שאלה

[ערן10]

שאלה

יש לי שאלה שמאוד מאוד מטרידה אותי וגורמת לי להרהר בה מידי פעם במשך השבוע. מישהו יכול להגיד לי מתי צריך לעזוב את הבית של ההורים??? אני בן 27 ויש לי אחלה משפחה (כולל אח קטן בתיכון). יש לי את כל הפרטיות שבעולם. אני עושה מה שבא לי בחדר שלי,נכנס,יוצא לבלות מתי שאני רוצה...חוזר בשעות שמתחשק לי...אוכל רוב הזמן מחוץ לבית....מדבר בקו הטלפון שלי בחדר...גולש באינטרנט,ישן....בקיצור....מרחב מחייה מוחלט. אף אחד לא נכנס לחדרי. הבית של ההורים שלי הוא גדול מאוד ואין שום תחושת מחנק. הבעיה היא שאני כבר בן 27.אני כמובן לומד ועובד תוך כדי. אני מרויח ממוצע...לא מי יודע מה.אבל נהנה מאוד מהעבודה.ומקווה להתקדם בעתיד.(אין לי מושג מתי זה ייקרה...אבל אני בטוח שזה יתגשם). עכשיו,אני שואל את עצמי.....מה קורה לגביי הנושא הזה של "לגור עדיין עם ההורים"?? מצד אחד אני מאוד רוצה לעזוב.(למה???..כי אני עוד 3 שנים בן 30 כבר,אלוהים!!!!!! ועברו כבר 7 שנים תמימות מאז הייתי צעיר בן 20! מצד שני מאוד נוח לי בבית שלי. רוב החברים שלי שאני מכיר (והם רבים) עזבו את הבית מסיבות של אי נוחות ואי פרטיות....חלקם התחתנו...וחלקם העדיפו לשכור חדר עם בת הזוג שלהם. לי כרגע אין חברה כך שזה לא מהווה שיקול עבורי. אבל מה אתם חושבים שנהוג לעשות?? אני כבר בן 27...(אני חייב לציין שאני בחור מאוד מאוד עצמאי,אחראי.ועוסק במקצוע שדורש אחריות מקסימלית....) כך שאני לא פרזיט שחי על חשבון הוריו....מתנהג אליהם מגעיל או קם כל יום בשעה 13:00 בצהריים....ומבקש מאמא שלו שתכין לו ארוחת צהריים או תכבס לו את הכביסה. מבחינת ההורים שלי אני יכול להישאר עד מתי שאני רוצה.(והם אפילו משכנעים אותי לא לעבור). אני באמת מבולבל. אני לא יודע בשביל מה טוב לי לשכור דירה עם שותף או שותפה. ואני לא יודע בשביל מה טוב לי להישאר עדיין תקוע בבית של ההורים. אני לא יודע אם בעוד כמה שנים דברים יישתנו בכדי שיצריכו אותי לעבור דירה.(כי בינינו...עוברים דירה או שמתחתנים...או שיש חברה שיותר נוח להיות איתה בבית משלך....או מסיבות של אי נוחות בבית של ההורים). אצלי שלושת הדברים האלה לא קיימים בשלב הזה..ואני בספק אם יתקיימו גם בגיל 30. אבל מה עושים בכל זאת?? האם אתם חושבים שצריך לקום ,לעזוב את הכל ולשכור דירה?? האם בגיל 30 זה לא יהיה מאוחר מידי לעשות את הצעד הזה של "מעבר דירה"? איך יודעים בעצם איך לנהוג?? ברור שאם הייתי מרויח 20,000 ש"ח בחודש אז הייתי עוזב את הבית...שוכר דירה גדולה בת"א,עם מרפסת וחי חיים טובים.(לפחות כפי שאני חי ומרגיש כרגע בבית של ההורים שלי.) אבל ברור לי שאני אצטרך במצב שלי כיום (ואולי בעתיד) לגור בדירת 3 חדרים,וזהו.כך שאולי זה גם מבאס אותי קצת לעזוב את הבית. אבל מצד שני,אולי אני צריך להבין שאלה הם חיי ושאלה הדירות (בשלב הזה) שאני יכול לגור בהם.ובכל זאת להתחיל לחפש..(עם שותפה או שותף). אני מקווה שתענו לי. אני רק מבקש בבקשה שאל תרשמו לי שמעבר דירה זה דבר סובייקטיבי ,שאין חוקים בדבר הזה,שכל אחד עושה מה שהוא מרגיש,שההחלטה היא שלך בלבד,וכו´ וכו´. אני יודע את כל הדברים האלה. אבל אם זה יכול לעזור לכם,אז אולי תחשבו שכותב אליכם בחור בן 38 למשל. האם גם אז כל הקלישאות שכתבתי מקודם יכולים להיחשב כתשובה?? (אני אומר זאת משום שיש לי חחושה ששום דבר מהותי לא יישתנה אצלי אפילו בעוד 10 שנים.) אני לא מתכוון,חס וחלילה,מבחינה מקצועית. אני מתכוון מבחינת:חתונה,בת זוג,אי נוחות אצל ההורים וכו´.... אז מה אתם אומרים?? מתי עוזבים את הבית של ההורים?? אודה לכולם על התשובות. (פירסמתי את ההודעה שלי בעוד פורומים כי אני חייב כמה שיותר דיעות בנוגע לדבר הזה שמאוד מאוד מציק לי

 

[נטאשה באפור]

למה ששום דבר מהותי לא ישתנה?

איך אתה יכול לומר היום שבעוד 10 שנים שום דבר מהותי לא ישתנה? המצב כפי שאתה מתאר אותו כרגע, הוא נוח, ככל הנראה, לשני הצדדים. לך ולהורים שלך. לפי מה שאתה כותב, אתה אדם עצמאי, עובד, מנהל חיים מלאים, ומלבד עניין המגורים לא נשמע שאתה תלוי בהוריך באיזו צורה. כמובן שהחיים לבד מזמנים חוויות והתנסויות שכרגע אינן מנת חלקך, וכמובן שמגיע הרגע הזה שבו צריך להתמודד עם זה, מכיוון שזה חלק מההתבגרות, מבניית החיים. אבל מתי בדיוק? כתבת שאתה לא רוצה תשובות בנוסח "זה סובייקטיבי" אבל לצערי זה אכן כך. כתבת שאין לך כרגע חברה, אבל האם בעבר היתה לך מישהי "רצינית" שאיתה מגורים משותפים עמדו על הפרק? היו לך מערכות יחסים ארוכות טווח? אם לא, האם ייתכן שהעובדה שאתה גר עם הורייך קשורה לזה? אני יודעת שיש נשים שיסתכלו ב"חשדנות" מסויימת על גבר בן 27 שעדיין גר עם ההורים, אבל אני באופן אישי, הייתי מבינה מזה שמדובר בגבר שקשור להוריו, שיש לו יחסים בריאים וטובים איתם, שהוא בעל משפחה אוהבת ותומכת, ומשפחה כזו היא משהו שלא יסולא בפז. התשובה היחידה שיש לי עבורך, היא לבדוק, בכנות את עצמך. האם אתה חש שחסר לך משהו? אם כן, ייתכן מאוד והפיתרון הוא לצאת מהבית. דבר אחד אני יכולה לומר בביטחון - לפני שתגיע אותה "אחת ויחידה" אותה אחת שאיתה תרצה לחיות ביחד, טוב יהיה אם תתנסה ולו מעט בחיים עצמאיים. רחוק מהקן החם והמגונן של ההורים. זה ייתן לך את האפשרות לעשות הכרה עם צדדים נוספים שבך. אבל מתי בדיוק? כאמור, זה סובייקטיבי. סורי. (נו, יש לי כישרון כזה לומר משהו ובעצם לא לומר כלום... לא עזרתי לך, מה?

)

 

[אלדד26]

אז איך זה שאני מחפש תשובה ולא מוצא

היי ערן, ישנן מספר נקודות שהייתי רוצה להגיב עליהן בהודעה שלך. ראשית כל אבחר להתייחס לציטוט שלך - "אני אומר זאת משום שיש לי חחושה ששום דבר מהותי לא יישתנה אצלי אפילו בעוד 10 שנים". תשמע, ערן, כל עוד תחשוב ככה - שום דבר באמת לא ישתנה. אם תהיה פאסיבי ואפאתי, אתה תישאר במצב הסטטי שבו אתה נמצא כעת. ואתה יודע מה? חבל. כי זה לא חייב להיות ככה. אתה יכול לקום מחר בבוקר (עם שיר חדש בלב), ולהחליט שזהו. מעכשיו והלאה אתה משנה את העניינים ומתחיל לעבוד על עצמך. קח את כל הדברים שמפריעים לך בעצמך, ותתחיל לשפר אותם... אחד אחד. תמיד יש מה לשפר, בכל אחד ואחד מאיתנו, וכל יום שעובר בלי להשתנות ובלי להשתפר הוא יום מבוזבז. אני לא מאמין שאין אף אחד בעולם שלא מאמין בך ולא מאמין ביכולות שלך. מה גם שאמרת בעצמך שאתה לא פרזיט ונטל על הוריך, אלא אדם רציני שעובד וכו´. אז מה הבעיה? ועכשיו, לחלק הארי שבמכתבך. ראשית, נקודה אישית עליי. אני עזבתי את הבית לפני 9 חודשים בלבד. מצבי שם היה כמו במקרה שלך - הייתה לי פרטיות, היה לי מאוד נחמד, ובכללי לא הייתי חייב לעזוב את הבית. אף אחד לא לחץ עליי לעזוב, להיפך, ובאמת שלא הייתה סיבה. קרה מקרה מסוים שבעקבותיו החלטתי על מספר שינויים דרסטיים בחיי, ועשיתי זאת. אני לא יכול לומר שאני מצטער. למדתי הרבה על עצמי ועל הסביבה שלי. באיזשהו מקום זה היה בזבוז כסף די רציני, אבל יש לזה את היתרונות של זה. מצד שני, היום אני חושב די בכיוון של - אם כבר לצאת מהבית במצב שלך, אז לעשות את זה כדי ללמוד על עצמך יותר. אולי אם תגור לבד (לבד, לא עם שותפים) פתאום תגלה על עצמך המון דברים שלא ידעת על עצמך קודם. אולי זה אפילו חשוב, ואפילו תורם למערכת יחסים שתהיה לך בעתיד. אין חוקים בקשר ל - "מתי עוזבים את הבית של ההורים", יקירי. אמנם ביקשת שלא נאמר לך שזה עניין סובייקטיבי, אבל אתה יודע את זה בעצמך. אני חושב שאתה צריך לעשות חושבים עם עצמך. אם טוב לך בבית ההורים, אם יש לך את כל הפרטיות שאתה צריך, אם זה בסדר - אז תישאר. אם אתה מרגיש רע עם זה ואתה מתבייש בזה (מכל סיבה שהיא) - אז כן, אתה צריך לצאת. אולי זה יעיר אותך קצת, אולי זה ישנה אותך (לא אולי, בעצם - בטוח), ואולי כל מה שאתה צריך לעשות זה להחליט שאתה פותח דף חדש. בכל מקרה, מה שלא תעשה, שיהיה לך המון

אלדד "אני לוקח מעצמי את הרצון תמיד להיות ראשון, ומהבוקר שאחרי אני מתחיל לחיות נכון..." (עברי לידר)

 

[amir_aikido]

המחשבות שלי

הייתי במצב מאוד דומה לך, כשהייתי בערך באותו הגיל בית מרווח של הורים שבו גרתי בנפרד מכולם - כולם בקומה השניה ורק אני בקומה הראשונה (שבה היו גם הסלון, מטבח, חדר עבודה ...) מקלחת ושירותים בחדר. באותה תקופה עבדתי והרווחתי יותר ממשכורת ממוצעת (לפחות נטו). בכל זאת, החלטתי לעזוב, הסיבות שלי להחלטה היו שתיים: הפחות חשובה - ראיתי שבחורות מתחילות להסתכל על זה שלא גרתי מחוץ לבית באופן מוזר. היותר חשובה - החלטתי שבכל זאת יש בעצמאות שבחיים מחוץ לבית יסוד מבגר באמת. אין מה לעשות, כשאתה בבית אמא שלך דואגת להכל (אוכל, ניקיון כביסה) ואתה לא צריך לדאוג כמעט לכלום מבחינת הבית. דוגרי השיקול לא פשוט, בעיקר מהסיבה הכלכלית - החיים בבית זולים יותר באופן משמעותי ביותר, אפילו אם לא תחשיב את שכר הדירה. אלו מחשבותי אמיר

 

[רק ללחוץ]

להיות או לא להיות (לבד)

כמו שציינו האנשים הטובים שענו לך. העניין הוא סובייקטיבי לחלוטין, או במילים אחרות אתה צריך ללכת עם שאתה מרגיש. כמו שזה נראה אתה כנראה בדרך החוצה מהבית (עצם זה שאתה מעלה את השאלה מראה שאתה בכיוון). לא מאוד ברור לי עניין הגיל. אני עזבתי את הבית בסביבות גיל 28, כאשר פגשתי את אישתי. אח שלי עזב את הבית בגיל 21. יש פה כל מיני שיקולים. קודם כל אתה צריך לדעת מה אתה מרגיש (כמה זה מפריע לך במישורי החיים - בחורות? עבודה? שירותים בבית?). דבר שני אתה צריך לחשוב טוב אם מבחינה כלכלית זה משתלם. לא נעים לומר זאת אבל לצאת מהבית רק ע"מ לצאת מהבית בגיל צעיר ככל האפשר זה צעד שעלול לגרום לך לעיכובים כלכלים רצינים בהמשך. לשלם שכ"ד של כ $500 בחודש במשך כמה שנים (אפילו נניח שאם שותפים זה יעלה לך כ$250) זה בזבוז כסף די רציני. לגור אצל ההורים (בהנחה שאפילו שאתה משתתף בעלויות המחיה בבית זה לא מגיע לשכ"ד) יכול להיות חסכון די גדול. דבר נוסף ששמתי לב שהרבה אנשים מתעלמים ממנו הוא זה: שכ"ד זו רק ההתחלה. שי חשבונות חשמל, טלפון, מים, ארנונה אינטרנט והרשימה ארוכה, מה עם אוכל? נקיון? כביסה? לא נעים לפרוט את זה לפרוטות אבל זה המון כסף. אחי, שיהיה בריא, בקושי מסוגל לחסוך מהמשכורת שלו אחרי כל ההוצאות. זה יכול להיות מעצור ענקי בגיל קצת יותר מאוחר. אני לוקח את אישתי כדוגמה. היא גרה אצל ההורים עד גיל 28 וחסכה מספיק בשביל שנוכל לרכוש דירה (גם אם לא גדולה במיוחד) עם מעט עזרה יחסית (משכנתא קטנה). זה יתרון גדול לחיות ללא עול הריחים הכבד הזה. בקיצור (אם הגעת עד פה) יש לצעד הזה המון פנים וההחלטה לדעתי מורכבת משילוב בין התחשיב הכלכלי ולבין התחושה שלך.

 

[danistar]

ערן ידידי .. קצר וקולע

אני עשיתי את זה לפני שנה בערך. היום יש לי דירה משלי( היום אני בן 34 ) . שמח על מה שעובר עלי היום ולא מצטער על מה שהיה . מה הייתי ממליץ היום ?? צא מהבית לפחות לדירה שכורה .. תראה איך זה לחיות לבד .. ועוד משהו ידידי .. בחיים אין דבר כזה מאוחר מידי ... וכן אותן הקלישאות שאתה כל כך לא רוצה לשמוע .. אולי בכל זאת תקשיב להן . חג שמח דני

 

[gilgili]

תעבור אתמול

גם אם אתה לא רואה לזה סיבה ריאלית פשוט קום ולך ולו רק בגלל שמהדברים שלך עולה שמיצית את השלב של לחיות עם ההורים, תמשיך הלאה לשלב הבא!!! זה יפתח בפניך עולם חדש,כולל צדדים שלך עצמך שלא באו לידי ביטוי עד עכשיו וזה הכי חשוב סביבה חדשה,אנשים חדשים,עצמאות קיצונית שהיום אתה לא יודע שקיימת. קדימה, לשלב הבא בחייך. בהצלחה!