ברור שקשה לך להאמין
חלק גדול מהאיסור מסתמך על זה שאנשים שתומכים בהמשכו פשוט מדחיקים את העובדה שהם מנהלים מלחמה לכל דבר במאות אלפי אזרחים. הרשות למלחמה בסמים טוענת שיש 250,000 אזרחים במדינת ישראל שצורכים קנביס. אנחנו בעלה ירוק חושבים שהמספר שלהם נמוך מאד, ושהמספר האמיתי כפול לפחות. אבל בואי ניקח את המספר שלהם. לא עשרה אחוז כי אם משהו כמו שבעה. זה הופך את זה לבסדר? בנוגע לבני נוער: שוב, כרגע אספקת הקנביס נעשית על ידי אנשים שאין להם שום מניעה, מוסרית או פרקטית, למכור לקטינים. על פי ההצעה שלנו, קנביס יימכררק בבתי עסק ייעודיים שלקטינים אסור יהיה בכלל לדרוך בהם. עצם נוכחותו של קטין במקום תהווה עילה לסגירה. לגבי מה הם יעשו במקום - גם לזה אני אחראי? אולי, אם נפנה את מאות המיליונים שאנחנו מוציאים על רדיפה להסברה וחינוך, אולי יותר בני נוער יהיו מוכנים לחכות. בכל מקרה, יהיה להם יותר קשה, ולא יותר קל להשיג. הכסף שייחסך, כמו גם זה שייכנס ממסים, יאפשרו גם לנהל מסעות הסברה שמטרתם לשכנע בוגרים לא לספק לקטינים. את חייבת להבין שכרגע, כל העולם הזה של סמים מתנהל מתחת לשטיח. זה כמובן לא אומר שהוא לא קיים. ההסברה של הממסד נופלת על אוזניים אטומות ולממסד אין בכלל גישה לתוך העולם הזה. נדרש מוות של בחורה צעירה (נטע פרנקל ז"ל) כדי שהרשעות למלחמה בסמים תסכים בכלל להתחיל לדבר על איך לא למות במקרה שכבר לקחת אקסטזי. (ואגב - אקסטזי בעיניי הוא סם קשה ומסוכן, ואני לא תומך בשינוי מעמדו החוקי). לגבי הכדאיות שבאספקה לקטינים תחת המצב שאנחנו דוגלים בו: בואי נראה, אם אני משתמש לבד, (או מוכר על פי התקנות בבית ממכר ייעודי), אני אזרח שומר חוק ואין לי בעיות בחיים. אם אני מספק לקטין, אני צפוי לעונש מאסר רציני. לא יודע מה איתך, אבל אני בהחלט רואה כאן גורם הרתעתי. האם זה בטוח ימנע כל מקרה של אספקה לקטינים? לא. האם המצב הנוכחי מונע? ממש לא. לגבי חיילים: אני *אישית* חושב שאין שום סיבה שחייל בחופשה יוכל לשתות אלכוהול ולא יוכל לעשן קנביס. אבל בגלל הרגישות שלכם, אני מוכן להשאיר את ההחלטה לגבי חיילים בידי צה"ל. מה לעשות, חיילים כפופים להרבה הגבלות ותקנות שלא חלות על אזרחים. אם צה"ל מתעקש, אז שזו תהיה אחת מהן. אני אישית מעדיף שחייל יעשן ג´וינט או שניים במוצ"ש ולא ישתה חצי בקבוק וודקה, מהסיבה הפשוטה שקנביס לא גורם להנגאובר, אבל שוב: אני מוכן, כדי להוציא מהדיון את הפחד המורבידי הזה מפני החייל המסטול בעמדת השמירה, להשאיר את ההחלטה בידי צה"ל. ואיך צה"ל יאכוף את זה? מצדי שיעשה בדיקות שתן שבועיות אם זה חשוב לו. לגבי אמירתך שבמצב כזה לא תיערך אכיפה: להיפך. דווקא במצב כזה, שבו מוקדי אספקת הקנביס גלויים ונגישים, יהיה קל יותר לוודא שלא מספקים לקטינים. הנה, בהולנד היו כמה קופישופס שעברו על התקנות, ועשו מבצע גדול וסגרו אותם. שוב: זה לא ימנע לגמרי את השימוש בידי קטינים, כמו שהאיסורים על אספקת אלכוהול לקטינים (בארה"ב, לא הבדיחה שיש פה) לא מונעים את התופעה לגמרי. אבל בארה"ב, כיום, יותר קל לתיכוניסט להשיג שקית עם קראס מאשר בקבוק ויסקי. תחשבי על זה. לגבי השאלות האישיות: לא, אני ממש לא חושש מהתמכרות לסמים קשים. כבר היו לי "הזדמנויות" ולא עשיתי זאת. למה? אולי בגלל שקנביס לא שולל מאדם את יכולת השיפוט. גם בנאדם שמעשן קנביס מסוגל להגיד "עם זה אני מסתדר, ועל ההוא אני מוותר". לעניין זה אני רוצה לשאול: תגידי, אם מחר יהיה מותר לצרוך כל סם שהוא במדינת ישראל, את מיד תתחילי להזריק או להסניף? כמובן שלא. את מגדירה את עצמך כאדם סביר שמסוגל להימנע מדברים שנראים לו שליליים. אבל משום מה את מתעקשת לחשוב על הזולת כמי שיש להגן עליו מפני עצמו. זה מאד בעייתי בעיניי. צרכתי קנביס במשך עשר שנים באופן יומיומי. הפסקתי לאחרונה בעקבות המעצר. (לא, זה לא שכנע אותי בשגגת דרכיי - פשוט לא רציתי לתת לקלגסת ישראל את התענוג שבלתפוס אותי על חם בזמן שהם ניסו נואשות להוכיח שאני פושע איום ונורא); לא, אני לא צריך "משהו חזק יותר". זה טיעון שנשמע הגיוני, אבל הוא פשוט לא רלוונטי לגבי קנביס. להיפך: מעשנים ותיקים יסתפקו פעמים רבות בפחות חומר מאשר משתמשים חדשים, בגלל שהם למדו להפיק את מקסימום הסוטול מכמות נתונה. לא מזמן קראתי כתבה על כך שאנשים בגיל העמידה בניו יורק התחילו לאחרונה לבקש מהסוחרים שלהם חומר יותר חלש. החבר´ה האלה החלו לעשן לפני עשרים או שלושים שנה, וכיום ישלהם מספיק כסף לקנות קנביס הידרופוני משובח וחזק במיוחד, והם מוצאים שזה פשוט חזק מדי לאורח החיים שלהם, אז הם ביוזמתם מבקשים את החומר החלש יותר. זה שונה במובהק מסמים קשים, שם המתשמש תמיד מחפש משהו יותר חזק. בקנביס אין סבילות, והתלות מאד נמוכה (בערך כמו קפה, טיפה פחות). לגבי המשפחה שלי - לאבא שלי, כשהיה חי, לא הייתה בעיה עם זה, וגם לאמא שלי אין. אמא שלי רואה במו עיניה שההרגל שלה (סיגריות) הרס לה את החיים הרבה יותר מכפי שהקנביס עושה לי (אם לא נחשיב את הסנקציות החוקיות, כמובן - ואפילו אז. נכון אמנם שהייתי במעצר בית 20 חודשים, ואיבדתי את העבודה שלי בעיתון הארץ, והוצאתי עשרות אלפי שקלים על עורכי דין, אבל לפחות אין לי אמפזימה).