סבל הוא אמנם לא הכרחי ויחד עם זה../images/Emo20.gif
אני חושבת שוב שהוא מקפצה אמיתית וגבוהה מאד בדרך להתעוררות או לחיים מתוך מודעות או אל תוך עצמנו - לא חשוב איך נקרא לזה. כאשר מתעוררות שאלות כמו "למה זה קורה לי" או שאלות אחרות בסגנון דומה, אלה הן בדיוק השאלות הראשונות של מודעות, אלה הן השאלות שמציינות מבחינתי תחילתה של דרך, וזה כמובן במידה ואנו עומדים על כך שיש לנו את הזכות לדעת ומבקשים תשובות, ולא רק שואלים שאלות. מסתבר עם הזמן, שכל תשובה שאנו מקבלים, הן מעצמנו והן ממקורות אחרים, יכול להיות ספרים/סרטים/קורסים/חברים הכל.. כל תשובה כזו מולידה עוד כמה וכמה שאלות, כאשר זו מבחינתי אותה דרך שאני קוראת לה מודעות. כן, הדרך הזו קשה הרבה יותר מ"סתם" ככה לחיות בלי שאלות, ואולי על זה דיבר ברק כאשר אמר שאנו עצלנים, וכאשר טוב לנו אנו לא שואלים "למה" אלא ממשיכים הלאה, ממשיכים לחיות בלי צורך לשפר או לנסות דברים חדשים. כל "זבנג" בחיים מעיר אנשים מסוימים, לעומת אחרים שמעדיפים לשקוע עוד ועוד, וכפי שכתבה קודם אילנית - אפילו מגיעים לידי התאבדות. שוב, כל אחד ורמת הציפיות שלו מעצמו, מהחיים, כל אחד והמסננת שלו
באשר לכאלה שלא סבלו ובכל זאת מגיעים למודעות גבוהה,, אז קודם כל אין לנו אפשרות לנבור בנבכי נשמתו של אדם שלא מאפשר לנו לעשות זאת. כלומר, לעולם לא נדע אם אדם חווה סבל כזה או אחר, אם הוא לא ירצה שנדע על כך. מעבר לכך, ללמוד מספרים, קורסים, חינוך.. כל זה טוב ויפה, יפה מאד אפילו, ורצוי, אלא שהיישום הלכה למעשה, נעשה כאשר אנו נטמעים בחברה, כאשר אנו מחליפים דיעות ורגשות ומחשבות ומה לא, עם אחרים. ללמוד תיאוריות זה סבבה, להוריד אותן לפועל, לחיי היומיום, קצת יותר קשה... ואפשרי רק כאשר נפגשים עם זולת
כך לדעתי.
שבת
לכולנו
אני חושבת שוב שהוא מקפצה אמיתית וגבוהה מאד בדרך להתעוררות או לחיים מתוך מודעות או אל תוך עצמנו - לא חשוב איך נקרא לזה. כאשר מתעוררות שאלות כמו "למה זה קורה לי" או שאלות אחרות בסגנון דומה, אלה הן בדיוק השאלות הראשונות של מודעות, אלה הן השאלות שמציינות מבחינתי תחילתה של דרך, וזה כמובן במידה ואנו עומדים על כך שיש לנו את הזכות לדעת ומבקשים תשובות, ולא רק שואלים שאלות. מסתבר עם הזמן, שכל תשובה שאנו מקבלים, הן מעצמנו והן ממקורות אחרים, יכול להיות ספרים/סרטים/קורסים/חברים הכל.. כל תשובה כזו מולידה עוד כמה וכמה שאלות, כאשר זו מבחינתי אותה דרך שאני קוראת לה מודעות. כן, הדרך הזו קשה הרבה יותר מ"סתם" ככה לחיות בלי שאלות, ואולי על זה דיבר ברק כאשר אמר שאנו עצלנים, וכאשר טוב לנו אנו לא שואלים "למה" אלא ממשיכים הלאה, ממשיכים לחיות בלי צורך לשפר או לנסות דברים חדשים. כל "זבנג" בחיים מעיר אנשים מסוימים, לעומת אחרים שמעדיפים לשקוע עוד ועוד, וכפי שכתבה קודם אילנית - אפילו מגיעים לידי התאבדות. שוב, כל אחד ורמת הציפיות שלו מעצמו, מהחיים, כל אחד והמסננת שלו