שאלות לרבנים בנושא הלכה והומ'
לק"י חבריי לפורום, אני מאד שמח להביא בפניכם שאלות שהרב שרלו שליט"א ראש ישיבת ההסדר בעיר פ"ת מציג לרבנים בנושא דתיים הומו-לסביים בעקבות מאמרים שפורסמו בשנה החולפת בענין ושיחות עם רבנים נוספים מהציונות הדתית. הדף מתפרסם ברשותו של הרב ובהסכמתו. אשמח לשמוע את דעתכם ואם תרצו להעלות נושאים נוספים אתם מוזמנים לכתוב לי למייל ואעביר לו ולרבנים אחרים. להלן השאלות: מהן השאלות העומדות לדיון כאשר אנו עוסקים בחייהם של בחורים בעלי נטייה הפוכה מטרת ריכוז שאלות זה הוא לחשוף בפני הרבנים הי"ו את היקף השאלות העומדות בפנינו בשעה שאנו עוסקים בשאלת הנטיות ההפוכות. הבנת היקף השאלות הנרחב היא צעד ראשון בו נוכל להתמודד עם השאלות ההולכות וגוברות בתחום זה. רשימת השאלות היא תוצאה של שנים ארוכות של קשר עם ציבור זה. קביעת היחס הכללי: מהו היחס הכללי דווקא לעבירה זו ? מצד אחד עומדות שלוש נקודות בסיסיות המחמירות מאוד עם עבירה זו: מדובר באיסור סקילה, בדבר שהתורה עצמה כינתה אותו תועבה, וכפגיעה בחמור ביותר שהוא יסוד קיומה של תורת ישראל – המשפחה היהודית. אין גם שום צדדי היתר ! מאידך גיסא, מדובר בטרגדיה של ממש לגבי חלק גדול – היותר מבוגר – של בעלי הנטייה, החפצים מאוד ומוכנים לעשות כל מאמץ כדי להשתחרר ממנה וחיים בהכרה עמוקה ושורשית שאינם יכולים. יש לדעת כי רבים מתוכם מייחלים לכך שייגאלו מסלידתם מנשים וממשיכה לגברים. מעבר לכך, בקהילות רבות (בחו"ל בעיקר, אך זה מחלחל לישראל) הקהילה עצמה בוחנת את יחסה לתורת ישראל לאור היחס אל ה"אחר", ובוודאי שהציבור החילוני בארץ. מה מותר ומה אסור ? השאלה מתפצלת לשניים: בתחום הביאה: מה בדיוק אסור, והאם דרכים שונות של ביאה שלא כדרכה, ביאה חלקית וכדו' – מותרות בצורה מסוימת ? בהנחה שאין קשר פיזי אסור – האם מותר לחיות חיי זוגיות יחד. שאלה זו היא שאלה הלכתית נטו – מה בדיוק אוסרת ההלכה והיכן ניתן למצוא פירצות של התרים כדי לאפשר חיים משותפים. יש להדגיש כי היחס לשאלה זו נובע מהקודמת, לאמור: כוון שאין אנו חפצים למצוא דרך היתר אין היא נמצאת לנו. ברם, השאלה נשאלת מצידם של השואלים, הרואים עצמם יראי שמיים בכל התחומים האחרים, והם מבקשים לאפשר להם דרך לחיות. מה מותר לעשות כדי ל"צאת מזה" ? יש להבחין בין שתי קבוצות: א. מי שנמצא בתחילת דרכו – לאן פונה ? ב. חלק גדול מהפונים הוא כבר אחרי כל הדרכים הקונבנציונליות, והוא מוכן לעשות כל דבר כדי להשתנות: האם מותר ללכת לזונות ? לראות תמונות פורנוגרפיות ? לצאת עם בנות כדי לנסות ? כיצד עליהם לנהוג ? שאלה זו נחלקת לשלושה חלקים: מול בנים: האם הם אסורים בייחוד ? האם מותר להם ללמוד בישיבה ? האם מותר להם לרקוד במעגלי הישיבה ? מול בנות: האם לגביהם דווקא יש להקל בייחוד ? בנגיעה ? האם מותר להם להתחיל היכרות מתוך ידיעה שברגע שהם יאמרו דבר לנערה היא תשליך אותם, ואם לא יאמרו הם מרמים אותה בצורה מכוערת ? האם ניתן לסמוך על כך שאחרי החתונה זה יסתדר (אני כותב שאלה זו, אף על פי שעמדתי היא שיש לפסוק באופן חד-משמעי שאסור בשום אופן ופנים !!!) ? מעבר לכך: האם להקים משפחה ? אם כן – כיצד ? מה עמדת ההלכה לגבי קיום מצוות פרו ורבו על ידם ללא הקמת משפחה ? מול עצמם: האם עליהם להימנע ממשהו כמו מתלמוד תורה ? מלהיות ש"ץ ? יחס הקהילה והרב ? מהי ההדרכה שהרב מדריך את הקהילה ביחס לזוגות חד-מיניים, או ביחס ליחידים שאינם מקימים משפחה בשל נטייתם המינית ? האם הקהילה צריכה להוציא אותם משורות הקהילה ? האם הוא יכול לחיות בקהילה בזהות מוסתרת (שאלה שהוא שואל את עצמו) ? האם מותר ל"בני הזוג" לשבת ביחד בתפילה ? מה מייעץ הרב לבני משפחתם – לקבל אותם ? לדחות אותם ? להתנות את הביקור בלי "בן הזוג" ? האם חובה/רצוי/אסור לספר להורים ? האם בחור הומוסקסואל יכול ללמד תורה ? לשמש כרב בית ספר ? ללמד שיעורים פרטיים ? מה לומר להם לגבי אמונתם ועתידם ? חלק גדול מאוד מהפונים מצייר את עצמו כמי ששקוע בבור ואינו יכול להיחלץ, ואין לו כלל למה לקוות. הסיפורים הבודדים מאוד על אלה שהיו שם והצליחו לצאת אינם מהווים גורם משמעותי, כיוון שתודעתם היא שאין הם יכולים לצאת מזה, והם עשו כל שביכולתם לעשות זאת. אין מדובר על אלה הצועדים בראש חוצות, כי אם על אלה המצויים עמוק בארון ומתחננים לצאת משם ואינם מצליחים.
לק"י חבריי לפורום, אני מאד שמח להביא בפניכם שאלות שהרב שרלו שליט"א ראש ישיבת ההסדר בעיר פ"ת מציג לרבנים בנושא דתיים הומו-לסביים בעקבות מאמרים שפורסמו בשנה החולפת בענין ושיחות עם רבנים נוספים מהציונות הדתית. הדף מתפרסם ברשותו של הרב ובהסכמתו. אשמח לשמוע את דעתכם ואם תרצו להעלות נושאים נוספים אתם מוזמנים לכתוב לי למייל ואעביר לו ולרבנים אחרים. להלן השאלות: מהן השאלות העומדות לדיון כאשר אנו עוסקים בחייהם של בחורים בעלי נטייה הפוכה מטרת ריכוז שאלות זה הוא לחשוף בפני הרבנים הי"ו את היקף השאלות העומדות בפנינו בשעה שאנו עוסקים בשאלת הנטיות ההפוכות. הבנת היקף השאלות הנרחב היא צעד ראשון בו נוכל להתמודד עם השאלות ההולכות וגוברות בתחום זה. רשימת השאלות היא תוצאה של שנים ארוכות של קשר עם ציבור זה. קביעת היחס הכללי: מהו היחס הכללי דווקא לעבירה זו ? מצד אחד עומדות שלוש נקודות בסיסיות המחמירות מאוד עם עבירה זו: מדובר באיסור סקילה, בדבר שהתורה עצמה כינתה אותו תועבה, וכפגיעה בחמור ביותר שהוא יסוד קיומה של תורת ישראל – המשפחה היהודית. אין גם שום צדדי היתר ! מאידך גיסא, מדובר בטרגדיה של ממש לגבי חלק גדול – היותר מבוגר – של בעלי הנטייה, החפצים מאוד ומוכנים לעשות כל מאמץ כדי להשתחרר ממנה וחיים בהכרה עמוקה ושורשית שאינם יכולים. יש לדעת כי רבים מתוכם מייחלים לכך שייגאלו מסלידתם מנשים וממשיכה לגברים. מעבר לכך, בקהילות רבות (בחו"ל בעיקר, אך זה מחלחל לישראל) הקהילה עצמה בוחנת את יחסה לתורת ישראל לאור היחס אל ה"אחר", ובוודאי שהציבור החילוני בארץ. מה מותר ומה אסור ? השאלה מתפצלת לשניים: בתחום הביאה: מה בדיוק אסור, והאם דרכים שונות של ביאה שלא כדרכה, ביאה חלקית וכדו' – מותרות בצורה מסוימת ? בהנחה שאין קשר פיזי אסור – האם מותר לחיות חיי זוגיות יחד. שאלה זו היא שאלה הלכתית נטו – מה בדיוק אוסרת ההלכה והיכן ניתן למצוא פירצות של התרים כדי לאפשר חיים משותפים. יש להדגיש כי היחס לשאלה זו נובע מהקודמת, לאמור: כוון שאין אנו חפצים למצוא דרך היתר אין היא נמצאת לנו. ברם, השאלה נשאלת מצידם של השואלים, הרואים עצמם יראי שמיים בכל התחומים האחרים, והם מבקשים לאפשר להם דרך לחיות. מה מותר לעשות כדי ל"צאת מזה" ? יש להבחין בין שתי קבוצות: א. מי שנמצא בתחילת דרכו – לאן פונה ? ב. חלק גדול מהפונים הוא כבר אחרי כל הדרכים הקונבנציונליות, והוא מוכן לעשות כל דבר כדי להשתנות: האם מותר ללכת לזונות ? לראות תמונות פורנוגרפיות ? לצאת עם בנות כדי לנסות ? כיצד עליהם לנהוג ? שאלה זו נחלקת לשלושה חלקים: מול בנים: האם הם אסורים בייחוד ? האם מותר להם ללמוד בישיבה ? האם מותר להם לרקוד במעגלי הישיבה ? מול בנות: האם לגביהם דווקא יש להקל בייחוד ? בנגיעה ? האם מותר להם להתחיל היכרות מתוך ידיעה שברגע שהם יאמרו דבר לנערה היא תשליך אותם, ואם לא יאמרו הם מרמים אותה בצורה מכוערת ? האם ניתן לסמוך על כך שאחרי החתונה זה יסתדר (אני כותב שאלה זו, אף על פי שעמדתי היא שיש לפסוק באופן חד-משמעי שאסור בשום אופן ופנים !!!) ? מעבר לכך: האם להקים משפחה ? אם כן – כיצד ? מה עמדת ההלכה לגבי קיום מצוות פרו ורבו על ידם ללא הקמת משפחה ? מול עצמם: האם עליהם להימנע ממשהו כמו מתלמוד תורה ? מלהיות ש"ץ ? יחס הקהילה והרב ? מהי ההדרכה שהרב מדריך את הקהילה ביחס לזוגות חד-מיניים, או ביחס ליחידים שאינם מקימים משפחה בשל נטייתם המינית ? האם הקהילה צריכה להוציא אותם משורות הקהילה ? האם הוא יכול לחיות בקהילה בזהות מוסתרת (שאלה שהוא שואל את עצמו) ? האם מותר ל"בני הזוג" לשבת ביחד בתפילה ? מה מייעץ הרב לבני משפחתם – לקבל אותם ? לדחות אותם ? להתנות את הביקור בלי "בן הזוג" ? האם חובה/רצוי/אסור לספר להורים ? האם בחור הומוסקסואל יכול ללמד תורה ? לשמש כרב בית ספר ? ללמד שיעורים פרטיים ? מה לומר להם לגבי אמונתם ועתידם ? חלק גדול מאוד מהפונים מצייר את עצמו כמי ששקוע בבור ואינו יכול להיחלץ, ואין לו כלל למה לקוות. הסיפורים הבודדים מאוד על אלה שהיו שם והצליחו לצאת אינם מהווים גורם משמעותי, כיוון שתודעתם היא שאין הם יכולים לצאת מזה, והם עשו כל שביכולתם לעשות זאת. אין מדובר על אלה הצועדים בראש חוצות, כי אם על אלה המצויים עמוק בארון ומתחננים לצאת משם ואינם מצליחים.