שאלה

אפאל

New member
שאלה

אחד הפחדים הגדולים שלי הוא מהחושך , לא מאנסים , סוטים , או כל מיני מפחידים אחרים אלא מה שאני מאז גיל 4 בערך קוראת מפלצות. אני זוכרת בתור ילדה , היו לי מיליון בובות שלפני השינה הייתי מסדרת אותם בסביב למקום במיטה שישנתי בו כדי שהם ישמרו עלי , עד היום יש את שמוליק הדובי שקיבלתי מתנה ליומולדת שנה והוא שומר עלי בלילות של פחד... (כמעט כל הלילות...). אני באמת מאמינה שהוא שמע ושומע עדיין את כל סודותי הכמוסים והפחדים.. לפני שלושה שבועות חוויתי חוויה שקוראת לי הרבה אבל הפעם היא הייתה חזקה במיוחד, אני לא יודעת אם בגלל שאני במצב הרבה יותר מודע מתמיד או בגלל חוויות האובדן מהזמן האחרון.. ( שני אנשים מאוד חשובים ואהובים מתו לי בפתאומיות) . בכל מקרה לחוויה עצמה: בגלל שאני מפחדת, אני משאירה את הטלויזיה פתוחה עד שאני נכנסת למצב של תחילת השינה (שלב ההזיות), כיביתי את הטלויזיה ונכנסתי לנמנום העמוק הזה (כמה שאני אוהבת אותו ( : ) אלא שאז פתאום הרגשתי דמות או צל שחור רוכן לעבר האוזן שלי ולוחש לי, לא הצלחתי לשמוע מה הוא אמר ( נכנסתי להיסטריה כמובן...) ומהר פתחתי את הטלויזיה והעיניים וברחתי לאיזה סדרה מפגרת.. גה קורה לי המון שאני מרגישה בנוכחות ה"צלונים" האלו אבל הפעם זה היה ממש מפחיד.. טוב, אז אחרי שחשפתי את טרופי הגדול אני אשמח לשמוע את תגובותיכם!!! לא, אני לא על כדורי הרגעה...
 

rubber duck

New member
פחד זה מה ששומר אותנו בחיים

לכל אדם יש פחדים יש חזקים יותר ויש חלשים יותר פחד הוא גם דבר טבעי - זהו מנגנון ההגנה הפנימי שלנו נכון שלפעמים הפחד מפריע לנו אבל הוא אלמנט מאד חשוב מעבר לכך עברת או שאת עוברת משבר בעקבות אבדן של אנשים קרובים לך ותמיד יש השפעה בין דברים כאלו כמו גם בין דברים חיוביים לא יודע אם יש לי משהו ספציפי להגיד לך אבל דבר אחד מאד חשוב הוא להתמודד עם הפחדים לא לפחד להתעמת עימם - אין צורך להתעלם מהם אלא פשוט ההתעמת עימם עצם העימות יגרום לך להבין מדוע את פוחדת ובכל מקרה זה לא בושה לפחד - להיפך זה דבר טבעי עוד משהו אישי מילדות סבלתי מפחד גבהים אבל לא סחרחורות אל פשוט רעד שעבר לי בכל הגוף כל פעם שהלכתי על מדרגות תלויות או בכל מקום שתהום נפתחה ממנו ומטה אבל תמיד תמיד תמיד ניסיתי עוד ועוד ועוד גם כיום אני סובל מפחד גבהים אבל אני לא רואה בזה דבר רע אני ממשיך להתמודד עימו וגם אם קשה אני מחפש את הדרך להצליח בכך
שרון
 
הפחד שומר עלינו בחיים?!?!?

אולי - אבל המחיר שהוא גובה הינו עצום. אני בטוח שהאהבה יכולה לשמור עלינו בחיים לא פחות טוב מהפחד - ובעצם הרבה יותר טוב!!! הפחד איננו הכרחי, לדעתי!!!! לדוגמא, אם מופיעים מולנו בסמטה חשוכה אנשים שנראה לנו כי עלולים לפגוע בנו אז הפחד יכול להגן עלינו על-ידי כך שנפחד (מלהיפגע) במידה מספקת בכדי שלא ניפגע (כי נברח) והאהבה יכולה להגן עלינו על-ידי כך שנאהב את עצמנו במידה מספקת בכדי שלא ניפגע (כי נברח) תמיד יכולה האהבה להחליף את הפחד אין מצב שבו הפחד הוא הכרח ועם זאת הפחד תמיד שם כמו שהכאב תמיד שם. את כל זאת כתבתי באחת מהודעותי הישנות. ההודעה גררה שאלות ותגובות ונוצר שרשור שלם, על פחד ועל אהבה. כדאי לקרוא!!!
 

shant

New member
אהבתי מאוד

מאוד, מאוד ו, מ-א-ו-ד את התשובה שלך בן!
תודה
שבת שלום.....
 

אשכר

New member
צבעים שונים

אני חושב שהפחד עוזר לנו להריח את הסכנה. שרון נגע למהות העניין. בלי קשר, הפחד הוא גם אחד הגורמים שדוחפים אנשים עצלנים כמוני להתקדם בחיים בקפיצות משמעותיות. אבל הפחד יכול לעצור, ואני אומר (וגם שרון): לפחד, אבל לא לאבד את העשתונות. כמו כאב מדקירה של מחט: אנחנו יודעים שזה כואב, יודעים שמשהו פריע לגוף שלנו, אבל להבין שבשביל חיסון אנתרקס, למשל, צריך קצת לכאוב לנו. בשבילי, כאב, פחד ועצבות הם רגשות בדיוק כמו כל רגש והרגשה אחרים - פשוט עם צבע אחר. (אה - חילוק דעות שני שיש לי עם בן. שזה אחלה, כי על כל עשרות הדברים האחרים אנחנו מסכימים
)
 

rubber duck

New member
כמו שאמרת הפחד אינו דבר רע

הוא גורם לנו לחדד חושים ולהבין מה טוב ומה רע לנו נכון שהפחד יכול לעצור אותנו בקטעים מסוימים אבל לרוב מה שעוצר אותנו זה יותר חוסר אמנוה או אטימות אם נשאר פתוחים וניתן לפחד לבצע את תפקידו הרי שהרווחנו אם נשאר אטומים וניתן לפחד לשלוט בנו הרי שהפסדנו אבדן העשתונות הינו תוצר של מצב בו הפחד שולט בנו במקום להיות כלי בידיינו , במצב זה אכן אנו לא שולטים ולא מסוגלים להבחין בין טוב לרע כמו שמארת דקירה קטנה של מחט מזרק בד"כ עושה לנו טוב אבל מרתיעה אותנו אם נסכים לדקירה הרי שנרוויח מכך ואם לעומת זאת לא נסכים לדקירה וניתן לפחד למנוע מאיתנו דבר שהינו טוב לנו הפסדנו אגב לא תמיד הכל שחור לבן כמו במקרה זה ( במיוחד במה שקשור באהבה ) לגבי עצבנות - יש בא אלמנטים של פחד ויש בה אלמנטים של תלות ( כלומר אנו נותנים למשהו אחר לשלוט בנו ) וחשוב מאד שנמצא את הדרך להרגיע את עצמינו ובכך לשלוט יותר טוב בעצמינו שרון
 

sihaya

New member
אפאל

בדיוק לפני כמה ימים רציתי לספר בפורום על הפחד שלי מחושך:)) אני לא בדיוק מפחדת מהחושך עצמו ... וגם לא מהיצורים שנמצאים בו (אני אוהבת אותם ... יש לי משיכה אל היצורים האלה (כן אני מאמינה שהם קיימים!) אבל לצד המשיכה קיים הפחד) אצלי לעומת זאת זה קצת שונה... אם אני בחדר ואני רוצה נניח לצאת לשתות ובחוץ חשוך אני לא זזה מילימטר (האור בחדר שלי נדלק מליד המיטה אז פה אין בעיה) כלומר אני קמה מהמיטה פותחת את הדלת ומתקדמת עד סוף האור רואה שבהמשך חושך ומחליטה לוותר על כוס המים בה אני חושקת:)) אממממממממ........ לא יודעת אם עזרתי... אבל את לא לבד:)) ואמממממ יחד עם זה יש לי גם פחד גבהים נוראי ... שבא תמיד במפתיה אני יכולה ללכת על הר גבוה בלי פחד ואז צריך לקפוץ ממדרגה בגובה חצי מטר ואנילא מוכנה לזוז נתקפת היסטריה וקשה לי לנשום ... עם הפחד אני מתמודדת הרבה מכיוון והייתי בחוגי סיירות של החברה להגנת הטבע שם פעם בחודש בערך יש טיול ... כל טיול יש הר או ירידה או משהו ואי אפשR לחזור אחורה ואי אפשר להמשיך את המסלול בלי זה ואז אין בריר אלא להתמודד בכל פעם אני כולי היטרית מפוחדת לא חושבת שאני יכולה להתמודד (חלק מהקבוצה צוחקים חלק עוזרים ולחק לא איכפת) ואממממ אחרי שעושים הכל בסוף המסלול שאני כולי רועדת ואחרי הרבה בכי והיסטריה יש תחושה ענקית של סיפוק ושל זה לא היה נורא כ"כ אבל טיול אחרי זה הפחד חוזר.... זאת אחת הסיבות שעזבתי את החוג... וגם כי נמאס.. זהו על הפחדים שלי נטלי:)
 

JonnyBoy

New member
פחד

התיחסות לפחד, באופן כללי יותר, משהו מפורום אופנועים. זוהי הודעה שבאה בתגובה לאחד הרוכבים שפוחד שאופן הרכיבה שלו יוביל אותו לאסון (נכתבה ע"י "Exxa") "אח שלי, תתחיל לפחד... מהיום שתפסיק לפחד!!!!! הדבר ששומר עלינו יותר מכל דבר אחר, זה הפחד הפנימי. ותמיד אבל תמיד תפחד. כך לא תגיע אף פעם למיגבלות שלך, ותישאר איתנו להמשיך ולפחד יחד. (הכרתי פעם כמה אנשים שהפסיקו לפחד מהאופנוע שלהם)" פחד זה דבר בריא, חיובי. הפחד פותח את העיניים ומחדד את החושים. בזכות הפחד אנחנו דרוכים ומוכנים לכל צרה. מבחינתי, כל הדברים האלו באים לידי ביטוי באימוני הרכיבה. בצורה זו אני מתקדם ברמה יותר לאט אבל יותר יסודי ומקצועי.
 

Zipadidoda

New member
אני פשוט לא מאמין!!!!!!! :))))))))

במקרה עברתי כאן וראיתי את ההודעות על הפחד!!!!!!! שייה (shiya) יש לי בדיוק אותו דבר!!!! פשוט לעיתים קרובות אני בלילה נישאר ער ולא מסוגל לצאת מהחדר לשאר הבית החשוך! מתמלא בפחד עצום שאני מנסה למצוא ממה הוא נובע... כשאני מנסה לצאת ולהתגבר עליו הפחד ניהיה כלכך חזק אני רועד יותר ויותר ככל שאני ניכנס לאפלה שבבית נשבר ורץ חזרה לחדר... אני בן 15 וקצת.
 

sihaya

New member
שני דברים

א. השם הוא סיהאיה או sihaya או נטלי ---> אני ממש לא אוהבת שמעוותים לי את השם ב. אני חושבת שהפחד הזה מהחושך הוא משהו שבא מילדות ... אולי מהסיפםורים או הרגל כזה או משהו אני חושבת שאני אפילו יודעת מתי הוא התחיל אצלי בערך בגיל 5 היה לילה אחד שרציתי שאחותי תקריא לי סיפור והיא התעצלה והליחה לשים אותי עם קלטת של פטר והזאב ואז היא שמה אותי במיטה עשתה פלי סגרה אור והשאירה אותי לבד בחושך עם הסיפור הנוראי המפחיד הזה (למען האמת אין לי מושג מה הסיפור אני רק זוכרת איזה קטע שהזאב אכל/נשך מישהו) (מאז לא טרחתי לשמוןע את הסיפור) ונורא רציתי לכבות את הסיפור אבל לא רציתי להפריע לאחותי ולא רציתי לצאת מהמיטה ולדרוך על הרצפה כדי לכבות את הקלטת כי חשבתי שהזאב נמצא אצלי בחד והוא יטרוף אותי אז שכבתי שם הקשבתי בכיתי בשקט כדי שאחותי לא תדע שאני בוכה.... אני חשושבת שזה מאז:)) וסליחה על הזיון שכל.
 

BladeRaider

New member
גם לי זה קורה

כל הבית ישן, הכל שקט, ואני פוחד ללכת בחושך. אני יוצא מהחדר, הולך עם הגב אל הקיר ונתקע בחושך. מה שבדרך כלל אני עושה זה לחשוב משהו כמו "זה בסך הכל העדר פוטונים, למה לפחד מזה" תוך כדי הליכה נחושה אל המקום החשוך. לפעמים אני מרגיש כאילו שאם אני אפנה את הגב לחושך משהו יתקוף אותי, אני מתעלם מזה וזה עובר. התחושות האלו באות בעיקר ה 2 לפנות בוקר, כשכל הבית ישן. ואחרי שאני קורא על משהו שהוא על טבעי או לא מוסר (או לחילופין רואה על זה תוכנית בטלוויזיה)
 
מזדהה איתך.

בעבר גם אני הרגשתי בדיוק כך. חוץ מזה, לא זכור לי שבפורום הזה בירכתי אותך, אז... ברוך הבא לפורום "דרך הלוחמים"!!!! << אייקון של חיבוק >>
 
גם לי יש .....

טראמוה מפט והזאב פעם כשהייתי קטנה אני שמעתי את זה ואז היה צליל מפחיד כזה של הזאב ואני תמיד ברחתי ומאז תמיד נסיתי להקשיב שוב אבל ללא הצלחה אני פשוט לא מסוגלת
 

אפאל

New member
אז ככה,

הפחד שלי הוא שמה שאני מפחדת ממנו אמיתי, ז"א שיש מישהו שרואה אותי כל הזמן ולפעמים גם נוגע.. דווקא את פטר והזאב אהבתי מאוד בתור ילדה... פחד בסיסי שיקרה לי משהו.. ממשהו שאין לי מושג מה הוא ואיך להתידד איתו... או להתעלם ממנו או להבין שאני באמת מדמיינת וזה לא אמיתי , זה בהחלט מרגיש אמיתי..
 

sihaya

New member
אמרתי לך

אני מאמינה לך ואמח צאצמינה שהם קיימים לצערי לא ראיתי אותם מעולם ... אבל אני מרגישה אותם .
 

~דויד~

New member
כשהייתי בן 3

אז היתה התכנית "הצריף של תמרי" (היתה לנו טלויזיה שחור-לבן אז). ופעם אחת הוא סיפר על כיפה אדומה. הבובות בסיפור היו כאלה שנתלות על חוטים... וכאשר הגיע החלק של הזאב, פחדתי. רצתי למטבח והצצתי מאחורי הקיר וככה ראיתי את תכנית הטלויזיה. ואפילו בחלק מהזמן התחבאתי מאחורי הקיר ופחדתי להסתכל. אמאלה!!!
 

Zipadidoda

New member
מצטעררררררררררררררררררררררררררררררר

בשבילך אני אשתמש פעם ראשונה בסמיילים האלה של תפוז:
 

אשכר

New member
אני מכיר הסבר אפשרי + עדות

אבל לפני ההסברים: גם לי זה קרה. את רוב המקרים הדחקתי. כשהייתי ילד היו לי בובות, אני חושב שבעיקר בגלל הסיבה הזאת. ראיתי צללים בפינות של התקרה, והם לא היו "סתם" צללים. משהו נגע לי בעורף כמה פעמים, עד גיל 5. אני זוכר בבירור ובודאות מוחלטת שאחת הפעמים הרגישה כמו אצבעות שמונחות לי על העורף. עד היום, 20 שנה אחר כך, אני מכסה את העורף שלי אוטומאטית כשאני הולך לישון. אני יודע ששמעתי דברים, לא רק ראיתי, אבל את זה הדחקתי מעבר לכל זכרון. קראתי רעיון מאד מעניין בספר מסוים. קודם כל, אמרו שם שיש יצורים אחרים שנמצאים בעולם שלנו. בנוסף, נאמר שרוב הילדים רואים אותם, אבל בגלל שההורים והחברה "מחנכים" אותנו ממש טוב, אנחנו מתעלמים מזה כ"כ טוב עד שאנחנו לא יודעים שהם שם. טרוף? אני לא חושב. אני בטוח שזה לא "טרוף", כי האפשרות הזאת, שכולם מתעלמים ממשהו ולכן הם לא יודעים שהוא קיים, היא מציאות בשבילי: אני רואה איך זה קורה כל יום! עוד אמרו שם בספר, שגם חלק מהמבוגרים יכולים לראות את היצורים האלו, וגם אפשר "להתאמן" לראות אותם. עכשיו את מגיעה לשאלה גורלית, לדעתי: מה את רוצה לעשות עם עצמך? את יכולה, לדעתי להפסיק לראות אותם. את יכולה גם להתקרב אליהם: הם יכולים להיות חברים מעניינים. את יכולה להיות מודעת אליהם, ולשמור מרחק, לדעתי. מה את רוצה?
 
למעלה