טוב, טוב, אז גם אני...
1. מה מרגש אותכם? - מה לא. אני נוח להתרגש... שירים, סרטים, תמונות, מעשים של אחרים, לפעמים אפילו פרסומות מסחריות...
הבוקר דמעתי למשמע השיר "ימי בנימינה". 2. על מה אתם מצטערים שעשיתם? (בעברכם) - מצטער שמשך שנים, כילד, התנהגתי לאחי הבכור והפגיע בזלזול וכאל אזרח סוג ב'. גרמתי לו לשנוא את נוכחותי ולהעדיף להיות לבד על פני להיות בחברתי. פעם, עברתי מאחוריו בתמימות גמורה, והוא התכופף באחת כמי שברגע האחרון חומק ממכה בלתי נראית. הייתי בן 11 או 12 ובעקבות המקרה הלכאורה סתמי הזה - הכל הפסיק. התעוררתי למחרת והייתי בן אדם אחר לגמרי כלפיו. 3. איזה שיר, ציור, צילום, פסל הייתם מניחים על שולחנכם ולמה? - צילום של המבנה הראשון שנגלה לעיני כשיצאתי, לראשונה בחיי, מהתחתית של עיר אירופאית מפורסמת. היתה זו הפעם הראשונה שלי בחו"ל לבדי ולרגע הזה, כמי שגדל באופן בלתי עצמאי בעליל, היה משמעות א-ד-י-ר-ה עבורי. ממש רגע שחצה את חיי לשניים. יכולתי להרגיש איך עמוק בבטני מנועים מטרטרים ברעש ומציתים את סילוני הבגרות שלי. את ההכרה שלי בכך שאני מסוגל בכוחות עצמי - לא חשוב מה. 4. איזה כשלון מעברכם מהדהד בכם עד עצם היום הזה? - אני חושב שיש כזה אבל מקווה שתכבדו אם אומר שאיני מסוגל לחשוף אותו. לפחות לא כעת. (ולא, זה לא קשור בפלילים...)
5. מיהו האדם אשר אתם רוחשים לו הערצה ולמה? - לסבתא שלי, כי היא בת שמונים וחמש, חיה במדינה שאינה דוברת את שפתה, אחרי שלושה סרטנים, בעל מת אחד, שואה אחת - ועדיין מחייכת. אם יש משהו בחיי שלמדתי על פרופורציות, זה ממנה. חוץ מזה יש משהו מאוד מסתורי וקסום בבודלר, בולגקוב, מנדלשטאם ושאר משוררים או סופרים חלוצים, מבקיעי דרך, אנשי מחתרת שכתבו בסתר ולעתים אף שילמו על כך בחייהם. ומנדלה, כי אנחנו מפקיעים שירים לטובת הציבור הרחב, אבל הוא הפקיע שני עשורים מחייו.... 6. למי או למה אתם הכי מתגעגעים? - לסבא שלי ז"ל ולימי הקיץ של ילדותי כשדבורים היו חגות סביב הצמר-גפן-המתוק שלי וסבא אמר לי: אתה צריך לדעת להגן על מה ששלך ויותר מכל, מתי ועם מי להתחלק (ואז בצע חתיכה מהצמר גפן, נתן לדבורים להתקרב, הניח אותה וליווה אותי עשרה צעדים הצדה כדי שאוכל ליהנות מהצמר לבדי). 7. מה הריח המועדף עליכם? - ריח הדשא הקצור. 8. האם יש לכם כישרון יוצא דופן? או, איזה כישרון מיוחד הכי הייתם רוצים שיהיה לכם? - הייתי רוצה להיות האדם האחד עלי אדמות שמסוגל ללקק את המרפק של עצמו. שובר קרח מעולה ברגעי שתיקה מביכים. וגם לא הייתי מתנגד כלל להיות משורר או צייר או פסל או צלם או נגן פסנתר. על אמת. מאלה שזה כל חייהם והם באמת באמת טובים בזה. 9. מהו הרגע המביך ביותר בחייכם? - אני משוכנע שיש אחרים מביכים יותר, אבל כל מה שאני זוכר כרגע זה שהנתגשתי בעמוד באמצע הרחוב ושנית, כשהייתי קטן יותר, עמדתי בחדר הוטרינר של כלבי ויצרתי סביב כפות רגליי שתי שלוליות קטנות שזרמו לשם במורד מכנסיי. הוא לא שם לב (בטח האשים את הכלב שלי אחרי שיצאתי משם...). אפשר לומר שזה רגע מביך הגם שרק אני הייתי עד לו? 10. מה היה הרגע בו הייתם מלאי גאווה יותר מכל? - פעם אחת בכיתה ג' למדתי בעל פה שני עמודים באנגלית שנדרשתי לנאום מול הכיתה וברגע האמת, במקום לקפוא - זכרתי הכל. ועוד, הפעם הראשונה שהייתי לבדי בחו"ל, רחוק מהבית, ברשות עצמי. זהו. רוצה לראות אחד פה שיקרא לי "זר" מעכשיו...
מקווה רק שלא הרחקתי לכת. אולי במקום מסוים הייתי זקוק לזה...
