בשני המקרים
עדיף לומר otomodachi מאשר anata no tomodachi. כמו שכבר אמרתי מלא פעמים, עדיף לא להשתמש בכינויי גוף שני (anata, kimi וכו') בכלל. בכל מקרה, כן דוגמה טובה. ועוד דוגמאות: יש לי תפוח: 私はりんごがいます watashi wa ringo ga imasu watashi - אני watashi wa - כמו שאמרנו, WA מציין נושא, ומדובר נושא במובן היומיומי - כלומר נושא שאנחנו מדברים עליו - ולאו דווקא נושא תחבירי (שבמשפט הזה הוא כמובן התפוח). לכן, במקרה הזה מתרגמים את watashi wa ל"באשר לי". ringo - תפוח ga - מציין נושא, והפעם מדובר תמיד בנושא תחבירי. במקרה הזה מדובר בתפוח. imasu - קיים (צורה רשמית של הפועל iru). תרגום מילולי: באשר לי, קיים תפוח -> יש לי תפוח. דוגמה לעוד משפט עם פועל קצת יותר פשוט: "אני אוכל תפוח" ringo wo tabemasu אפשר לפתוח את המשפט הזה ב-watashi wa, אבל אם ברור שאתה מדבר על עצמך, אז מקובל, ואף רצוי מאוד, להשמיט את הנושא. טעות number 1 של גאיג'ינים היא לפתוח כל משפט על עצמם ב-watashi wa, מה שגורם להם להישמע כמו אגוצנטרים לא קטנים. ringo - תפוח wo - מציין מושא ישיר, כמו המילית "את" בעברית, רק שמשתמשים בו גם בלי ה' הידיעה. בעברית אנחנו אומרים "אני אוכל את התפוח" אבל לא "*אני אוכל את תפוח" (אלא אם תפוח זה שם של מישהו או משהו) אלא "אני אוכל תפוח". ביפנית, לעומת זאת, תמיד משתמשים במילה wo שמקבילה ל"את". tabemasu - צורה רשמית של הפועל taberu, לאכול. כמו imasu הצורה הזאת היא בזמן הווה (זאת ההטיה הבסיסית ביפנית). הטיית הפועל ביפנית לא מושפעת ממין הנושא (כמו באנגלית, אין ביפנית מינים), לא ממספר (אין צורה שונה ליחיד או רבים ביפנית - לא בפועל, וגם לא בשם עצם!) ולא מגוף (אני, אתה, הוא). עוד משפט עם תוספת קטנה: resutoran de ringo wo tabemasu התוספת היא resutoran de - "במסעדה". de היא מילית שמציינת את המקום בו מתבצע הפעולה, או אמצעי שהפעולה מתבצעת בעזרתו.