שאלה

[עין לציון1]

שאלה

ידוע המשל ב-Coaching על כך שלהבדיל מפסיכולוגיה שמסתכלת דרך המראה הקטנה על התנועה שנוסעת מאחורי הרכב שלנו, הרי ה-Coaching מסתכל דרך השימשה הקידמית. אחלה משל, אבל האם אתם באמת מאמינים שניתן לפתור בעיות בהווה רק תוך הסתכלות על העתיד ותוך ניתוק מהעבר ?

 

[isaacm]

כן

 

[עין לציון1]

בתשובה לכן

אני מקווה שב-Coaching ניתן למצוא עומק והרחבה רבים יותר מהתשובה הזו.

 

[isaacm]

בודאי.

 

[עין לציון1]

תשובות רציניות יותר יתקבלו בברכה

 

[isaacm]

תשאל שאלה רצינית תקבל תשובה רצינית ../images/Emo8.gif

 

[עין לציון1]

הבקשה לתשובה רצינית היתה מיועדת לשאר הקוראים.

לא ציפיתי ממך לתשובה אחרת, לאור הקודמות שלך.

 

[isaacm]

קיבלתי, הערה בהחלט במקום.

 

[עין לציון1]

חוזר בתשובה

תראה, אני 'רוחניק' לא פחות מכם ובוגר רייקי ואי אלו חוויות מעצבות בחיים ובכלל זה עבודה עם מורה רוחנית עכשיו, אבל איפשהו יש את הקטע הזה של לענות בשאלה, רמזים, תן לנו להראות לך את האור בדרך שלנו שהיא רצופה סודות. שאלתי פעם שאלה בפורום של טאו, שאלה נורא פשוטה, והתשובות הסתמיות פשוט העיפו אותי משם. דווקא בתור אחד שמוצא עצמו מייעץ המון לאנשים ומגשש ללמוד את הנושא, היה לי חשוב לקבל מושג בסיסי על שאלה שהציקה לי, בלי "אז לאן אתה לוקח את זה" ו"זה לא בעיות, זה מטרות".

 

[isaacm]

נראה לי שמהמקום הזה ניתן להסביר את המשל

שהבאת בצורה מאד בהירה, ולשייך אותו לתפיסת העולם שלנו. נדמה לי שענבל כבר הסבירה את זה די יפה, אבל אוסיף את הפירורים שלי. גם בפסיכולוגיה מתייחסת לעתיד, וגם האימון מתייחס לעבר. ההבדל הוא במיקוד. וזה כפי שתיארת. למה נראה לי שמה שמטריד אותך זה מעבר לשאלה?

 

[עין לציון1]

את כולנו מטרידים כל מיני דברים

אבל לעניין האימון, אתה יודע, צריך אמון בשיטה ובטחון ביכולותיה לפחות ברמה התאורטית, לפני שניגשים ללמוד אותה ברמת המעשה, אם בכלל.

 

[isaacm]

נכון, אבל את זה נראה לי שלא תוכל למצא

בשיחות בפורום. תצטרך לקרא קצת יותר ולשוחח עם אנשים שעברו אימון (תחפש כאלה שעברו אימון מוצלח אם אתה מעוניין להתרשם). מעבר לזה, אתה מוזמן להמשיך ולשאול שאלות שמעניינות אותך. ובהצלחה לך ב - quest שלך. איציק

 

[HaraRa]

אני לא יכול להסכים אתך יותר

המנהג הפלצני של לענות תשובות מוקפות הילת מסתורין צופנת סוד, היא אחד הדברים שהכי דוחים אותי. מה שמניע אדם לענות תשובות כאלה מבחינתי הוא איזה צורך להאדיר את עצמו ולחבוש כובע של איזה גורו עם חכמה עמוקה, וזה סותר את מה שבאמת צריך להניע אותו- הרצון לעזור לאדם השני.

 

[isaacm]

אהבתי את מה שכתבת

מה שצריך להניע את כולנו - זה הרצון לעזור לאדם השני. וממקום חיובי אני רוצה להזמין אותך לבחון כיצד התכוונת לעזור, וגם למי התכוונת לעזור בהודעה הזו. ואחר כך - תבחן גם מה זה אומר על מי שזה עזר לו אם זה עזר לו. תשובה לאקונית (כמו "כן", "לא", "בודאי" ודומיהן - ללא פירוט נוסף), יש בהן אמירה. יש אנשים שעונים כך תמיד, במקרה זה האמירה מתייחסת לאדם עצמו, ולצורה בה הוא מתייחס לסביבה (גם זה לא בהכרח שלילי). כשזו אינה צורת הדיבור הרגילה של הדובר (אני מזמין אותך לקרא שירשורים שנכתבו בפורום) יש בזה אמירה. כאן אני רוצה לפנות אליך בשאלה נוספת: האם, לדעתך, קיימת אפשרות כלשהי, שהמציאות קצת שונה מהצורה שאתה רואה אותה? האם ייתכן שאדם נותן תשובות כאלה לא כמנהג אלא כתשובה - שלוקחת בחשבון את השואל, את השאלה והמשך אפשרי לשיחה? תראה, כתבת רק שלש שורות, ואני עונה לך במגילה. מה אתה חושב, יש לי סיבה? למה אני עושה את זה? אגלה לך סוד. זה בערך שליש ממה שיש לי לומר. ואני מקוה שקראת את הכל. מתוך כל מה שקראת, אני מזמין אותך להתעלם ממה שלא מתאים לך - ולקחת לעצמך את מה שכן. מזמין אותך להמשיך ולהשתתף כאן ומאחל לך הרבה הצלחה שם (בחיים שלך) איציק

 

[גלעד63]

זו הפרשנות היחידה של המשל הזה?

היית יכול, נניח, לחשוב על פרשנויות אחרות? (כאלה שמדברות על "מטרות", נניח, ולא "בעיות"?)

 

[עין לציון1]

ובכל זאת

כל מטרה שיש לך (או בעיה שאתה רוצה לפתור), אינה עומדת בזכות עצמה ואינה מנותקת ממי שאתה עכשיו ובאופן שבו התעצבת בעבר. זו המשל והנמשל שקיבלתי ממישהי שלמדה Coaching, כך הסבירו לה. זו לא פרשנות שלי לנושא.

 

[רונה80]

זה נכון אבל..

הזמן היחיד הקיים הוא ההווה, זה הזמן היחידי בו אתה יכול לעשות בחירה ולשנות את ההסתכלות על העבר ולהשפיע על משהו חדש שיקרה בעתיד. אם תחשוב על זה העבר בעצם לא קיים , ואם תצליח לעשות בחירה אחת המנוגדת לאיך שהעבר משפיע עליך תשנה את העתיד. ממליצה לך לקרוא את הספר "כוחו של הרגע הזה". יום מקסים

 

[עין לציון1]

בתשובה לרונה.

סוף סוף תשובה אינטיליגנטית. וזהו ספר נפלא שאני ממליץ עליו לכל מוקירי זיכרי.

 

[גלעד63]

אתה לא מקשיב

כל מה שביקשתי ממך היה לפרש שוב את המשל במונחים של מטרות. למסקנות נגיע, אל תדאג, רק שיש חשיבות לתהליך - סמוך עלי.

 

[ענבל כהן חמו]

ומשל משלי

אם אעשה פרפראזה על המשל שלך, האופן שבו אני רואה אימון הוא כזה: אתה יוצא לדרך, על יד ההגה מונחת תמונה של היעד, כך שאתה יכול להסתכל עליה ולהזכר לאן אתה רוצה להגיע כאשר אתה מתעייף מנהיגה. אתה מסתכל קדימה, רואה את הדרך, מחליט מדי פעם מהי הדרך הנכונה ליעד שלך. מדי פעם אתה מסתכל גם לצדדים, לראות מי עוד בדרך, ובמראה האחורית - לראות את המקומות שהשארת מאחוריך ומה השפעתם עליך. אני לא רואה אימון כמשהו שמתנתק מהעבר - העבר חשוב כדי להבין איפה אנחנו היום, מי אנחנו, מה אנחנו רוצים, מה השדונים שלנו, מה אפשרי עבורנו ומה בלתי אפשרי, למה אנחנו רוצים לומר כן ולמה אנחנו רוצים לומר לא בחיים. כל הדברים בחיינו קשורים גם לחוויות ולנסיון העבר שלנו. ההבדל בעיני שבאימון אנחנו לא נשארים בעבר, אלא הולכים ממנו אל העתיד.