שאלה 1
1. בסידרה של 48 יש תנועה שם אנו עומדים על רגל ימין, רגל שמאל צמודה אליה, רוב המשקל על רגל ימין, וברגל שמאל אנו עומדים על כריות האצבעות. מאגרפים את יד שמאל, ומניחים על גב היד המאוגרפת את יד ימין. ואז, בסיבוב, אנו מטילים את האגרוף לצד שמאל, וכמובן רגל שמאל נפתחת לפיסוק. אח"כ אנו נשענים אחורה, מרימים את כף רגל שמאל כך שהעקב נשאר מוצמד לריצפה, יד שמאל נשארת מאוגרפת, ואז עם יד ימין אנו עושים מין עיגול בצורת 6, בכיוון השעון, כאשר המורה אומר שהגודל=הקוטר של אותו עיגול צריך להיות בגודל של צלחת של מנה עיקרית (קוטר של בערך 30 ס"מ), והוא מתעקש על הקוטר הזה. השאלה שלי היא פשוטה: איך תנועה זו משמשת כתנועת לחימה / יציאה לתנועת לחימה או כתנועת ריפוי? אני לא חושבת שזו תנועת חיבור כי עיגול שלם זה יותר מידי ביזבוז אנרגיה עבור תנועת חיבור. זה לא ריקוד. זו לחימה. המורה אמר שהוא לא יודע מה מטרתה של תנועה זו או איך היא משמשת בלחימה. עלתה בדעתי השערה שמטרתה של תנועה זו היא אסיפת אנרגיה או כליאתה או הזרמתה בכיוון מסויים. המטרה הסופית היא לחימה, אז אוצרים אנרגיה זו בצורה מאוד מסויימת ומשחררים אותה בצורה מאוד מסויימת, בדיוק כמו שאוצרים אנרגיה בצורה מסויימת ב"אגרוף הברזל", ומנתבים ומשחררים אותה בצורה מדוייקת וספיציפית. אפשרות אחרת: זה חיקוי של תנועת התקפה או הגנה של חיה מסויימת (איני יודעת איזו). תלמיד אחר בקבוצה אמר דבר נכון: לא תמיד יודעים מה היתה כוונת המשורר, כי זה אבד עם השנים. אבל ממשיכים וממשיכים וממשיכים... אותו תלמיד צודק בהחלט, אך בעצם זה יוצר בעייה אחרת: אנו עושים את התנועה כמו רובוט, וכשמאבדים את המשמעות הראשונית = את כוונת המשורר, את המטרה, מתווספות טעויות מזעריות שמצטברות עם השנים במעבר ממורה לתלמיד, טעויות שלא היו נעשות מלכתחילה אם רואים ומבינים את המטרה. התווספות של עוד טעות מיזערית ועוד טעות מיזערית ועוד ועוד גורמת בסופו של דבר לטעות אחת גדולה וענקית.
Jess.