עיון ברש"ר הירש
העיון מעלה שקודם כל - טעיתי. נושא הפרישה בין האשה היולדת לבין הבעל והלכות נידה אינם קשורים כאן. מה שמצטווה האשה לאחר הלידה הוא "לשבת על דמי טוהרה", וזמן זה כפול בלידת בת מאשר בלידת בן. יש הבדל, עפ"י המבואר בפירוש, בין "טהרה", "היטהרות" (שזה הלכות נידה הרגילות) לבין "טוהר" ("להיות טהור"). גם לאחר שהיטהרה האשה (והיא טהורה לבעלה ולמעשר שני), עדיין אינה טהורה לצורך תרומה, וגם לאחר שימלא הזמן לכך, עדיין היא צריכה להביא כפרה כדי שתהיה טהורה גם לבוא לביהמ"'ק. הרש"ר הירש טוען, שנראה שההבדל בבריות הגוף לאחר הלידה קיים גם מבחינה פיזיולוגית - בין לידת זכר לבין לידת נקבה. אבל הפירוש שהוא נותן להבדל הוא מבחינה רוחנית: קודם כל, כל עניין הטומאה לאחר הלידה נובע מהתהליך הפיזיולוגי האינטנסיבי הכפוי, ששעבד את גוף האשה לכוחם הפיזי של חוקי הטבע. מטרת הטהרה הרוחנית להחזיר את החירות הרוחנית של האשה לתודעת ייעודה המוסרי, כמשקל נגד מול החווייה הפיזית החזקה שעברה. ייעודה המוסרי כאם וכאשת איש אמור להיות מופרש בתודעתה היהודית מחווייתה הפיזית ככזו, אם כי בצידה. אצל הבן יש ביום השמיני, לאחר 7 ימי הטומאה, מצווה של ברית מילה. המצווה משעבדת את הגוף לתורה, מקדשת מוסרית את הגוף ומבטאת את השליטה בו. יש קשר בין מילת הבן לבין 7 ימי הטומאה הראשונים (חוץ מ-33 הנוספים), ומכאן, אגב, גם חיוב מילה בזמנה הדוחה שבת. המילה מסיימת את השלב הראשון של טומאת היולדת, ופותחת את תקופת ימי הטהרה. המילה קיימה בתודעת היהודי את הדרישה המוסרית לשעבוד גופו לרצון ה'. בזכות התודעה הזו, ע"י אקט המילה, התקצר מחזור הטומאה והטהרה בחצי. הטומאה הכפולה בלידת בת מתייחסת גם לאם וגם לבת הנולדת. המחזור הכפול של 7 ימי טומאה ושל 33 ימי טהרה ממלאים את תפקיד המילה אצל הזכר. הבת קונה את טהרתה המוסרית כתכונה של אופיה, ולכן גם אינה צריכה אות המוטבע בבשרה, כמו הזכר היהודי. הזמן הכפול של ימי טומאה וטהרה מחנך אותה לסגל לה את טהרת האופי הזו. משמע שביום המילה מקיים האב את המצווה הראשונה בבנו, וגומר בדעתו לחנכו להיות עובד ה' (ומחנך גם את עצמו בכך, להיות לו לדוגמא ומופת). ואילו בבת מתארך התהליך בכפליים, כדי אורך הזמן המביא לכלל טהרה, ומחדיר ללב האם את תפקידה כמחנכת בת יהודיה לעבודת ה'. גם השפעתה המוסרית של האם על הבת הוא כפול מהשפעתה על הבן, שאצלו מרכז הכובד של החינוך היהודי נתון בידי האב. אצל הבת האם היא גם מעצבת אופי וגם מופת ודוגמא, וצריכה הכנה בכפליים לטהרה ומוסר.