שאלה...

אני חני1

Well-known member
שאלה...

אהלן הבן שלי בן שנתיים ורק לפני חצי שנה בערך החל לבלות עם אביו ביותר אינטנסיביות. הבעיה היא שפתאום לפני שבועיים בערך הוא מתנגד לחזור עימי הביתה לאחר בילוי אצל אביו, לפחות שעה יש לנו טקס של פרידה וסצנות קורעות לב למטה בבניין (שכל השכנים עדים) הולך מימנו אליי וחזרה אליו לא יודע לאן ללכת רוצה להשאר עם אביו אך גם לא רוצה לעזוב אותי ואני נקרעת בתוכי "מתה" לפרוץ בבכי שהעולל הקטן שלי צריך לעבור כזו חוויה רגשית גדולה ועמוקה בגילו הקטן מאוד מה עושים אייך עושים את הפרידה מימנו יותר קלה? נ.ב. בהתחלה זה מאוד פגע בי ההתנהגות של הילד ומאוד נפגעתי ובכיתי אך לאט לאט הבנתי שזו הדרך שלו להראות שהוא אוהב את האבא וטוב לו איתו אז אני רגועה..... אבל בכל זאת? מה אני צריכה לעשות?
 

born to be free

New member
לא להגרר לסצינות

כיצד למנוע את הסצינות האלה, זה צריך להיות מתואם עם שניכם. כי יכול להיות שאבא שלו קצת נהנה מזה. הפתרון: האב יביא את הילד עד לסף הבית. את מכניסה אותו פנימה (גם אם הוא בוכה, רוצה עוד נשיקה מאבא וכו') סוגרת את הדלת. הוא יבכה קצת ואז יירגע. תעשי את זה שוב כמה פעמים וזה יעבור. זה אולי נראה לך קצת אכזרי, אבל ילדים הם השחקנים הכי טובים וכרגע הוא משחק בלב שלך. בהצלחה
 

אני חני1

Well-known member
תודה לך...

קודם כל זה שאבא שלו נהנה מזה אין לי ספק בחיוך הוא אומר לו "תלך עכשיו עם אמא הביתה אני יבוא מחר לקחת אותך" והכי מצחיק שאנחנו כבר עולים הביתה הוא מתקשר לשאול אם הוא נרגע ואם הכל בסדר....... כאילו דה..... אני אמא שלו, אני מגדלת אותו לבד, הוא לא היה בתמונה כמעט חצי שנה......... זה הכי מעצבן כאילו מי אתה בכלל......... לעיניינו..........ניסיתי את מה שאת אומרת בבית הוא לא הפסיק לבכות לפחות שעה עד שירדתי איתו למטה להראות לו שאבא הלך........ והוא למד את השיטה..... מעבר לקושי הפיזי של העניין הרגש משחק פה תפקיד מאוד גדול הוא פשוט שובר אותי ריגשית...........
 
מסכימה עם קודמתי ../images/Emo45.gif

הצבת גבולות הוא שם המשחק: "זה בסדר שאתה בוכה, בילית עם אבא, וכעת הזמן ללכת עם אמא." ואז לקחת אותו לתוך הבית, בלי להתרגש (לפחות כלפי חוץ) מהסצינה... מקוה שאחרי מס' מעברים כאלו הוא יפנים שזה המצב... בהצלחה!
 

משייט

New member
משתתף

אין לי ספק שחויות המעבר למהורה אחד לשני היא אחת החויות הקשות ביותר לילד/ה אך אני מתפלא עליכן איזה סוג של הנאה אתן מייחסות לאב במקרה הזה ?
 

מרגנית2

New member
אני זוכרת מצבים דומים

כשבתי היתה בגיל שנתיים בערך. השתדלנו שהמעברים לא יהיו חדים מאחד לשני אלא אחד מביא אותה לגן השני לוקח מהגן בסוף היום. אחר כך גם ישנה אצל אבא ושוב בבוקר הוא הביא אותה לגן ואני לקחתי ב4. הרעיונות שנתנו לך מאד טובים. הכי חשוב להשאר cool ולא להעמיס על הילד את הרגשות שלך. בהמשך הילד יתרגל למצב החדש שאבא נוכח ולוקח אותו וגם ימצא יתרונות בשני המקומות.
 
למעלה