שאלה
- פותח הנושא אורון ק
- פורסם בתאריך
אני יענה לך בס"ד בקצרה ..../images/Emo8.gif
ר' נחמן ומפרט כי הדרך להשמר מנפילה מ'טוב עין' ל'רע עין' היא על ידי שמירת העין מ'כח המדמה'. על מנת להבין משמעותו של מושג זה נתחיל דוקא בשיטת הרמב"ם: כח מדמה - שם לכח הנמצא בבעלי חיים או בקצתם, ובאדם הוא כבר ידוע, שבו ידמה בלבו כל דבר, נמצא או שאינו נמצא. אם שידמה דבר שכבר השיג בחושיו כאשר השיגו - כאיש שידמה בנפשו אדם שראה או זולתו מן הנמצאות, או שירכיב דברים נמצאים נפרדים ויחברם בדמיונו - כמו שידמה איש ולו, מוסף על האיברים הטבעיים, שתי כנפים, ושתי עינים על קדקדו ושתים בערפו, וגבהו עד גלגל הירח, וכיוצא באלו הנמנעות. וזה הכח פעולתו בהקיץ ובשינה, כי החלומות דמיונים גם כן - אומרים הפילוסופים, כי זה יחזק בעת השינה, מפני שינוח אז מטרדת החושים המטרידים אותו בפעולותיהם בעת היקיצה. דמיון - שם לפעולת הכח (פירוש המילות הזרות, אות ד'). הכח המדמה בטרמינולוגיה המחשבתית הוא הדמיון, והוא קיים לפי התפיסה הפילוסופית המקובלת גם באדם וגם בבעלי החיים, או לכל הפחות במקצתם. בכוחו של הדמיון לדמיין את הנמצא או את שאינו נמצא, את מה שכבר השגנו בחושנו ואת מה שלא. ככזה, סובר ר' נחמן, עלול להיות הכח המדמה גרוע מן העוורון, שהרי העיוור מודע לכך שאינו רואה, אולם המדמה המתבונן באופק ורואה באופן ברור את המראה, אינו מודע לכך כי הדמיון הוא שיצר את המראה. מנגד, מדבר הרמב"ם על הכח המדמה ככלי המרכזי להשגת דרגות הנבואה: וכן כבר ידעת פעולות הכח הזה המדמה בזכירת המוחשות והרכבתן, והחיקוי אשר בטבעו, ושהחשובה והנכבדת בפעולותיו אינה אלא בעת מנוחת החושים ושביתתם מפעולותיהם, אז יאצל עליו שפע מסוים כפי ההכנה, הוא סיבת החזיונות הצודקות והוא עצמו סיבת הנבואה(מורה נבוכים חלק ב', פרק ל"ו). יכולתו של האדם לראות מראות אלוקים נובעת מכח המדמה שיש בו. אלא שאליה וקוץ בה, שהרי הדמיון, כפי שהזכרנו, עלול לתעתע באדם, וממילא להכניס את כל מראה הנבואה, המושתת עליו, לסוג של 'חזיון תעתועים'. ר' נחמן עצמו מוסיף ואומר כי הכח המדמה הוא הפכה של הדעת: 'כי אתה הדעת מאסת...'. מאיסת הדעת מפילה את האדם לשליטתו של כח המדמה. הדעת, סובר ר' נחמן, היא הכלי שיש בידו של האדם להשמר ממזימותיו של הכח המדמה. מסיבה זו ראה ר' נחמן את השתלטותו של הכח המדמה על האדם, כהורדתו של האדם למדרגה הבהמית, נעדרת השכל, שמונחית על פי כח המדמה בלבד. על קושי זה בהקשר הנבואי עמד הר"ן בדרשותיו: מצורף לזה, שהודיעם עוד, שנבואתו לא תהיה באמצעות הכח המדמה, כאשר תהיה בשאר הנביאים. והוא אמרו: בכל ביתי נאמן הוא. והמפרשים פירשוהו שהיה ענינו כאיש נאמן בית נכנס ויוצא בכל שעה. אבל אני אפרש בזה ענין אחר, והוא שנבואת משה היתה יותר נאמנת [יותר] משאר נבואות הנביאים, על הצד שאבאר. והוא שידוע שהכח שיכזב באדם תמיד, הוא הכח המדמה, שמדרכו שיחליף ענין בענין אחר שאין מציאות אליו כלל. והנביאים היו מתנבאים באמצעות זה הכח. והיו רואים ענינים לא היה להם מציאות כלל. ונבאר זה באחת הנבואות והוא ההקש בשאר. הנה זכריה התנבא ואמר: 'ראיתי והנה מנורת זהב כלה [וגלה על ראשה] ושבעה נרותיה עליה שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה ושנים זיתים עליה אחד מימין הגלה ואחד על שמאלה'. הנה הענין הזה בעצמו לא היה [רואה] דבר אמתי כלל שיהיה לו מציאות, ומה שאמר ראיתי והנה מנורה, לא היה רואה כלל אותה, אבל מצד שהיתה נבואתו באמצעות הכח המדמה, היה נראית אליו כאלו היה רואה החזיון הזה. והענין האמתי ממנו היה הדבר המכוון הנמשל, כמו שנאמר: ויאמר מה שני הזיתים האלה, ויאמר אלה שני בני היצהר. הנה אם כן עם היות הענין הנרמז ואשר כוון בו אמיתי, החזיון כולו לא היה אמיתי, אבל הוא ענין נדמה. ולא היה כן ענין משה עליו השלום כי מפני שלא היתה נבואתו באמצעות הכח המדמה, ולא על ידי משל וחידה כלל, כמו שאמר: 'פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות', ולזה אמר 'בכל ביתי נאמן הוא'. כלומר, בכל אשר יגיד שראה בביתי הוא נאמן, שהכל הוא אמיתי בעצמו כמו שיגיד שראה אותו. ברוך ה' לעולם אמן ואמן (דרשות הר"ן דרוש שמיני). הר"ן מבקש להבדיל בין נבואתו של משה שהיא 'נאמנת' במאת האחוזים לבין נבואת שאר הנביאים שקיים בהם הספק מכיון שהם מושתתים על הדמיון. נדגיש, הר"ן אינו מפקפק בנבואתם אולם הוא אומר שוודאות הנבואה ניתנה רק בידיו של משה, ולא בכדי, נוסיף אנו, נבואתו של משה הצמיחה את התורה הנצחית, שאין ספק שמעמדה וסמכותה שונים מכל ספר נבואי אחר, קדוש ככל שיהיה. הרמב"ם לא סבר כר"ן וכך הוא כותב: והענין השני להודיענו עד כמה אמיתי אצל הנביאים מה שבא להם מאת ה' בחזון, כדי שלא יחשוב אדם שכיוון שזה בחלום ובמראה כמו שבארנו, ובאמצעות הכח המדמה, אפשר שלא היה מה ששמעוהו או מה שנמשל להם אמת, אלא מעורב בו השערה מסויימת, לפיכך רצה להשמיענו שכל מה שרואה הנביא במראה הנבואה אמת ונכון אצל הנביא, אין לו ספק בשום דבר ממנו כלל, ודינו אצלו כדין כל הדברים המציאותיים המושגים בחושים או בשכל (מורה נבוכים חלק ג', פרק כ"ד). הרמב"ם, אם כן, איננו רואה ב'כח המדמה' גורם המכניס ספק בוודאותה ואמיתותה של הנבואה, ומצד הנביאים הוודאות של מראה הנבואה, אף על פי שהיא מבוססת על הכח המדמה, חזקה כוודאות החושים או השכל. נדמה לי, כי ר' נחמן אינו רואה את בעית הכח המדמה רק בעולם המושגים של אמת ושקר, אלא גם בעולם המושגים של טוב ורע. הדמיון, מבין ר' נחמן, איננו רק מתעתע ביחס לאמיתות ולשקר, אלא גם ביחס לטוב ורע. הרהורי העבירה הבאים לאדם, תאוותיו, אם זה לעריות, אם זה לאוכל ואם זה לממון, באים לו לאדם מן הכח המדמה, המצייר בפניו את אותו המושא שאליו הוא משתוקק ומתאווה. דמיונו של האדם יכול לנשא את האדם עד למראות אלוקים, ומאידך יכול להפילו את למדרגה הבהמית הנמוכה ביותר. בקיצור זה נראה כמו מחשבתו של האדם, או נכון יותר לומר דימיונות של האדם. מקווה שעזרתי טל כהן
ר' נחמן ומפרט כי הדרך להשמר מנפילה מ'טוב עין' ל'רע עין' היא על ידי שמירת העין מ'כח המדמה'. על מנת להבין משמעותו של מושג זה נתחיל דוקא בשיטת הרמב"ם: כח מדמה - שם לכח הנמצא בבעלי חיים או בקצתם, ובאדם הוא כבר ידוע, שבו ידמה בלבו כל דבר, נמצא או שאינו נמצא. אם שידמה דבר שכבר השיג בחושיו כאשר השיגו - כאיש שידמה בנפשו אדם שראה או זולתו מן הנמצאות, או שירכיב דברים נמצאים נפרדים ויחברם בדמיונו - כמו שידמה איש ולו, מוסף על האיברים הטבעיים, שתי כנפים, ושתי עינים על קדקדו ושתים בערפו, וגבהו עד גלגל הירח, וכיוצא באלו הנמנעות. וזה הכח פעולתו בהקיץ ובשינה, כי החלומות דמיונים גם כן - אומרים הפילוסופים, כי זה יחזק בעת השינה, מפני שינוח אז מטרדת החושים המטרידים אותו בפעולותיהם בעת היקיצה. דמיון - שם לפעולת הכח (פירוש המילות הזרות, אות ד'). הכח המדמה בטרמינולוגיה המחשבתית הוא הדמיון, והוא קיים לפי התפיסה הפילוסופית המקובלת גם באדם וגם בבעלי החיים, או לכל הפחות במקצתם. בכוחו של הדמיון לדמיין את הנמצא או את שאינו נמצא, את מה שכבר השגנו בחושנו ואת מה שלא. ככזה, סובר ר' נחמן, עלול להיות הכח המדמה גרוע מן העוורון, שהרי העיוור מודע לכך שאינו רואה, אולם המדמה המתבונן באופק ורואה באופן ברור את המראה, אינו מודע לכך כי הדמיון הוא שיצר את המראה. מנגד, מדבר הרמב"ם על הכח המדמה ככלי המרכזי להשגת דרגות הנבואה: וכן כבר ידעת פעולות הכח הזה המדמה בזכירת המוחשות והרכבתן, והחיקוי אשר בטבעו, ושהחשובה והנכבדת בפעולותיו אינה אלא בעת מנוחת החושים ושביתתם מפעולותיהם, אז יאצל עליו שפע מסוים כפי ההכנה, הוא סיבת החזיונות הצודקות והוא עצמו סיבת הנבואה(מורה נבוכים חלק ב', פרק ל"ו). יכולתו של האדם לראות מראות אלוקים נובעת מכח המדמה שיש בו. אלא שאליה וקוץ בה, שהרי הדמיון, כפי שהזכרנו, עלול לתעתע באדם, וממילא להכניס את כל מראה הנבואה, המושתת עליו, לסוג של 'חזיון תעתועים'. ר' נחמן עצמו מוסיף ואומר כי הכח המדמה הוא הפכה של הדעת: 'כי אתה הדעת מאסת...'. מאיסת הדעת מפילה את האדם לשליטתו של כח המדמה. הדעת, סובר ר' נחמן, היא הכלי שיש בידו של האדם להשמר ממזימותיו של הכח המדמה. מסיבה זו ראה ר' נחמן את השתלטותו של הכח המדמה על האדם, כהורדתו של האדם למדרגה הבהמית, נעדרת השכל, שמונחית על פי כח המדמה בלבד. על קושי זה בהקשר הנבואי עמד הר"ן בדרשותיו: מצורף לזה, שהודיעם עוד, שנבואתו לא תהיה באמצעות הכח המדמה, כאשר תהיה בשאר הנביאים. והוא אמרו: בכל ביתי נאמן הוא. והמפרשים פירשוהו שהיה ענינו כאיש נאמן בית נכנס ויוצא בכל שעה. אבל אני אפרש בזה ענין אחר, והוא שנבואת משה היתה יותר נאמנת [יותר] משאר נבואות הנביאים, על הצד שאבאר. והוא שידוע שהכח שיכזב באדם תמיד, הוא הכח המדמה, שמדרכו שיחליף ענין בענין אחר שאין מציאות אליו כלל. והנביאים היו מתנבאים באמצעות זה הכח. והיו רואים ענינים לא היה להם מציאות כלל. ונבאר זה באחת הנבואות והוא ההקש בשאר. הנה זכריה התנבא ואמר: 'ראיתי והנה מנורת זהב כלה [וגלה על ראשה] ושבעה נרותיה עליה שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה ושנים זיתים עליה אחד מימין הגלה ואחד על שמאלה'. הנה הענין הזה בעצמו לא היה [רואה] דבר אמתי כלל שיהיה לו מציאות, ומה שאמר ראיתי והנה מנורה, לא היה רואה כלל אותה, אבל מצד שהיתה נבואתו באמצעות הכח המדמה, היה נראית אליו כאלו היה רואה החזיון הזה. והענין האמתי ממנו היה הדבר המכוון הנמשל, כמו שנאמר: ויאמר מה שני הזיתים האלה, ויאמר אלה שני בני היצהר. הנה אם כן עם היות הענין הנרמז ואשר כוון בו אמיתי, החזיון כולו לא היה אמיתי, אבל הוא ענין נדמה. ולא היה כן ענין משה עליו השלום כי מפני שלא היתה נבואתו באמצעות הכח המדמה, ולא על ידי משל וחידה כלל, כמו שאמר: 'פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות', ולזה אמר 'בכל ביתי נאמן הוא'. כלומר, בכל אשר יגיד שראה בביתי הוא נאמן, שהכל הוא אמיתי בעצמו כמו שיגיד שראה אותו. ברוך ה' לעולם אמן ואמן (דרשות הר"ן דרוש שמיני). הר"ן מבקש להבדיל בין נבואתו של משה שהיא 'נאמנת' במאת האחוזים לבין נבואת שאר הנביאים שקיים בהם הספק מכיון שהם מושתתים על הדמיון. נדגיש, הר"ן אינו מפקפק בנבואתם אולם הוא אומר שוודאות הנבואה ניתנה רק בידיו של משה, ולא בכדי, נוסיף אנו, נבואתו של משה הצמיחה את התורה הנצחית, שאין ספק שמעמדה וסמכותה שונים מכל ספר נבואי אחר, קדוש ככל שיהיה. הרמב"ם לא סבר כר"ן וכך הוא כותב: והענין השני להודיענו עד כמה אמיתי אצל הנביאים מה שבא להם מאת ה' בחזון, כדי שלא יחשוב אדם שכיוון שזה בחלום ובמראה כמו שבארנו, ובאמצעות הכח המדמה, אפשר שלא היה מה ששמעוהו או מה שנמשל להם אמת, אלא מעורב בו השערה מסויימת, לפיכך רצה להשמיענו שכל מה שרואה הנביא במראה הנבואה אמת ונכון אצל הנביא, אין לו ספק בשום דבר ממנו כלל, ודינו אצלו כדין כל הדברים המציאותיים המושגים בחושים או בשכל (מורה נבוכים חלק ג', פרק כ"ד). הרמב"ם, אם כן, איננו רואה ב'כח המדמה' גורם המכניס ספק בוודאותה ואמיתותה של הנבואה, ומצד הנביאים הוודאות של מראה הנבואה, אף על פי שהיא מבוססת על הכח המדמה, חזקה כוודאות החושים או השכל. נדמה לי, כי ר' נחמן אינו רואה את בעית הכח המדמה רק בעולם המושגים של אמת ושקר, אלא גם בעולם המושגים של טוב ורע. הדמיון, מבין ר' נחמן, איננו רק מתעתע ביחס לאמיתות ולשקר, אלא גם ביחס לטוב ורע. הרהורי העבירה הבאים לאדם, תאוותיו, אם זה לעריות, אם זה לאוכל ואם זה לממון, באים לו לאדם מן הכח המדמה, המצייר בפניו את אותו המושא שאליו הוא משתוקק ומתאווה. דמיונו של האדם יכול לנשא את האדם עד למראות אלוקים, ומאידך יכול להפילו את למדרגה הבהמית הנמוכה ביותר. בקיצור זה נראה כמו מחשבתו של האדם, או נכון יותר לומר דימיונות של האדם. מקווה שעזרתי טל כהן
lior02010201
New member
העיקר שענית בקצרה 
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.