שאלה

[ana 2]

שאלה

שלום וחג שמח לכל משתתפי הפורום. במהלך החג יצא לי לשוחח עם מכרים, משפחה וחברים "על המצב". כולם חושבים שמה שקורה במדינה לא יכול להמשך, לא מתוך תחושת מרמור אלא מתחושת שינוי. ובכלל זה- השחיתות בממשלה, אי החזרת השבויים, האלימות הגואה, מצב השכונות והעוני. אך בעיקר התחושה כי אנחנו, האזרחים מן השורה לא מרימים קול זעקה ואומרים די! לא מוכנים יותר!. אנחנו מתעוררים עם מועקה בלב, יוצאים לחיי היום יום שלנו מדי בוקר,מי פעיל יותר ומי פחות, עובדים למחייתנו, נהנים - למי שעוד נשאר חשק, מגדלים את ילדינו או שולחים אותם לצבא, והולכים לישון עם מועקה בלב. עד מתי? כמה מכם שותפים להרגשה הזו? באופן סובייקטיבי לגמרי ולא פוליטי בכלל! אם תתארגן הפגנה ענקית, בסדר גודל ארצי, האם תרצה/י לקחת בה חלק? עד כמה זה בוער בך?!!!

 

[אביר שובב1]

כל מילה בסלע חייבים לעשות מעשה

 

[ayb1]

האם יש לך פתרון מעשי-הפגנות זה נחמד אבל

כדי לשנות יש צורך בפתרון מעשי. וכן דרושה תוכנית פעולה . כאן כנראה הבעיה האמיתית כי להערכתי יהיה פיצול בין כל המפגינים ומספר הדפ"א יהיה כמיספר המפגינים והזועקים. די דומה לעינין השלום אותו גם אנחנו ןגם אויבינו רוצים, אלא שלכל אחד יש את השלום שלו. דוגמאות:- החיזבאלה שרוצים שלום אבל עם היהודים בים. הטרנספריסטים בישראל רוצים שלום אבל בלי הערבים במדינה.