שאלה

[סוקרטס פה]

שאלה

אני אדם חילוני אבל אני רוכש כבוד עצום לדת השאלה שלי היא כזו אם אני בין חברים או סתם אנשים חילונים כמוני אז השפה שלי לפעמים מלווה בקללות כלפי האדם (חבר) לא במטרה להעליב או ליפגוע זה פשוט חלק מהשפה (גם של הצד השני כלפי) וגם אם אני מדבר על אנשים בכללי אני נוהג לקלל ולא שאני מאמין בזה או משהו סתם מצורת הדיבור זה יוצא אבל כשמדובר באדם דתי (ויש לי חברים כאלה) אני ממש ניזהר ולא מוציא מילה רעה ומסתייג אם חבר מדבר עליו בצורה של קללות ומבקש ממנו להפסיק אז השאלה שלי בעצם היא האם זה נכון שאני שומר על עצמי מלדבר כך על אותו יהודי דתי מעצם היותו דתי או שהחטא על זה הוא בדיוק כמו שאני אקלל יהודי לא דתי ולא מאמין? תודה מראש

 

[asaf2000]

תגובה

לדעתי כשמנבלים את הפה על יהודי זה לא משנה אם הוא דתי או לא החומרה היא אותה חומרה. מתוך אתר "אש התורה": סוג נוסף של דיבור "לא-כשר" הוא ניבול הפה. ניבול פה כולל קללות, בדיחות נלוזות ורמיזות שליליות. מדוע זה כל כך חמור לקלל קצת מדי פעם? התורה אומרת לנו שצורת ההתנהגות שלנו משפיעה על אישיותינו. לכן, אפילו אם אדם הוא טוב ביסודו, ברגע שהוא מתחיל לדבר באופן גס, האישיות שלו נפגמת מכך. ככל שאדם מרבה לדבר בגסות, אישיותו הופכת גסה יותר. דברי-הבל נכללים גם הם בקטגוריה של ניבול פה. יהודי לא צריך לדבר ללא סיבה. ראשית, משום שלעיתים קרובות הדבר מוביל לרכילות על אחרים, מפני שפשוט אין משהו טוב יותר לומר. שנית, ביהדות יש אמונה ש"מילותיו של אדם קצובות לו", כלומר, שיש סכום מסוים של מילים שקצובות לאדם בחייו. מי רוצה לבזבז אותם על דברי-הבל?

 

[ב נ י ה ו]

ודאי שזה נכון

 

[סוקרטס פה]

לא הבנתם את השאלה

זה שזה אסור אני יודע שזה גם תקף על כל יהודי ועל כל אחד אבל זה עדיין לא עונה על השאלה האם זה משנה כשאני נזהר כשאני מקלל את אחד מחברי או סתם אנשיים אפילו שהם לא לידיע רק מדבר עליהם בצורה לא יפה לבין אם אני אקלל אנשים דתיים (ואני לא מדבר בגדול אני מדבר על אנשים שעולים בשיחה שהם דתיים לפעמים)

 

[ב נ י ה ו]

נו...

כתבתי לך שזה נכון שיש הבדל. אמנם זה אסור בכל מקרה, אבל כשאתה מקלל אדם שרגיל לדבר בשפה הזאת הוא לא נפגע או נפגם כמו אדם דתי שלא רגיל לזה.

 

[אופירA]

תלוי למה אתה מתכוון

קצת קשה להבין למה בדיוק אתה מתכוון. אם אתה מדבר על קללות מהסוג שפוגע באנשים - ברור שאותו הדין אם אתה פוגע בדתי או בחילוני. אין רשות לפגוע ברגשותיו של איש. אבל אם אתה מדבר על סגנון דיבור, שמכיל ביטויים שגסים לרוח מסויימת אבל טבעיים לרוח אחרת, אז וודאי שכאשר תדבר בסגנון גס וזול עם חילוני שזו גם שפתו (יש חילוניים תרבותיים שאזנם סולדת מביטויים גסים בדיוק כמו חרדי) - לא תפגע ברגשותיו כלל, ואפילו להיפך - תיצור בכך תקשורת מקרבת וחיובית, ואז כל חטאך יהיה ניבול הפה שפוגם בעדינות נשמתך. אבל כשתדבר כך עם אדם דתי, תפגע ברגשותיו ותגרום לו צער עוגמת נפש קשים מאוד, משום שזה צער בתחום רוחני, שהוא חמור מצער פיזי, ואז זה חטא חמור בין אדם לחברו בנוסף לפגימה בנשמתך ע"י שלשונך מגלגלת ניבולי פה. ולכן ההבדל משמעותי ביותר. ולכן טוב מאוד אתה עושה שאתה נזהר להתאים עצמך לרגשותיו של כל אדם ואדם, באשר הוא.

 

[סוקרטס פה]

אז אני מוסיף עוד הבדל קטן

אם נניח אני מדבר עם חבר שלי על אדם דתי שלא נימצא איתנו באותו רגע ואני מדבר עליו ומקלל אותו (מתוך השפה שלי לא משהו אישי) האם החטא יותר גדול או יותר משמעותי אם הוא דתי או לא

 

[asaf2000]

התשובה היא לא

חומרת איסורי הוצאת שם רע, לשון הרע, מכנה שם לחברו וניבול פה תקפים באותה חומרה על כל יהודי, דתי או חילוני, זה לא משנה על מי מדברים.

 

[אופירA]

לא, אין הבדל

אמנם אני יכולה להבין מדוע אתה מרגיש רתיעה ויראת כבוד כאשר נכנס לנושא אדם דתי, מתוך הכבוד שאתה רוחש לאישיותו, ולעומת זאת אינך מרגיש אותה יראת כבוד כלפי מכריך החילוניים - אבל גם החילוני וגם הדתי צריכים להבין שכל אדם שנברא בצלם, צריך לעורר בנו יראת כבוד, ומה שזה לא כך זה בגלל היצרים הרעים שלנו, אבל בהתנהגותנו אנו צריכים לחנך את עצמנו שכל האנשים מעוררים כבוד בהיותם בני מלך מלכי המלכים, גם אם מעשיהם לא רצויים, ואפשר להסתייג ממעשיהם, אבל להפריד את תחושתנו כלפי מעשיהם הרעים מתחושתנו כלפי צלם האלוקים שלהם והמהות הרוחנית שלהם. וגם ילד קטן או תינוק או זקן סנילי או חולה נפש או אוטיסט או מפגר בשכלו - על אף שהתנהגותם מעוררת בנו זלזול - עלינו להבין שזה נובע מהיצר הרע שלנו ומחולשותינו האישיות, ולא בגלל שהמהות הרוחנית והצלם האלוקי שלהם פגומים - אלא ההיפך הגמור: הילד הקטן הוא נשמה טהורה שלא ידעה חטא, הזקן הסנילי עבר בחייו מה שעוד לא דמיינו לעבור, והחולים והפגועים למיניהם הם נשמות גבוהות מאוד. דווקא הם היו אמורים לעורר בנו יתר כבוד, אלא שאנו מחוברתים לחוש כלפיהם בוז.

 

[סוקרטס פה]

תודה רבה לכולם