד לא לקפוץ דום על כל בקשה.
אני לא דאגנית בענייני אוכל. ירצו יאכלו, לא ירצו לא יאכלו. כן מנסה לשכנע. מכינה ארוחות באופן מסודר. עושה לעצמי הנחות מדי פעם כשלא בא לי.
 
משהו לא מסתדר לי

בסך הכל את מספרת סיפור לא כ"כ נוראי, יש ארוחת ערב, הבנזוג מנסה לברר איך היא מתנהלת, את מתארת את הרקע (בת לא רעבה, את אכלת אצל חברים) ובאמת השיח לא הכי מוצלח. אוקיי.

אבל - וזה אבל די גדול - את מספרת את הסיפור התמים הזה בפורום שכותרתו "זוגיות במשבר".
אז מצד אחד הסיפור די תמים, שתי הדוגמאות שהבאת 'קטנות' ויומיומיותו, אבל כנראה שהן מעידות על משהו הרבה הרבה יותר עמוק כי הן מעלות לך את הסעיף, כי הלכת לטיפול כדי לדאוג לעצמך יותר, כי משהו בינך לבינו חורק, את רק לא מספרת לנו מה.

אני מנחשת שחלק מהעניין הוא שאת 'התקדמת' והשתנית, ואילו הוא - בדיוק באותו המקום. שואל את אותה השאלה את החבר (לפני הילדים) וגם עכשיו, המון שנים אחרי. ואני חושבת שמשהו מאד כואב שם בעומק. אם תנסי לספר לנו מה באמת מקפיץ אותך אולי נוכל לעזור לך להסתכל יותר טוב על המצב.
 

samantha61

New member


פגעת בול... נכון, בכלל לא מקרי. ראשית, אני מקווה שלא יתפרש לא נכון, לא רציתי להתחמק מהבעיות. כתבתי את הפוסט מתוך רצון להפיק את המיטב ממה שיש ולא לסבול. יש המון משקעים מן העבר וחוסר יכולת מבחינתי להסתפק במה שיש. עד לנקודה שהבנתי שמבחינת הצרכים שלי אין כאן זוגיות יותר. עברנו לנוהל הורות משותפת בעצם. היריעה באמת קצרה מלפרט את כל ענייני העבר. העניין הוא שאין לי גב כלכלי או תמיכה חברתית/משפחתית בעניין הבעיות שלי איתו ויש שלושה ילדים עם בעיות נפשיות/על הרצף האוטיסטי. (סיפרתי למשפחה וגם לחברות, התגובות תכלס היו- תישארי איתו הוא בטח לא כזה נוראי. לכל אחד יש צדדים חיוביים, נו אז לא תהיה אהבה גדולה וכד' ואחר כך שתיקה וחוסר התעניינות בנושא.)
אני רוצה להאמין שבנסיבות רגילות פרנסה+ילדים שלא מאתגרים מבחינה הורית, הייתי עושה מעשה ונפרדת. כרגע אני לא מצליחה לראות אפשרות כזאת ואני מנסה למזער נזקים.
פעם ראשונה שאני כותבת בפורום על דברים אישיים, אני לבד מאוד. אני רוצה לשמוע דיעות וקצת לאוורר את זה, אולי מכאן יבוא איזה זיק של אנרגיה שתזיז אותי קדימה. כבר לא יודעת. מאוד תקועה אני מודה.
 
מזעור נזקים לא עובד

יש לי בשורות רעות בשבילך: את רוצה להישאר איתו בשביל הילדים, בגלל המצב המורכב (
על ההורות הכה-מאתגרת), כי אין לך גב כלכלי, כי את בודדה וכי את לא יודעת איך תסתדרי.
אבל את גם ממש לא רוצה להישאר איתו כי מבחינתך כבר אין כאן שום זוגיות אלא "הורות משותפת" בלבד.
התוצאה היא שאת מאד אומללה. ובודדה. וכועסת עליו על כל שטות, 'תמימה' ככל שתהיה. ואז את עוד יותר אומללה ועוד יותר בודדה. ומן הסתם עוד יותר כועסת. והמצב שלך (ושלו בהתאם) מחריף.

בעיני העמדה הזו היא הכי גרועה שיש, כי את נוטלת מעצמך את כל הכוח, מציבה את עצמך בתוך סד, ומעבירה את חייך באומללות.
כדאי לך לבחור: איתו או בלעדיו.

אולי את עדיין זוכרת למה בחרת בו כשותף לחיים? אולי את יכולה לספר לנו סיפור אחד רך וחומל על התנהגות נעימה/מתוקה/רכה שלו כלפייך? על תכונה שאת אוהבת? אולי מתחת להררי המרירות והכעסים והחיים ההוריים הקשים (מאד) כהורים לילדים על הרצף - אולי יש שם עוד מהאהבה הראשונה שגרמה לך לקשור את חייך בחייו.
תחשבי טוב. כי אם כן, אולי בכל זאת אפשר לתקן, לבנות, להטליא את הקצוות הפרומים, להפוך שוב לזוג.

אם לא נשאר שום דבר, אם את בטוחה שכבו כל הרגשות ודעכו לבלי שוב, שאין שום תקווה, שום רצון לתקן, לחבר, להתקרב - אפשר וכדאי וצריך לעזוב. זו המלחמה האמיתית שלך על עצמך. לא כבויה ונובלת בתוך קשר שלא עובד, אלא פורחת מחוצה לו. לא חלילה שאני חושבת שהמעבר הוא קל (הוא לא, הוא משברי), אבל התוצאה הסופית שלו הרבה יותר טובה מהמצב הנוכחי. והיא גם טובה יותר עבור הילדים. בוודאות. אני ילדה גרושה ורק טוב יצא *לי* מכך שאבי עזב את הבית. נכון שהבית שלנו לא כלל ילדים על הרצף, אבל גם הם כמובן מבינים ומרגישים נהדר את האוירה העכורה.

אז אני שואלת אותך: את בוחרת להילחם על הזוגיות או להילחם על האושר שלך לבד?
 

אייבורי

New member
לחיות בפנטזיה

&nbsp
תשמעי, חלק מנפלאות החברה האנושית היא היכולת לפנטז
לחלום חלומות
לפעמים גם לנסות להגשים אותם.
ממול עומדת המציאות, לרוב היא לא נקיה מוצלחת ונעימה כמו הפנטזיה
&nbsp
אז אצלך בפנטזיה הילדים הם פלאי עולם קלי-גידול והבעל כוסון מפרגן.
ובפנטזיה את מתגרשת מהאיש הזה שמעיר הערות על אוכל הילדים
ובפנטזיה אין בעיות כלכליות.
ואני בעד שתחזיקי בפנטזיה בחמש דקות לפני השינה
&nbsp
ובשאר הזמן, תהיי קצת יותר על הכיפאק לבעלך, כי נשמע שקשה לו נורא.
 
הקפצת אותי

כשקראתי את ההתנהגות שלו תהיתי אם הוא עצמו על הרצף. אבל לא ציינת כלום אז זרמתי... אבל עכשיו את אומרת ששלושת הילדים על הרצף. והוא????
 

בת האש

New member
אתה רציני?

אם מחבל יבוא להרוג אותי, תגיד שבסך הכל הוא רוצה להגיד שאנחנו פולשים קולוניאליים, ותציע לי לבדוק אם אני באמת פולשת קולוניאלית?
&nbsp
<וזה בלי להכנס לכך שהמסר שלו הוא שעבודות הבית והדגה לילדים הם התפקיד שלה ולא שלו, ולא הוא חס וחלילה אמור לדאוג לילדה שלו>
&nbsp
יש דרכים לגיטימיות ןלתקשר, וכאלו שלא. ולהעביר מסרים מגעילים בסאב טקסט אבל לסב לכל תקשורת ישירה, זה פשוט לא דרך לגיטימית לתקשר, ולא משנה מה המסר.
 

אייבורי

New member
כן אני מאד רציני

&nbsp
ולדעתי אין ספק שאת פולשת קולוניאלית.
אבל זה לא קשור לבעיה.
&nbsp
לתקשר יש המון צורות, כולן לגיטימיות. לחשוב שרק הדרך שלך היא לגיטימית
זה מתכון נהדר להיות נורא צודק ובתקשורת מחורבנת.
יש כאלו שמדברים במינוריות ויש כאלו כמוני שנותנים להיות חדים מידי עד תוקפניים.
(לא תאמיני, זאת ביקורת שנותנים לי לא מעט ויש בה גם צדק)
דווקא נשמע שבעלה מעיר בעדינות ומנסה לייצר שיח בנושא
והיא הופכת רגזנית ומשתיקה אותו בצעקות.
 

בת האש

New member
אני לא הייתי בבית שלהם

אבל התקשורת שלו נשמעת לי מאוד פולנית. קודם כל, כי להטיל על מישהו מטלה שהוא בכלל לא חושב שצריך לבצע, זה פולני. ובדרך כלל אני חושבת את זה על נשים, שחושבות משום מה שהגברים שלהן חייבים לעמוד בסטנדרט שלהן של ניקיון, והם לא בסדר כי הם לא.
&nbsp
אבל במקרה הזה זה הפוך - הוא מנסה לכפות עליה מטלה שלדעתה מיותרת ואף מזיקה. ובניגוד לנשים המנקות יותר מידי, הוא אפילו לא משתתף בעצמו.
&nbsp
לא יוצרים שיח בנושא על ידי שאלות תמימות. לו הן היו תמימות הוא היה עונה משהו בסגנון - אני לא מסכים איתך שהבת יכולה לדאוג לעצמה, כי ככה וככה (למשל, כי היא עסוקה מידי בפעילות של הבתור מדריכה בצופים). ואז היא יכלה להגיד - אני חושבת שבת צריכה ללמוד לקחת אחריות על הארוחות שלה, כי היא כבר ילדה גדולה. והיא לא תעשה את זה כל עוד תמשיך לעשות את זה במקומה. וכו'. זה - דיאלוג.
&nbsp
אבל דיאלוג בלתי אפשרי כשבמקום ביקורת נורמלית, באה פולניות לשמה.
&nbsp
ובנוגע לתקשורת - אני לא רוצה להיות צודקת. אני רוצה חיים טובים ומאושרים. אני אישית לא מסוגלת להיות מאושרת בחברה של אנשים שמתקשרים בפאסיביות-אגרסיביות. לכן בחרתי להקיף את עצמי באנשים נורמליים.
&nbsp
אני לא חושבת שהוא מנסה להעיר בעדינות. אני חושבת שהוא משחיל חיצים מורעלים, כדי לגרום לסובבים אותו לעשות מה שהוא רוצה, פשוט כי לא יהיה להם כוח לעמוד בנדנודים הפולנים שלו. וההתנהגות שלו עם החבר מעידה
&nbsp
אדם נורמלי היה אומר - לדעתי צריך לשטוף ידיים לפני שעושים את זה. אתה מוכן בבקשה ללכת לשטוף ידיים? זו ביקורת לגיטימית. ביקורת לא לגיטמית זה לשאול כמה פעמים אם הוא שטף ידיים, אחרי שהוא הרגע ענה, כדי לגרום לו להרגיש לא בסדר עם זה שהוא לא שטף ידיים ללכת לשטוף אותן.
&nbsp
וכמובן, זה שהוא מתנהג ככה לא רק לאשו, מעיד בצורה ברורה שזה לא שלה, זה שלו.
 

אייבורי

New member
מה יש לך נגד פולנים ?

&nbsp
אחלה אנשים בחיי.
&nbsp
ודווקא הסיפור של החבר, מעיד שהעובדה שהוא נושם מעצבנת אותה.
אני מניח שיש משקעים רבים ומלאי שנים.
לדעתי היא מכילה המון כעס על החיים שלה, על הבעיות עם הילדים
על הפנטזיות שלה שנקברו תחת המציאות.
כי באותה מידה שהוא שואל מה הילדה תאכל, היא יכולה לענות אחרת, בלי עצבים.
&nbsp
בעניין האישי שלך, אני חושב שמה שגורם לך אושר הוא דבר שקשור בך
לא ברור לי, איך הוא קשור לגברת הנ"ל
&nbsp
 
למעלה