שאלות חשובות:

[מישי אחרת]

שאלות חשובות:

ב"ה 1. שמועה שמעתי שר´ נחמן אמר שצריך להאמין במשהו, ורק אח"כ להגיע אליו בעזרת השכל. ואז להאמין במשו גבוה יותר, ואז להגיע גם אליו עם השכל. מישו יודע במקרה את המקור של זה? 2. באידרא רבא קדישא ר´ נחמן אומר 3 סיבות לכך שצריך להלביש את התורה בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות, 2 הסיבות האחרונות הן: א. כדי שלא יאחזו בו החיצונים, ב. שמא החיצונים האוחזים בו לא יניחוהו לכנוס. מי זה החיצונים? מה ז"א אוחזים בו? למה הם לא יניחוהו לכנוס? ואיך בדיוק מגדירים את ההבדל בין 2 הסיבות הנ"לו? בתקווה לתשובה מהירה ויעילה, תודה רבה מאוד

 

[מישי אחרת]

לאף אחד אין תשובה?

ב"ה בבקשה...

 

[ה י ה ו ד י]

בלי נדר , אחרי שבת ....

אני אנסה להתייחס לשאלותיך החשובות . פשוט , מכיוון שהן היו רבות ודורשות התייחסות יותר מעמיקה , לא מצאתי זמן .....

 

[ה י ה ו ד י]

בקשר לשאחתך הראשונה ....

השמועה ששמעת , איננה מדויקת . בתורה צא , רבנו קצת מדבר על העניין : "וכשיש לו אמונה כזו , בא מן האמונה אל השכל , וכל מה שמחזיק את עצמו באמונה , בא אל שכל יותר , כי הדבר שהיה צריך מתחילה להאמין , עכשיו כשבא אל אמונה יותר גדולה , מבין הדבר הראשון בשכל." המשך יבוא ...

 

[ה י ה ו ד י]

שאחתך=שאלתך *

 

[מישי אחרת]

תודה רבה!!! ../images/Emo51.gif

 

[שמחה5]

כמעט אותו דבר

בס"ד בליקוטי עצות:אמת ואמונה ,סעיף ל"ב כשאדם חזק באמונה מאוד,זוכה אח"כ לבוא אל השכל.וכלמה שמחזיק עצמו באמונה יותר-בא אל שכל יותר,כי הדבר שהיה צריך מתחילה להבין מחמת שלא הבין הדבר, זוכה אח"כ להבינו בשכל ע"י אמונתו החזקה: אך אח"כ יש לו דברים גבוהים יותר שהם נסתרים ממנו ואינו יכול להבינם בשכל,ואזי צריך להתחזק יותר באמונה,להאמין במה שנסתר ממנו עתה ואינו מבין בשכל, עד שיזכה להבין גם אלו הדברים בשכל,וכן לעולם.אבל צריך להיות האמונה חזקה מאד מאד עד שתתפשט האמונה בכל האיברים, ואזי יכול לזכות לבוא אל השכל ע"י האמונה כנ"ל(לקוטי מוהרן צ"א). כפי שאמר היהודי.שיהיה שבוע שמח לכל עם ישראל.

 

[מישי אחרת]

זה לא כמעט אותו דבר, זה אותו דבר

ב"ה מהסיבה הפשוטה שליקוטי עצות הוא ספר של ליקוטים שלוקטו מספריו של הר"ן, ואם תסתכלי במראה מקום שאחרי הקטע שהעתקת תראי שהמקור אליו הוא שם, צ"א (שם = ליקוטי מוהר"ן). תודה בכל מקרה

לאף אחד אין תשובה, או לפחות קצה חוט לשאלה השניה? ניסיתי לחשוב על זה, ודרך משהו אחר שר´ נחמן אמר (לא זוכרת בדיוק) הבנתי שה"חיצונים" הם אולי הסיטרא אחרא, אבל למה שהם "יאחזו" בתורה אם היא לא תהיה מולבשת בסיפורי מעשיות, ואיך הם לא יניחוהו לכנוס, ובכלל - למה שהם לא יבחינו בתורה כשהיא מולבשת בסיפורי מעשיות?

 

[שמחה5]

../images/Emo29.gifכן, את צודקת.

בס"ד התכוונתי שבליקוטי עצות זה מוסבר טיפה יותר באריכות וגם ציינתי שהמקור הוא ליקוטי מוהר"ן צ"א.ומה זה" אידרא רבא קדישא"?.

 

[מישי אחרת]

אידרא רבא קדישא:

ב"ה תורה ס´ בליקוטי"מ, פתח ר´ שמעון", תורה מאוד עיקרית בדרכו של ר´ נחמן.

 

[שמחה5]

תודה,ועוד משהו...

בס"ד אני חושבת שפעם הדברים היו יותר נסתרים.הלבישו אותם בכל מיני מלבושים ורק צדיקים אמיתים יכלו להבין ולהשתמש בדברים.פחדו שהכוחות החיצונים יינקו מהתורה וישתמשו בה לדברים לא טובים כי גם להם ניתנה רשות. ואילו כיום ניתן לראות שכאשר הדברים יותר ניגלים וחשופים והקבלה פרוצה לכל עבר גם הצד השני משתמש בדברים לתועלתו (קבלה מעשית שלילית) וייתכן שכאשר זה מכוסה בסיפורי מעשיות וכדומה הם פשוט לא "חכמים" מספיק להבין מה התוכן האמיתי. אולי איןלהם את היכולת להבין דבר מתוך דבר. אבל זאת רק השערה . בלי נדר אני אלך לקרוא עכשיו את התורה.

 

[ה י ה ו ד י]

בבקשה . ננסה להמשיך ....

החיצונים , הם כוחות הטומאה , שמשתדלים להפיל את האדם בעברות ולהשאיר אותו אצלהם , כדי שימשיך לעבור עבירות . ברגע שאדם עובר עברה , הוא נותן לחיצונים עוד נתח של שליטה על מחשבותיו , רצונותיו והוויתו. ברגע שבן אדם רוצה לעשות תשובה , אז בעצם הוא מתכוון לצאת ממקומו , שכרגע שם במקומו יש לחיצונים בחינת שליטה עליו מחמת העברה שעבר , ןלעלות למקום שבו יהיה לחיצונים פחות שליטה בו , מקום טהור יותר , קרוב יותר לקדושה , מקום שלחיצונים יהיה פחות שליטה על מה שיבחר , בין טוב לרע. לכן החיצונים אינם מרוצים מהמהלך הזה ומנסים לאחוז בו שלא "יברח" להם . בקשר להבדל בין שני הסיבות , באמת היה לי קשה למצוא , אולם בזכותך , עלה לי רעיון תוך כדי עיון: בסיבה הראשונה , רבנו מתכוון שאת התורה מלבישים , כדי שלא יתאחזו בה החיצונים (מבחינת סם מוות...) ואז לא יהיה בה (בתורה הנ"ל) כח להוציא את האדם מהמקום בו הוא נמצא . בסיבה השניה , רבנו מתכוון לאדם עצמו , שאת פניו צריך להלביש , כדי שלא יתאחזו בו , באדם , החיצונים ולא יניחוהו לצאת . מקווה שכיוונתי נכון , קרוב לדעת רבנו .

 

[מישי אחרת]

תודה רבה!! עזרת לי מאוד.

 

[מישי אחרת]

וואאאיי!! מממממממממש עזרת לי!

ב"ה המשכתי קצת בעבודה, ופתאום כמה דברים התחברו לי... קודם כל, תודה רבה. ועוד משהו: ניסיתי להבין את 2 הסיבות הנ"ל ברובד המעשי, והתוצאות שהגעתי אליהן גורמות לי לשאלה נוספת. חשבתי שכנראה בסיבה השניה הכוונה שכוחות הטומאה משתלטים על האדם בצורת חטאים ומידות רעות, והחטא גורם לאדם לייאוש ולהתרחקות, במחשבה שאחרי שחטא הוא לא ראוי לחזור. בסיבה הראשוונה, ניסיתי להבין מה הכוונה שהחיצונים אוחזים בתורה, ומה הכוונה ב"זכה נעשית לו תורת חיים, זכה נעשית לו סם מוות". חשבתי שאולי זה לא שהם משתלטים על התורה, אלא זה קשור במידות של האדם הלומד את התורה - כי דרך ארץ קדמה לתורה, ואם אדם לומד את התורה כשמידותיו רעות התורה עשוייה להיות לו סם מוות. אבל אם יש מידת מה של צדק בדברי, נשארת השאלה מה ההבדל בין הסיבות... הרי בשתיהן החיצונים אוחזים באדם, בשניה סתם אוחזים בו, ובראשונה ע"י אחיזתם התורה מזיקה לו.

 

[רוזן71]

הסבר יפה, כל הכבוד.

 

[מישי אחרת]

תודה... אבל..

ב"ה ההסבר שלי גורם לבעיה - כי לפיו אין כ"כ הבדל בין שתי הסיבות... טוב, אולי לזה ר´ נחמן התכוון, להבדל הקטנטן הזה. בכל אופן תודה שעזרתם לי!

 

[מישי אחרת]

תודה... אבל..

ב"ה ההסבר שלי גורם לבעיה - כי לפיו אין כ"כ הבדל בין שתי הסיבות... טוב, אולי לזה ר´ נחמן התכוון, להבדל הקטנטן הזה. בכל אופן תודה שעזרתם לי!

 

[מישי אחרת]

ועוד שאלונת קטנה:

ב"ה מתי הר"ן ציווה לשרוף את ספר הנשרף? ממש אחרי שהוא נכתב או רק אחרי כמה זמן? תאריך יכול לעזור לי מאוד אם יש לכם במקרה... תודה רבה!

 

[פראזניק]

ספר הנשרף...

את הספר כתב רבי נתן בשנת תקס"ו מפי רבי נחמן (ימי מוהרנ"ת ח"א י"א) לגבי שריפתו (חי מוהר"ן קס"ט): (ג) בְּלֶמְבֶּרְגְּ בֵּין פּוּרִים לְפֶסַח בִּשְׁנַת תקס"ח הָלַךְ אֶל חֶדֶר מְיֻחָד וּבָכָה הַרְבֵּה מְאד שָׁם וְקָרָא לְר´ שִׁמְעוֹן וְדִמְעָתוֹ עַל לְחָיָיו וְנֶאֱנַח וְאָמַר אֵין עִם מִי לְהִתְיַעֵץ. וְסִפֵּר לוֹ אָז מֵעִנְיָן בַּאֲשֶׁר שֶׁיֵּשׁ לוֹ סֵפֶר בְּבֵיתוֹ שֶׁאָבַד אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו בִּשְׁבִיל זֶה כִּי נִסְתַּלְּקוּ עֲבוּר זֶה, וּמָסַר נַפְשׁוֹ עַל זֶה וְעַכְשָׁיו אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת. וְהָעִנְיָן הָיָה כִּי רָאָה שֶׁמֻּכְרָח לְהִסְתַּלֵּק שָׁם בְּלֶמְבֶּרְגְּ אַךְ אִם יֻשְׂרַף זֶה הַסֵּפֶר יוּכַל לִחְיוֹת. וְעַל-כֵּן הָיָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מְסֻפָּק וְלא יָדַע לָתֵת עֵצָה בְּנַפְשׁוֹ מַה לַּעֲשׂוֹת, כִּי הָיָה צַר לוֹ מְאד לִשְׂרף זֶה הַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא מְאד אֲשֶׁר מָסַר נַפְשׁוֹ עַל-זֶה וְכוּ´ וְעצֶם קְדֻשַּׁת וְנוֹרָאוֹת שֶׁל זֶה הַסֵּפֶר אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר מִזֶּה כְּלָל, וְאִם הָיָה נִשְׁאָר זֶה הַסֵּפֶר בָּעוֹלָם הָיוּ רוֹאִין גְּדֻלַּת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַיִן בְּעַיִן וְכוּ´ הֵשִׁיב לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּוַדַּאי אִם יֵשׁ אֵיזֶה סְבָרָא שֶׁחַיֵּיכֶם תָּלוּי בָּזֶה בְּוַדַּאי טוֹב יוֹתֵר לִשְׂרף הַסֵּפֶר כְּדֵי שֶׁתִּשָּׁאֲרוּ בַּחַיִּים. הֵשִׁיב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל-כָּל-פָּנִים יִתְאָרֵךְ הַזְּמַן בְּוַדַּאי הַיְנוּ אִם יִשְׂרף זֶה הַסֵּפֶר עַל-כָּל-פָּנִים יִהְיֶה לוֹ אַרְכָּא לִחְיוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה עוֹד אֵיזֶה זְמַן אֲבָל אַף-עַל- פִּי-כֵן צַר לִי מְאד לְשָׂרְפוֹ כִּי אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ גּדֶל יִקְרַת קְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל זֶה הַסֵּפֶר וְאָנכִי אָבַדְתִּי אִשְׁתִּי הָרִאשׁוֹנָה וּבָנַי וְכַמָּה יִסּוּרִים עֲצוּמִים שֶׁהָיוּ לִי בִּשְׁבִיל זֶה וְכוּ´ וְהָיָה בּוֹכֶה מְאד מְאד. וְאַחַר-כָּךְ בָּא הַדָּאקְטֶיר לְבֵיתוֹ וְרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיוּ עוֹסְקִים בְּעִנְיַן שִׂיחָה הַנַּ"ל וְסִפֵּר רַבִּי שִׁמְעוֹן הַדָּאקְטֶיר בְּדֶרֶךְ קֻבְלָנָא עַל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל שֶׁהוּא בּוֹכֶה עַכְשָׁו בָּעֵת הַזּאת שֶׁחָלְיוֹ כָּבֵד עָלָיו כָּל כָּךְ, וְהַדָּאקְטֶיר נִבְהַל אָז מְאד לִפְנֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וְאַחַר- כָּךְ דִּבֵּר עִמּוֹ הַדָּאקְטֶיר קְצָת וְהָלַךְ, וְאַחַר-כָּךְ דִּבְּרוּ עוֹד רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה בּוֹכֶה הַרְבֵּה הַרְבֵּה מְאד. וְאַחַר-כָּךְ אָמַר לְרַבִּי שִׁמְעוֹן אִם-כֵּן אֵפוֹא הֵא לְךָ הַמַּפְתֵּחַ שֶׁל הַקַּאמָאדֶע [אָרוֹן] שֶׁלִּי וְלֵךְ מְהֵרָה חוּשָׁה אַל תַּעֲמד וְתִשְׂכּר עֲגָלָה לִבְּרֶסְלַב וְאַל יַעֲצָרְךָ הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג וְרוּץ מְהֵרָה חוּשָׁה לִבְּרֶסְלַב וְתָבוֹא לְשָׁם וְתִקַּח שְׁנֵי סְפָרִים אֶחָד מֻנָּח בְּהַקַּאמָאדֶע וְהַשֵּׁנִי מֻנָּח בְּתוֹךְ תֵּבָה שֶׁל בִּתִּי אָדְל, וְתִקַּח אוֹתָם וְתִשְׂרף אוֹתָם. וּשְׁנֵי הַסְּפָרִים הָיוּ אֶחָד כִּי אֶחָד הָיָה מוּעַתָּק מֵחֲבֵרוֹ (וְהַהַעְתָּקָה הָיְתָה עַל יָדִי שֶׁזָּכִיתִי לְהַעְתִּיק אֶצְלוֹ אַךְ תֵּכֶף אַחַר שֶׁהֶעְתַּקְתִּיו לָקַח שְׁנֵיהֶם הַיְנוּ סֵפֶר כְּתִיבַת יָדוֹ הַקָּדוֹשׁ וְהַסֵּפֶר שֶׁהֶעְתַּקְתִּי וּטְמָנָם שְׁנֵיהֶם אֶצְלוֹ וְאֵלּוּ שְׁנֵי סְפָרִים צִוָּה לִשְׂרף) אַךְ לְמַעַן הַשֵּׁם הִזְדָּרֵז מְאד בָּזֶה וְהִזְהִיר אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן מְאד לְבַל יִהְיֶה חָכָם בָּזֶה הַיְנוּ שֶׁלּא יִתְחַכֵּם לְשַׁנּוֹת דְּבָרָיו חַס וְשָׁלוֹם לִבְלִי לִשְׂרף אֵיזֶה עִנְיָן וּלְגָנְזוֹ אֶצְלוֹ רַק יְקַיֵּם דְּבָרָיו בִּזְרִיזוּת גָּדוֹל. וְתֵכֶף הָלַךְ רַבִּי שִׁמְעוֹן בִּזְרִיזוּת גָּדוֹל וְשָׂכַר עֲגָלָה לִבְּרֶסְלַב לְבֵית רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וּבְבוֹאוֹ לְדָאשִׁיב שֶׁהִיא סָמוּךְ לִבְּרֶסְלַב נָפַל רַבִּי שִׁמְעוֹן פִּתְאוֹם וְהֻטַּל עַל עֶרֶשׂ דְּוַי וְלא הָיָה יָכוֹל לָקוּם. וְהֵבִין שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה בַּעַל דָּבָר שֶׁרוֹצִין לְמָנְעוֹ מִלְּקַיֵּם דְּבָרָיו (כַּיָּדוּעַ לָנוּ כְּבָר שֶׁעַל כָּל מַה שֶּׁצִּוָּה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לַעֲשׂוֹת, יֵשׁ עַל-זֶה אֲלָפִים וְרִבְבוֹת מְנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת מְאד, בִּפְרָט עַל דָּבָר גָּדוֹל כָּזֶה שֶׁחַיֵּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיוּ תְּלוּיִים בָּזֶה) וְצִוָּה רַבִּי שִׁמְעוֹן לְהַנִּיחַ אוֹתוֹ עַל הָעֲגָלָה לִנְסעַ לִבְּרֶסְלַב כִּי הִתְיַשֵּׁב שֶׁהוּא יִהְיֶה מֻנָּח עַל הָעֲגָלָה וְיִסַּע לִבְּרֶסְלַב כָּל עוֹד נַפְשׁוֹ בּוֹ. וְהָיָה מְצַפֶּה רַק שֶׁיָּבוֹא לִבְּרֶסְלַב שֶׁיּוּכַל עַל-כָּל-פָּנִים לְצַוּוֹת לַאֲחֵרִים שֶׁיִּשְׂרְפוּ הַסְּפָרִים לְפָנָיו. וְכֵן הָיָה שֶׁהִנִּיחוּ אוֹתוֹ עַל הָעֲגָלָה וְנָסַע לְשָׁם וּבְבוֹאוֹ לִבְּרֶסְלַב חָזַר תֵּכֶף לְאֵיתָנוֹ וְהִבְרִיא כְּבַתְּחִלָּה וְלָקַח שְׁנֵי הַסְּפָרִים וּשְׂרָפָם שְׁנֵיהֶם [אוֹי לָנוּ שֶׁלּא זָכִינוּ שֶׁיִּשָּׁאֵר אוֹר הַזֶּה שֶׁל הַסֵּפֶר הַזֶּה וּבַעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים גָּזְרוּ עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם לְשָׂרְפוֹ (כְּתַב-יַד)] וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁזֶּה הַסֵּפֶר לא יִהְיֶה עוֹד בָּעוֹלָם חֲבָל עַל דְּאָבְדִין בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים אֲבֵדָה שֶׁאֵינָהּ חוֹזֶרֶת וְאָמַר שֶׁזֶּה הַסֵּפֶר בְּהֶכְרֵחַ לְשָׂרְפוֹ וְזֶה הַסֵּפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן יִהְיֶה נִדְפָּס וְיִתְפַּשֵּׁט בָּעוֹלָם:

 

[מישי אחרת]

../images/Emo51.gif רבה מאוד מאוד מאוד!!!

ב"ה מאוד!!!

לילה נהדר לכולכם... בטח מחר אני אחזור עם עוד מליון שאלות, כל הזמן אני מסתבכת...