שאלונת

[הייזל]

שאלונת

מתי בדיוק ובאילו נסיבות הרגשת שעברתם מתחושה שאתם ילדים(או בני נוער) לנשים וגברים? לי זה קרה ביום שקיבלתי את המרשם הראשון לגלולות למניעת הריון. את המרשם קיבלתי לא כי תכננתי לקיים יחסים אלא בגלל כאבי המחזור. לא הצלחתי אז להבין למה דווקא האירוע הזה גרם לי לחוש שעברתי שלב בחיי אבל לא יכולתי להתעלם מהתחושה הזו. באותו יום הרגשתי אישה ויכולתי לקפוץ באוויר משמחה. אז מה אתן/ם אומרות/ים?

 

[טל קר]

שאלה מענינת ../images/Emo45.gif

אני התחלתי להרגיש שאני אישה אחרי שהתחלתי להעריך יותר נשים ומצאתי את עצמי נהנית משיחות מרובות משתתפות בהן כל המשתתפות נשים. פעם הייתי בגישה של "אם אין בנים זה לא שווה/משעמם", או בגישה של פערים ביני ובין נשים מבוגרות ממני, או שיש להן ילדים. כיום אני מרגישה שאני מדברת בגובה העיניים עם נשות כל הגילאים, גם עם אלו שמבוגרות ממני בעשר שנים, וגם בעשרים שנים, וגם בשלושים שנה. אני מרגישה סולידריות עם נשים ולכן אני מרגישה אשה.

 

[הייזל]

אז אצלך

זה היה תהליך? כי אצלי זה היה: רגע אחד שום דבר מיוחד, חמש דקות אחר כך אני מרגישה אישה ומתרגשת ופשוט לא מצליחה להבין למה: כאילו מה? לא הייתי אישה קודם? אבל זו היתה הרגשה נהדרת. מצד שני, אפאחד מעולם לא הצליח להכניס אותי לצנצנת עם תווית, כלומר אני מעולם לא נתתי לזה להטריד אותי. ודי ניסיתי להנות ממה שהייתי באותה רגע. למרות הרבה שדרים סמויים מעולם לא חשבתי שלהיות אישה זה רע. היפטיה(כתבתי נכון?) תיארה מצב שבו היא הפנימה את המסרים של החברה שבה חיה ותחושת "האישה" שלה הגיעה רק אחרי תהליך ארוך. מה אני המוזרה היחידה פה?

 

[טל קר]

לא בדיוק תהליך במובן של עכשיו אני

מרגישה 20 אחוז אישה, ועכשיו 30, ואח"כ 40, אלא שבעקבות התהליך פתאום תפסתי את עצמי באיזה רגע עושה משהו שאף פעם לא עשיתי קודם ,כמו להיות במפגש שיש בו רק נשים ולהנות מזה, ולדבר עם כולן בגובה העיניים למרות הגילאים השונים, ופתאום הרגשתי ככה. שעברתי תהליך. ועכשיו אני אשה. חוץ מזה לקחתי גלולות מגיל 15, אז אני לא יכולה לחלוק איתך את החוויה של להרגיש אשה בגלל זה זה קצת צעיר לי מדי.

 

[חנה בית הלחמי]

ישבתי בתחנת אוטובוס

לפני הגיוס, ב- 1 בספטמבר 1979, ובפעם הראשונה מזה 12 שנים, כולם הלכו לבי"ס סביבי ואני לא - אני הלכתי לעבודה. ושוב זה קרה בערך 10 שנים אחר כך - כשקראו לי "גברת" ברחוב

 

[nirdagan]

ואיך קראו לך ברחוב בשנים 79-89?

 

[חנה בית הלחמי]

לא זוכרת, אבל בטח לא "גברת"

כי אני ממש זוכרת את הסיטואציה והאלם / הלם בפעם הראשונה שקראו לי ככה... (חוץ מזה שהתחלתי להראות בת יותר מ- 12 קרוב לגיל 30 - בעייה בפני עצמה שבגללה מאוד שמחתי אז שיש לי כזה שם ארוך ורציני, למשל

). קראתי כאן את התשובות וחשבתי קצת ונראה לי שבכלל לא חשבתי על עצמי במושגים של "אני אשה" עד גיל 30 בערך. הטמעתי מאוחר - אולי זו היתה גם הסיבה שלא ראיתי בכלל עד אז את האפלייה והשוני במיצוב נשים מול גברים בחברה, ולא הכרתי בהם.

 

[hypatia]

להפוך לאישה

בפעם הראשונה בחיי שהלכתי לגניקולוגית, עשיתי זאת מטעמים אחראיים, לדעתי, של התכוננות לבאות. כשהגניקולוגית הבינה זאת, היא אמרה לי בבוז: "תחזרי אלי כשתהיי אישה." בררררר… הקשר בין "להפוך לאישה" לבין קיום יחסי מין, מגיע, אני חושבת, מהעולם הגברי-הסקסיסטי, בו בחור הופך ל"גבר" ברגע שהוא שוכב עם אישה. עם זאת, על פי הגישה הרווחת, ה"נקבה" צריכה לקיים תנאי נוסף כדי שתוכל להחשב לאישה - ללדת ילדים. לפני מספר חודשים, למשל, שמעתי סופרת ישראלית מפורסמת, בתחילת שנות ה-40 לחייה, אומרת את הדברים הבאים על אישה אינטלקטואלית שהיא מעריכה: "חבל שהיא החמיצה את הנשיות שלה. היא הרי לא נישאה בשנית, ולא ילדה ילדים." מילא אם את אישה עקרה, במקרה כזה את ראויה לרחמים. אבל אישה שבוחרת לא ללדת ילדים? היא לא ראויה לכנות עצמה אישה. נדרש לי זמן רב לזהות את עצמי כ"אישה" במלוא מובן המילה, מאחר ולא התאמתי למודל של נקבה נשואה כדת וכדין ואם לילדים. תהליך דומה עברתי גם ביחס לזיהוי עצמי כפילוסופית - אחרי שנים רבות בהן כיניתי עצמי כסטודנטית או כמי שעוסקת בפילוסופיה, הבנתי שלעולם לא אתאים למודל הפילוסוף שהציבו לפני - גבר, בראש ובראשונה. ולכן, באופן הדרגתי וכחלק מניסיוני לשנות את תודעתי, התחלתי לכנות את עצמי "אישה-פילוסופית". אני מרגישה שדווקא הפמיניסטיות שלי, תחושות הסולידריות, החברות והאחווה שהרגשתי מאז ומעולם כלפי נשים, והכתיבה שלי כאישה, הן שהופכות אותי, מיום ליום, ל"יותר" אישה. וכהרגלי, אביא כמה פנינים של סיקסו בנושא: אנו נולדות מאוחר לעיתים, אומרת סיקסו, אולם מה שהיה יכול להיות מזלנו הרע הוא מזלנו הטוב, מאחר שתחושת אי-הקבלה והרגשת גלות, בעולם שחוקיו אינם שלנו ומכוונים נגדנו, עשויות להנביע מתוכנו פרץ יצירה ועושר סימבולי. רק עם סיום הריונו הממושך של הלא-מודע, כאשר אישה חדלה מלהרגיש אשמה על כי יש בתוכה מישהי גדולה מה"אני" הדוחפת אותה להתרחב, הופכת האישה לאישה - למי שאינה הורגת דבר בתוכה ומי שאינה הזאב עבור האחר/ת. אז, נולדים הטקסטים בהם האישה היא מזינה ומוזנת, אם וילדה, בעת ובעונה אחת. "בהתחלה ישנו סוף. אל תפחדי: זהו המוות שלך אשר מת. אזי: כל ההתחלות."

 

[אורין קיי]

אוף, איזו שאלה קשה קשה קשה ../images/Emo5.gif

לראשונה הרגשתי אשה בסביבות גיל 27. הייתי נשואה, אמא לבן בגיל שנתיים, אומללה ומדוכאת תדיר. גיליתי את ´מיז´ המגזין האמריקאי בענייני פמיניזם, ופתאום הבנתי שאני אשה אחת ממיליונים - מדוכאות, אומללות, בודדות וכל שאר השיט. זה היה שלב א´. שלב ב´ הגיע מאוחר יותר, כשהתחלתי לנווט את החלטותי ופעולותי יותר ויותר בעצמי, פחות ופחות במחובר לאחרים. כשלמדתי שהמיניות שלי, אינה נתון שאחרים קובעים, אלא היא תלוייה ברגשותי ותחושותי. יצאתי מאוחר מהביצה ומהביצה, מה לעשות...

 

[amonit]

לי תמיד אמרו

הקרובים אלי שאני "גברית" ולא נשית, עוד מגיל ההתבגרות, למרות שיש לי והיה לי חזה גדול וחזות לגמרי לא גברית משהוא בהתנהגות כנראה או בהליכה או השד יודע מה אף פעם לא הבנתי את זה לגמרי, אמרו שיש לי גב של מתאגרף, כשהייתי חיילת [בנסיגה הגדולה]נשלחתי לשערים ללבנון ובדקנו חיילים שחזרו ירדתי מהצפון עם מדי ב´ אמריקאים, עוזי, עמדתי וחיכיתי בתחנה המרכזית [היה לי שיער קצוץ כמו לחיילים] ביקשתי לקנות עיתון נשים ידוע ולא היה לי מספיק כסף, קבצנית אמרה למוכר: תראה איזה חייל מסכן חזר מלבנון, תעשה לו הנחה........ כשהיתי "מתגנדרת" בערב למסיבות וכ´ אמרו לי שאני נראת מוזר, ואפילו קצת זנותית,[למרות שלא הלכתי חשוף..] היתה לי בעיה - בהחלט עם ההגדרה של הנשיות שבי, אף פעם לא הייתי עדינה או מעודנת. מתי התחברו התחושות עם החיצוניות ? בערך בסביבות גיל השלושים כשעברתי הפריות רבות פתאום ההשלמה, פתאום החיצוניות לא שינתה מאומה גם כשהתנפחתי כמו בלון ,באיזה שהוא מקום ההתעסקות הזו והחיטוט הזה כמה שהיה נורא, נתן לי דווקא תחושה שאני אישה שלמה לטוב ולרע- גם אם האיבר הנשי- הרחם ואולי דוקא בגללה שלא ממש "עשתה את המוטל עליה".

 

[soulbird]

אצלי זה תהליך

שבו הבנתי שאני אחראית לחיים שלי. אני אבל יכולה לומר מתי לא הרגשתי אישה בוגרת. זה היה לפני כמה שנים בערך שהייתי בביקור בחו´ל (הייתי אולי בת 25) ניכנסתי לאיזו חנות ספרים והתחלתי לדפדף במדף הנוער. התחלתי לדפדף בספר what every teenage girl should know סתם כי עיניין אותי איך מלמדים שם חינוך מיני. אחת מהמוכרות ראתה אותי ועשתה לי נו נו נו עם האצבעה ואמרה שמדף הקומיקס זה במקום אחר( מה לעשות שאני לא נראת בת גילי) . הסמקתי וברחתי מהחנות כל עוד נפשי בי

 

[רוני ספיר]

זאת באמת שאלה מעניינת

ואני יכולה להעיד על עצמי, שבדומה לכמה אחרות שענו כאן, הרגשתי אשה מאוחר מאד בחיי. כבר הייתי אז אמא, כלומר, לא האמהות הפכה אותי לאשה. כבר הייתי "הצלחה" במקום שבו עבדתי, כלומר - גם לא הפן הזה הפך אותי לאשה בעיני עצמי. אני חושבת שהעניין הוא, ש"אשה" מבולבל אצלי עם "אשה בוגרת". במובן הזה, אני מצפה שעוד ישובו הגלים שכבר היו - כן אשה, לא אשה לגמרי אלא יותר ילדה, ושוב, כן אשה. גם אותי שאלו לפני בערך חמש שנים בסופר מרקט אם כרטיס האשראי הוא של אמא. היום אף אחד לא ישאל אותי שאלה כזו, אני לא נראית "צעירה" יותר מהגיל שלי. אני נראית כמוני. אולי אני יכולה להאחז בפעם הראשונה שבה חגגתי יום הולדת, ושמחתי על הגיל שלי, ועל מה שהצלחתי להפוך להיות עד אליו. לא הרגשתי צעירה מדי, לא מבוגרת מדי, לא האשמתי את עצמי במה שלא הספקתי, לא חשבתי שעם השנים אני אהפוך למשהו אחר לגמרי. הייתי שבעת רצון מהדרך שבה אני מתאימה לאני, והגיל מתאים לי. זה קרה בדיוק לפני שנה, בגיל שלושים ושתיים. מבחינתי, אז הפכתי לאשה.

 

[wolf18]

מעברים../images/Emo104.gif

כיוון שהשאלה התייחסה גם לגברים אז ברשותכן אני אכניס את ה two cents שלי. אצלי זה היה בשני שלבים. מכירות את זה שקורה משהו ואתה חושב שהגעת למקום מסוים ואז קורה עוד משהו שמבהיר שהדבר הראשון שקרה לא היה הדבר האמיתי אבל רק כשהשני קורה מבינים את זה? אני אסביר. תחושת הגבר הראשונה הייתה כשהתחתנתי בפעם הראשונה. הרגשתי שעכשיו עברתי פאזה ויש אישה ויש גבר ויש זוג וזה שונה לגמרי מכל מה שהיה קודם. אחר כך כשהתחתנתי פעם שניה (תודה לאל על second chances) ונולד הבן הראשון הבנתי בשניה שראיתי אותו מה זה גבר. זה מין הבנה פתאומית מלאה ושלמה שמאותו רגע החיים שלך אחרים. המשמעות של המילה "גבר" התחילה לקבל מהות מלאה יותר. גבר מלשון התגברות. התגברות על הרצון הילדותי שלנו לקבל ולקבל ושינוי הכוונה שמאחורי הרצון הזה לכוונת השפעה (מלשון שפע). הפיכת העצמי שקודם דאג רק לעצמו, לכלי שכוונתו לקבל על מנת להשפיע שפע למישהו אחר. זה היה לי שיעור גדול כי זה מתחיל בזה ואפשר אחר כך להעביר את זה להתייחסות לאנשים בכלל וזו בשבילי משמעות המילה "גבר".

 

[החושף הנחשף לאהבה]

מעטות הפעמים שהחושף

הרגיש גבר. אולי שלוש פעמים בחיים. בכולן הוא היה במצב שבו הוא "הציל" נשים. בשלושת הפעמים "ההצלה" היתה מפגיעות שפגעו גברים. ודווקא ברגעים האלו החושף הרגיש גבר. אבל זה חלף מהר והוא חזר להרגשה הכללית של איש. משיחות עם נשים וקריאה של הפורום הזה ואחרים החושף רואה שיש משהו מאוד עוצמתי בלהרגיש אישה בעיקר אישה פמניסטית. מין גאווה, אולי גאוותו של המדוכא המרים את ראשו אל מול המדכא, אולי משהו גדול יותר אולי התחושה של ההתנערות. אבל להרגיש גבר זו הרגשה די מחורבנת. כי היות הגבר הוא בראש ובראשונה לא להיות אישה ומיד אחר כך להיות בצד המדכא. והחושף מאוד לא אוהב להיות מדכא הוא אפילו לא אוהב שיחשבו שהוא כזה. לפעמים החושף הולך ברחוב ורואה נשים ובא לו לגשת לכל אחת מהן וללחוש לה באוזן "אני בצד שלך.". אבל החושף לא עושה את זה בדרך כלל, כלומר אף פעם לא. אבל ממש בא לו לצעוק. פעם מזמן החושף רצה לבקר ידידה שנאנסה. הוא התקשר והיא ביקשה שלא יבוא. על אף שרצה מאוד לא להקשות הוא שאל "למה?". "כי אתה גבר." היתה התשובה. החושף אמר "תתקשרי שתרגישי מוכנה." ניתק, ובכה. בכה הרבה. הוא הרגיש כמו אדם שנידון למאסר על פשע שלא ביצע. הוא הבין אותה וכאב את כאבו על היותו חלק מהגברים/נשים. אחר כך הוא החליט כי הוא לא גבר. ומאז ועד היום הוא לא מכנה את עצמו גבר. החושף הוא איש. מתי הוא הפך לאיש? ביום שהוא נולד. מתי הוא הבין שהוא איש מהיום שהוא נולד? בגיל די צעיר זה נטבע בו ואחרי שיחת הטלפון ההיא היו גם מילים שתיארו את ההרגשה. החושף רואה את החיים כדבר מתמשך. לא עוצרים, לא מתקדמים לאט ולא מתקדמים מהר. אין נקודה שבה הכל קרה ואין נקודה שבה לא קרה כלום. קו ישר, אבל מרתק. החושף לא רואה שוני בין הרגשות שפיעמו בו שהיה בן 6 ...8....11...19..25....30 או כל גיל אחר. הרגשות אותן רגשות. הכעס, השמחה, העצב, הבדידות, האושר וכו וכו כולם היו כשנשארו, רגשות. וככה החושף אוהב להרגיש כלפי עצמו, איש עם רגשות.