אין בעיה, אני נהנת.
באפי עשתה לפני כמה פרקים קסם לראות מה גורם את הבעיה של אמא שלה , כי היא האמינה שזה משהו על טבעי. אבל במקום זה, היא נכנסה לחדר של דאון והוא השתנה לה מול העיניים ממחסן לחדר למחסן לחדר. כשהיא הסתכלה על דאון היא ראתה אותה מוזר וכשהיא הסתכלה על תמונות משפחתיות דאון פתאום נעלמה מהן ואז חזרה. אח"כ הנזיר ההוא סיפר לה שדאון לא אמיתית ( או שאולי קודם הוא סיפר לה ואח"כ היא עשתה ת´קסם- אני לא משהו בפרטים קטנים ). הקטע הוא שאמנם היא יודעת שזה נכון, אבל זה לא מונע ממנה להרגיש\לדעת שדאון היא אחותה. היא זוכרת את דאון בוכה כשאבא שלהן עזב, היא זוכרת אותה כשהייתה קטנה. הצורה שבה היא תמיד מלטפת לדאון את השיער נראית טבעית בגלל שהיא זוכרת שהיא עושה אותה מאז ומתמיד. למרות שהיא יודעת שדאון לא באמת אחותה, היא גם יודעת שדאון היא כן אחותה. קצת מוזר, אבל אפשר להבין. איזה עונה הכי אהבתי, קשה להגיד. העונות הישנות ( 1-3) מתאפינות באינטנסביות שהיא סימן ההיכר של באפי. הן מתמקדות בחיזוק היחסים של החבורה ובביסוס הכח של באפי. העונות החדשות ( 4-6 ) מתמקדות בעובדה שבאפי היא אנושית ובת תמותה, בעלת בעיות רגילות ובעובדה שהחבורה ותבכרת וקצת הולכת בדרכים נפרדות. לשני הדברים שיש את הקסם שלהם, אבל קשה לבחור. סה"כ אני חושבת שיש הסכמה רחבה בין המעריצים שעונות שניה ושלישית עומדות בראש הסולם ( יענו, שתי העונות האלו יהיו בין המקום הראשון לשלישי ), אבל לדעתי גם עונה חמישית ושישית טובות. את הראשונה אני פחות אוהבת, אם כן אין ספק שהיא טובה, והרביעית, טוב, אני השתעממתי מכל הקטע של אדם ( הרשע העונתי ) כך שזה השאיר לי בעיקר את היחסים האנושיים בסדרה, וגם אלה היו על הפנים בעונה זו. ג´יילס אהובי בקרשים, ספייק אהובי, בקרשים, זאנדר ואניה במין מוזרות משלהם, וגן זאנדר, בקרשים, וריילי ובאפי- נו באמת. נקודות האור היו ווילו וטארה, וגם הן לא היו משהו.
