שאלות של ounce

[ounce]

אינה/איננה

יסמין יכולה להיות דוגמנית אך איננה רוצה בזה.
יסמין יכולה להיות דוגמנית אך אינה רוצה בזה.
מה נכון? כנ"ל לגבי אינו/איננו.

התשובה המאולתרת תהיה "שתי המילים קבילות כאן", אך אני יכול שער ש"אינו" היא רק מילת שלילה (היא איננה רוצה = היא לא רוצה), ולעומתה "איננה" עשוי לבטא דווקא מוות או חוסר - "הוא איננו" (הוא כבר לא איתנו יותר),

מה דעתכם? תודה מראש!

 

[trilliane]

ענית לעצמך

 

[ounce]

אם כך

http://www.news1.co.il/Archive/0024-D-52559-00.html

ציטוט של אבשלום קור "המדינה יכולה לשמור על השפה העברית ואיננה עושה את זה".

 

[איתי שלר]

מה הבעיה בכך?

"איננה" לשון מקרא, "אינה" לשון חז"ל.

 

[ounce]

אז בעצם ההבחנה שלי לא תקפה?

טריליאן, אמרת שעניתי לעצמי, אבל לא אמרת אם עניתי נכונה!

 

[trilliane]

למה לא תקפה? אין סתירה בינה לציטוט שהבאת

ומן הסתם לו ענית לעצמך לא נכון הייתי מתקנת אותך...

 

[ounce]

תשובה

בציטוט הוא אומר "המדינה יכולה ... ואיננה עושה את זה".
לפי ההבחנה שלי, "אינה" היא מילת השלילה ו"איננה" היא מילת החוסר/המוות. אם כך, אבשלום אמר "המדינה יכולה לשמור על השפה העברית, ואיננה, והיא מתה, עושה את זה"?
לפי ההבחנה שהצגתי זה היה צריך להיות "ואינה עושה את זה".

 

[trilliane]

לא; לפי ההבחנה שלך, ואני מצטטת

(בעריכה קלה): 'שתי המילים קבילות כאן' [נכון] 'אך "אינו" היא רק מילת שלילה' [נכון] 'ולעומתה "איננה" עשוי לבטא דווקא מוות או חוסר' [נכון].

איך זה סותר את הציטוט של אבשלום?

בוא נחזור על זה שוב:
גם "אינו" וגם "איננו" (וכנ"ל בנקבה) משמשים לשלילת שמות (עצם, תואר וכמובן בינוני).
אבל אנחנו משתמשים ב"איננו" גם להבעת אי-קיום, בלי שם עצם לאחר מכן. "הוא איננו" מביע את ההפך מ"הוא ישנו".
עקרונית יכולנו להשתמש גם ב"הוא אינו" אבל אנחנו לא עושים זאת. למה? ככה. זו הצורה שהתקבעה בשימוש הלשוני (אולי יש גם סיבה היסטורית, אבל כשהולכים די אחורה בשפה כמעט תמיד מגיעים לקביעה שרירותית כלשהי).

 

[ounce]

תאוות בצע?

שלום,

ישנו הפועל אבה – במשמעות רצה: אוּלַי לֹא-תֹאבֶה הָאִשָּׁה, לָלֶכֶת אַחֲרַי (בראשית כד ה).
ממנו נגזר השורש התנייני לפועל תאב: תָּאַבְתִּי לִישׁוּעָתְךָ (תהילים קיט קעד) בתודה לאתר השפה העברית.


1. אדם תאב בצע הוא אדם המגלה כמיהה רבה לכסף. אם כך, למה כותבים "תאוות בצע" ולא "תאבת בצע"?
בויקיפדיה שם הערך הוא "תאוות בצע" אך יש שימוש בצירוף "תאב בצע".

2. הפועל המקורי הוא אבה (שורש אב"י/ה). השורש התנייני הוא תא"ב.
אדם שאבה (ove) משהו הוא אדם שרוצה משהו. למעשה, גם אדם שתאב משהו הוא אדם שרוצה משהו. מה ההבדל? ואם יש הבדל כה מזערי, לשם מה נוצר השורש התנייני ואיתו הפועל תאב?

3. האם בהווה בכתיב חסר ניקוד כותבים אבה או אובה? הילד אובה את הסוכריה?
בנוסף, האם במשפט הדוגמה שנתתי (עם הילד) אין המילה מאבדת את הקונוטציה שלה? האם אבה שקולה לחלוטין לרוצה?

תודה מראש!

 

[הדיוט גמור]

על תאווה ותיאבון

א-ו-ה וא-ב-ה הם שני שורשים דומים בצלילם ובמשמעותם, אבל לפי קליין אין ביניהם כל קשר.

א-ב-ה מופיע במקרא כמעט תמיד בצירוף המילה "לא", ולכן יתכן כי מובנו המקורי היה "לסרב" (כמו פועל דומה בערבית) והמילה "לא" נוספה רק לשם חיזוק.
השורש מופיע אמנם פעמים ספורות ללא ה"לא", אך יתכן כי כבר בימי המקרא נשכח המובן המקורי (אם אכן כך היה).
נראה כי משורש א-ב-ה נגזרה המילה "אביון" (זה שתמיד רוצה).

השורש ת-א-ב נגזר כנראה מצורת העתיד של א-ב-ה, וממנו הגיע גם התיאבון.
מצד שני, במקרא קיים גם ת-א-ב במובן ת-ע-ב (מְתָאֵב אָנֹכִי אֶת-גְּאוֹן יַעֲקֹב, וְאַרְמְנֹתָיו שָׂנֵאתִי, עמוס ו' 8), כך שיתכן שיש פה הקבלה לאותו ניגוד שצוין לעיל.

גם השורש א-ו-ה מופיע במקרא, הן כפועל והן במילה "תאווה", שמציינת שאיפה או רצון חזק. לפי קליין, המקור אינו ידוע.

מכיוון שהיום אנו מבטאים וי"ו ובי"ת רפה באותה צורה, מפתה להניח שיש קשר ביניהן, אבל אבותינו ביטאו אותן בדרך שונה לגמרי.
מצד שני, יתכן שהמיליםמ חלקו מקור קדום משותף, ונכנסו לשפה פעמיים, בזמנים וממקורות שונים. אולי אחת מהן עברה דרך שפה שבה ביטאו את הבי"ת או את הוי"ו בצורה שונה, וכך נוצרו שתי דרכי הגייה ושתי דרכי איות המתאימות להן.
אבל זו כבר השערת הדיוט פרועה, שאין לי מושג אם יש לה בסיס כלשהו.

כך או כך, השפה עושה מה שבא לה ולא חייבת דין וחשבון לאף אחד. כך היא חיה בשלום עם "חוסר היגיון" כגון תאב/תאוות בצע", ומשתמשת פעם בשורש זה ופעם בחברו, תוך יצירת בידול נוח ופונקציונלי בין שם העצם והפועל.

חג שמח!

 

[BSMerchandise]

תהיינה

האם נכון לומר תהיינה בלשון עתיד? ורבים - נקבה
לדוגמא.. "לא תהיינה לי שום התנגדויות לצירוף החברים למשימה הבאה"
והאם זה השימוש היחיד?
תודה.

 

[פיטינטין]

נכון לצד 'יהיו'

 

[BSMerchandise]

האם אפשר להרחיב? תודה.

 

[פיטינטין]

שתי הצורות נכונות

ואף בתנ"ך מצאנו "וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן".
הצורה של תהיינה משמשת במשלב גבוה יותר, והצורה השנייה במשלב בינוני.

 

[ounce]

השורש של נחמה

השורש של נחמה הוא נ.ח.מ?
אם כן, הרי שהוא משתייך לגזרת חסרי פ"נ.
אם כך, באילו הטיות הנ' נעלמת/חסרה במילה זו?

תודה מראש!

 

[trilliane]

אכן נח"ם.

פה"פ נו"ן מידמה וחסרה בתבניות שבהן פה"פ שוואית. זה קורה בעתיד (ולעתים גם בציווי) של בניין קל (יפְעל / יפְעֹל), בעבר ובהווה של נפְעל, בהפְעיל ובהֻפְעל.

בשורש נח"ם אנחנו משתמשים כיום בעיקר בפיעל, בפועל ובהתפעל ובבניינים הכבדים הנו"ן לא חסרה כי היא לא שוואית, שורשי פ"נ נוטים כמו השלמים (ניחֵם, נוחם, התנחם).

במשלב גבוה (צורה לא רווחת בימינו) הוא קיים גם בנפעל – נִחַם (עבר)/ נִחָם (הווה) וכאן מצאת את מבוקשך.

 

[נהורית1]

לגבי 1

כשאומרים ש'היופי בעיני המתבונן' מתכוונים שהיופי לא אוביקטיבי.
כל אחד רואה את היופי בעיניים שונות. כמו שנאמר 'על טעם וריח
אין להיתווכח'. ליופי יש אמנם הרמוניה מסוימת אבל לא כל דבר הרמוני
הוא גם יפה, לעיתים עודף הרמוניה גורם לשעמום, כאשר דבר לא הרמוני יכול להיות
יפה מאד. כדוגמא אני תמיד עונה לבן הגדול: (יש לו שן אחת שקצת עולה
על השן השניה), שבעיני זה מקסים, זה גורם לו חיוך מיוחד. אותו זה מעצבן.

אולי בגלל זה אין פתגם או אמרה למה שאתה מתאר...