צריך לדון כל מקרה לגופו
שזה אומר שגם הגבלת 20 הפגישות אינה הגבלה, ואם צריך - יכולות להיות גם 50 פגישות, לפי הצורך, ובלבד שהמטרה היא להכיר כפי צרכי בני הזוג על מנת להינשא. וברור שהפגישות צריכות להתקיים עפ"י ההלכה. מאוד רצוי לעשות בירורים אצל קרובי משפחה וחברים, אבל לא בכל מקרה זה יעיל ורצוי. כאשר מדובר בבעלי תשובה (בעיקר טריים), הבירורים הם די חסרי תועלת. כאשר מדובר באנשים מבוגרים ולא צעירים - כנ"ל. במקרים כאלה, הבירור העיקרי צריך להיות בין 2 בני הזוג, ובהתאם למקרה - הוא עלול לקחת הרבה פגישות. איש לא יגדיר כאן מספר פגישות ראוי, כגון 3-4 פגישות, עד 20 וכו'. אין הגדרה למקרים אלו. בכל מקרה של בעלי תשובה, גם צעירים מאוד - כאשר ההורים אינם אלו שמכוונים את השידוך, מבררים על בן הזוג ויוצרים את הקשר הראשוני עם המשפחה, אלא מעורבת שדכנית שמפגישה את שני בני הזוג ביניהם - לא ראוי כלל וכלל להסתפק ב-3-4 פגישות, ואינני יודעת מאין הדעה ש"הפוסקים קבעו ש-3-4 פגישות מספיקות". למקרה זה - בד"כ אין הן מספיקות. גם אם בעלי התשובה הם חסידים - אם אינם בני 18-20, ואין הורים המעורים בחברה החרדית המבררים לפני השידוך ומחווים את דעתם עליו - לא נכון להסתפק בפגישה האחת המקובלת בעדה זו. לגבי השאלה עצמה, לא ברור מדוע יודעים בני הזוג מראש, שיירצו לצאת שנה קודם שיחליטו אם להתחתן.