אולי כבר שאלתי כאן פעם, והתשובה לא הניחה את דעתי. מדי פעם אני שומעת נשים אומרות "אני בוכָה דמעות". מה זה צריך להיות? מספיק לומר "אני בוכה". האם הן מבקשות להדגיש משהו?
ואולי רוצים לומר ולהדגיש בזה שהוא כזה קטן וחמוד. כי באמת נתקלתי בהגדרה זו פעמים רבות. מצד שני, חשבתי שאולי הכוונה שהתינוק צעיר מאד, רק בן כמה ימים או כמה שבועות. לעומת תינוק בן שנה, שנה וחצי, למשל.
נזכרתי ההגדרה של תינוק, יותר ממה שחושבים בזמננו. "תינוק" יכול להיות "ילד". הביטוי תינוקות קטנים מן הסתם מקובל מאוד בימי הביניים שבהם ההגדרה של תינוק הייתה רחבה מאוד. מלבד זאת, כיתבי במנוע החיפוש גוגל: "תינוקות קטנים", וגם משם תלמדי תשובה לשאלתך. שבוע טוב
לא חשבתי בכלל לחפש דבר כזה בגוגל, אבל בעקבות ההצעה שלך חיפשתי. זה לא זה. הנושאים שמובאים שם, אינם עונים לשאלה שלי. תודה, ונראה לי שאסתפק במה שכתבת למעלה.
באמת לא חשבתי. האומנם יש בכי ללא דמעות? כן, נזכרתי שאכן יש. אפילו בעצמי חוויתי זאת לא פעם, כאשר נעצבתי מאד מאד אבל התביישתי שיראו, ובכיתי רק בלב. זה, אגב, נורא חונק.
תחת הכותרת "אולי אתה צודק". שמעתי את זה לראשונה לפני שנים אחדות, ממישהו שסיפר שנולד לו "תינוק קטן", והוא לא התכוון למשקל התינוק. ומאז שמעתי התבטאות כזאת עוד פעמים אחדות, וקצת תמהתי.
אלא רק מתמיה. "בן זכר", זה באמת נשמע קצת מגוחך בשימוש יומיומי. אבל אחזור על סיפור שכתבתי כבר איפשהו: בחדר לידה, כשהיו בני משפחה וחברים שואלים מה ילדה מישהי, אמרנו "בן זכר", או "בת נקבה". תחילה זה נאמר בצחוק, אבל בהמשך הבנּו שזה יעיל: אנשים קצת מבולבלים, ולפעמים זוכרים שנולד "משהו" אבל מה? בן? בת?. ואילו כך - 'בן זכר' או 'בת נקבה' - הם קולטים וזוכרים טוב יותר.